היום פורסם בהרחבה בכל כלי התקשורת על כך שבמסגרת עסקת טיעון תודה אשת היועץ המשפטי לממשלה, אביבה ויינשטיין, באשמה של העסקת עובד זר בניגוד לחוק.
(למשל כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4385492,00.html).
ואני אומרת ש…
הייתי כותבת את דעתי על העובדה שרק אשת היועץ הואשמה ולא היא ובעלה יחדיו אבל זה כל כך מטריף לי ת'מוח, מביא לי ת'סעיף, מוציא אותי מדעתי, מקפיץ לי ת'פיוזים, עולה לי על העצבים, מרתיח לי ת'דם, מרגיז, מעצבן ומקומם אותי, מבזה את המערכת המשפטית וממש, אבל ממש לא לעניין אז החלטתי לא לכתוב על זה.
ואני אומרת ש... 
29/05/2013 בשעה 22:50
:). חי
30/05/2013 בשעה 0:16
רגע, סליחה, אני לא בטוח שאני מבין על מה העצבים.
האם כל עבירה של אחד מבני הזוג, דבקה באופן אוטומטי גם בבן הזוג השני? כי זה מה שמתפרש מהפסוק שצטטת בכותרת.
כאילו, נניח שרצחת מישהו, חלילה, האם את ואישך תלכו לכלא ביחד?
גם לדעתי יש פה משהו קצת מסריח, ואולי איזו קומבינה שמטרתה להשאיר את היועץ המשפטי עצמו חף מכל רבב, אבל האמת היא שאנחנו לא יודעים איך מתנהל משק הבית של משפחת ויינשטיין. בהתחשב בתפקיד התובעני של היועמ"ש, סביר להניח שאביבה שולטת ביד רמה בנעשה במשק הבית, כולל החלטה אילו עוזרים יועסקו ואיך. ואם כך הדבר, והיא עברה את העבירה, שהיא תשא באחריות.
אבל זו ספקולציה. וגם העצבים שלך מבוססים על ספקולציה. וכל עוד אין לנו את את כל הנתונים ועובדות, אני לא בטוח שהביקורת במקומה.
30/05/2013 בשעה 10:30
קודם כל תיקון קטן לגבי הנתונים והעובדות:
העבירה נעברה בתקופה בה מר וינשטיין לא היה עדיין יועץ משפטי לממשלה אלא בעליו של משרד עורכי דין פרטי. מסכימה שזה כנראה תפקיד תובעני לא פחות, ועדיין צריך לזכור כי מדובר על משהו שהתבצע בתוך ביתו שלו.
לגבי מתי מאשימים מישהו אחד ומתי שניים…
כאשר חוקרים פשע של אדם חוקרים ובודקים תמיד את הקשר של בן\בת זוגו – האם הוא ידע ולא מנע, האם ידע והעלים עין, האם הוא בכלל זה שדחף לביצוע הפשע, האם עזר לטייח או להסתיר חלק מהראיות וכד'. הסיבה לחקירות אלו היא גם בגלל שבני הזוג הם "בשר אחד" וגם מההנחה המאד סבירה שקשה לאדם לבצע דברים בלי ידיעתו של האדם שחי איתו. בודאי כאשר הדברים שנעשים, נעשים בביתם פנימה.
גם בעסקים המצב דומה. אם אני ואתה שותפים ויחקרו עבירות שלכאורה עשיתי בעסק שלנו לעולם יחקרו גם אותך לברר את הקשר שלך לאותן עבירות.
אז נכון, הכעס שלי מתבסס על הנחות:
הנחה שאף אחד לא באמת רוצה להאשים אדם במעמד כה רם על עבירה שכזאת.
הנחה שאף אחד לא באמת התאמץ לחקור ולבדוק את מידת מעורבותו של מר וינשטיין בהעסקת העובד.
והנחה שאף אחד לא באמת התאמץ למצוא את הסעיף המתאים שיקשור גם אותו לאותו אישום (למשל סעיף "העלמת עין". יש כזה).
אבל כאשר אני מניחה הנחות שנראות לי בעלות סבירות והיתכנות גבוהה במיוחד אז אני בכל זאת מתרגזת, למרות שאלו הנחות.