ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.

ברכני ופטרני מעונשו של (יצור) זה

2 תגובות

בימים האחרונים מתקיימים, בכל מיני הקשרים, דיבורים סביב התנהגותם גסת הרוח של גברים מסוג מסוים (שייקראו להלן יצורים גסי רוח דוחים או בקיצור, יצורים) ה"פולשים" למרחב המחיה של נשים בכל מקום ואתר. פלישה זאת מתאפיינת במבטים, בנגיעות והתחככויות, ברמיזות, בהצעות "מפתות" וכיוצ"ב שאר מרעין בישין שלפחות לפי השיח שהתפתח נראה כי כל אישה מכירה את זה היטב ומקרוב, מקרוב מדי.
חשוב לציין כי אני לא מתייחסת להטרדות  מיניות בוטות במקומות העבודה ויחסי מרות שונים, או למקרי תקיפה ברחוב או בתוך המשפחה, אלא כאמור באותן התנהגויות גסות של אותם יצורים בכל מרחב ציבורי כמעט.
הדבר עורר גל גדול של סיפורי נשים על חייהן במרחב הציבורי המעיק, הדביק והטפיל כמו גם דיונים על התופעה הזאת על היבטיה השונים.
את אחת השיחות בנושא שמעתי היום ב"מילה האחרונה" בגל"צ והיא התקיימה בין עירית לינור לאברי גלעד.
(באתר גל"צ ניתן להאזין לכל תכניות "המילה האחרונה").

ואני אומרת ש…

למרות שלא את כל התבטאויותיה ודעותיה הפמיניסטיות של עירית לינור אני רואה עין בעין, ולמרות שלעיתים אני לא מתחברת לאמירות ולקביעות של אברי גלעד בתכנית הזאת, אז הפעם אני רוצה לגבש את עיקרי הדברים שאמרו שניהם בנושא, לכדי אמירה שלי בנושא.
את השינוי של החברה שלנו, בהקשר הזה, הייתי רוצה לראות כתהליך המתקדם בשני קווים מקבילים.
ללא ספק, ב"ראש המחנה" צריך לצעוד נושא חינוכם של אותם יצורים גסי רוח דוחים לא להיות כאלו.
איך שהוא, (האמת? אין לי שמץ של מושג איך בדיוק) צריך לגרום לכך שהחברה שלנו תכיל מינון זעיר ומינימלי ככל האפשר של אותם יצורים.
איך שהוא, היצורים צריכים להבין ולהפנים שהם לא יכולים ולא מורשים לדחוף ולהידחף לתוך מרחב המחיה של זרות גמורות, לא במחשבה שזה מותר, לא במחשבה שזה מצחיק ובוודאי לא במחשבה שזה נעים או מחמיא לאותה זרה גמורה.
יחד עם זאת, בדיוק באותו "ראש מחנה", שכם לשכם, צריך לצעוד גם חינוך של נשים עצמאיות, בוטחות ונחושות שלא נותנות לאף אחד לבלבל אותן.
איך שהוא, צריך לגרום לכך שיותר ויותר נשים יחיו בהבנה ובהפנמה שהן אינן קשורות לתופעה הבזויה הזאת ושהבעיה נעוצה אך ורק ביצורים האלו (שכאמור השאיפה של כולנו צריכה להיות שהם יהפכו למיעוט זניח).
איך שהוא, צריך למצוא את הדרך לחנך דור של נשים שיודעות להגיב, להתמודד בעוז ואפילו לגחך על התופעה אבל בעיקר להיות מספיק חזקות להמשיך הלאה ולא "להישאר מצולקות לכל החיים" מאותם אירועים, כפי שחלק מהנשים שעברו את זה מעידות שהן חשות.
במהרה בימינו? הלוואי!

