קראתי בסוף השבוע בעיתון "הארץ" את הטור של יאיר אסולין שכותרתו במהדורת הדפוס "המתת השפה" ובאינטרנט "דיוק שווה פלצנות".
כמעריצה נלהבת של השפה העברית אני נוטה להעמיק בכל כתבה המנתחת\מתייחסת לתהליכים ו\או תופעות בשפה.
בין השאר כותב, יאיר אסולין כך:
"השפה העברית מידרדרת. זה דבר ידוע, ברור… במה מדובר? תחושה מובהקת, כמעט "מדעית", שהשפה העברית, ה"ישראלית", הופכת בשנים האחרונות חלולה יותר. שטוחה יותר… (מדובר) בהתרוקנות ממש: מלה יוצאת מהשיח, ושום מלה אחרת לא באה במקומה. דרך ביטוי מסוימת נתפשת כמיושנת, ושום דרך ביטוי אחרת לא מופיעה במקומה."
(כאן: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2126523)
ואני אומרת ש…
חסר לי מידע מאד מהותי בכתבה הזאת.
למי ידוע ולמי ברור שהשפה מידרדרת? לכותב? לחוקרי השפה העברית?
של מי התחושה המובהקת הזאת לגבי "שיטוח" השפה? של הכותב? של חבריו ומשפחתו? של מערכת "הארץ"? של חוקרי השפה העברית?
על סמך מה נעשו הקביעות על כך שמילים וביטויים "ישנים" יוצאים מהשפה וחדשים לא נכנסים במקומם? האם זה במסגרת התחושה המובהקת של הכותב או שיש על כך מחקרים ועדויות אמפיריות?
אינני מעלה שאלות אלו בציניות. אני מעלה אותן כי אינני יודעת מה התשובה עליהן ולכן קשה לי להחליט כיצד להתייחס למה שכתוב בכתבה.
אתם חייבים להסכים איתי שיש הבדל מאד מהותי בהתייחסות לדברים אם מדובר על אוסף תחושות, דעות ומחשבות של הכותב, לבין אם מדובר על אוסף מחקרים, עדויות מדעיות וקביעות מוסמכות של חוקרי השפה העברית.
למען הסר ספק, אינני מנסה לומר שהכותב חייב להביא מחקרים ועובדות מדעיות ושאסור לו להביע את דעותיו ותחושותיו, אני פשוט חושבת שחשוב מאד שניסוח הדברים על ידו ייעשה בצורה מאד ברורה ומדוייקת כך שלקוראים לא יהיה ספק מה מתוך הדברים הן קביעות מדעיות ומה מהם הן פרשנויות ותחושות.
חשבתי על זה, שייתכן ויאיר אסולין נבהל וניסה בעצמו להיזהר מתופעה אחרת אותה הוא מתאר בכתבה:
"אם תשתמש בניואנסים יתקעו בך מבט. אם תרצה לדייק רעיון שאתה רוצה להעביר, כלומר, תשתמש בביטויים הנכונים ביותר לתיאור יגידו לך: "אל תסבך, אל תבלבל את המוח, אל תהיה פלצן". בתודעה הישראלית של היום דיוק שווה "פלצנות"."
ועל זה אני אומרת ש…
בתודעה שלי (יקית שכמוני), דיוק שווה דיוק, ומבחינתי, תרגיש חופשי להשתמש בניואנסים ובביטויים נכונים ולדייק ככל יכולתך.
זה מאד חשוב. יתרה מכך, זה אפילו ישמש כדרך להילחם בתופעה אותה אתה מתאר בכתבה.
אגב, לאור העובדה שהטור מופיע במסגרת מדור ששמו "דעות" תרשו לי להניח שמדובר על דעותיו של הכותב 🙂 אך כך או כך, ממליצה לחובבי השפה לקרוא את הכתבה, היא בהחלט מעניינת ושווה הרהור.
ואני אומרת ש... 
01/10/2013 בשעה 1:09
אופס, לא כולנו מנויים של ״הארץ״, יו נואו… מה נעשה?
01/10/2013 בשעה 10:16
אחי,
לפי הידוע לי, ביכולתך לבצע הרשמה זריזה (לחצן "הרשמה" משמאל למעלה בדף הראשי) שאיננה כרוכה במסירת כרטיס אשראי והיא תאפשר לך לקרוא עד 10 כתבות כל חודש.
אני רשומה (לפי דעתי ללא קשר למנוי שלנו שהוא מנוי לעיתון המודפס בלבד, אך אולי אני טועה), וכשאני נכנסת לא מזוהה הוא אכן חוסם לי את הכתבות אך כשאני מזוהה יש לי מונה למעלה שמראה לי כמה כתבות מתוך ה-10 ניצלתי כבר החודש (או לא).
כך או כך, מאחר וגילית התעניינות, שולחת לך עכשיו במייל copy-paste של הכתבה כדי שלא יהיו לך תירוצים.
01/10/2013 בשעה 21:06
פוסט יפה מאוד.
מנוסח לעילא ולעילא! 🙂