2 מחשבות על “ברכני ופטרני מעונשו של (יצור) זה

  1. אני כמובן מבין ומזדהה עם הביקורת הפמיניסטית שלך, אבל תרשי לי בבקשה לפתוח קצת את העדשה, ולהזכיר שחדירה למרחב הפרטי היא דבר כל כך מקובל בישראל, שאף אחד כבר לא חושב שזה חריג או פסול או לפחות לא יאה. לאנשים אין בעיה לשאול אותך כמה אתה מרוויח או בכמה קנית את הבית, או להעביר יד חברית על כרסה של אישה בהיריון ולשאול ״נו, מתי?״, או להאזין למוסיקה בקולי קולות באוטובוס מתוך הרמקול של הטלפון הנייד. לפעמים זה נחמד ופמיליארי (אני לא מאלה שדוחים מכל וכל את החברמניות והחמימות הישראליות), אבל לפעמים זה פולשני ומציק ולעיתים גם גובל בפלילים – ע״ע המטרידים למיניהם.
    אני חושב שהתנהגותם הדוחה של אותם יצורים, משתלבת היטב באווירה הזאת.

    בהקשר זה אני רואה לנכון לספר לך, שהמצב קצת שונה כאן בניכר, לפחות מנקודת המבט השטחית שלי. כאן, למשל, לא מקובל להתחיל עם בחורה בפאב. לא מפחד התלונה במשטרה, או בזכות אסרטיביותן של הנשים, אלא מתוך כבוד בסיסי למרחב הפרטי של האדם. לכן זה לא ממש חריג לראות כאן בחורה יושבת לבד בבר או בבית קפה, דבר שבישראל לא יעלה על הדעת, ושכבר היה מושך למקום לפחות שמונה ערסים, חמש הברקות מקוריות בנוסח ״אבא שלך גנן?״ ולפחות שלוש ״את באה לפה הרבה?״. שלא לדבר על צעדים קצת יותר מעשיים והרבה פחות לגיטימיים.

    • צודק. לוקחת את מה שאתה אומר צעד אחד קדימה ומחברת את זה למה שאמרתי…
      אם חושבים על זה, אז למעשה מה שהייתי מצפה מנשים זה שאת אותה התייחסות מזלזלת\מבטלת שהן מעניקות לאותם יצורים פולשניים ששואלים שאלות מעצבנות על כמה עלה להן הבית ו\או מלטפים את בטנן ההריונית הן יידעו ליחס גם לאלה שמרשים לעצמם להעיר להן הערות סקסיסטיות או להתחכך בהן.
      יחד עם זאת, הייתי עושה את האבחנה בין ההתייחסות האישית פולשנית, מכל סוג שהוא, לבין אלו שמאזינים למוסיקה רועשת באוטובוס שכן אותם רעשנים פולשים למרחב של כולם ובכך יוצרים מצב שבמובן מסוים יותר קל ליחיד להתמודד איתו. זה כמו ההבדל בין חבורת גברברים שתדבר בקולי קולות על כך שכל הנשים זונות, או כוסיות וכד' ונשים סביבם יישמעו את זה (ויתמודדו עם זה ביתר קלות) לבין זה שהם יגידו את זה למישהי ספציפית ויכנו אותה זונה, כוסית וכד' (שזה יותר קשה להתמודדות).
      לגבי הניכר, ובאופן ספציפי, גרמניה…
      בביקור המשלחת הגרמנית מזיגן בארץ שמענו הרצאה על הבדלי תרבויות באופן כללי ובאופן ספציפי הבדלים בין ישראל\ישראלים לגרמניה\גרמנים.
      אחת הנקודות אותן הדגיש המרצה היה המרחב\המרחק הפיזי בין בני אדם. בישראל המרחק הזה "מוגדר" בין 30 ס"מ לחצי מטר בלבד(!) בעוד שבגרמניה הוא "מוגדר" בין מטר למטר וחצי. זה לא בא לידי ביטוי רק בקרבה בין שני אנשים שמדברים, או כאלו שעומדים זה לצד זה בתחנת אוטובוס אלא אפילו במרחק בין שולחנות במסעדות.
      הוא ציין, שללא ספק הכבוד למרחב הפרטי של האדם בגרמניה גבוה מהותית מזה שבישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s