השבוע הגעתי לאוניברסיטה בשעה בה מרבית מקומות החניה והחניונים השונים סביב האוניברסיטה, מלאים עד אפס מקום.
בחיפושיי הנואשים אחרי חניה, נתקל מבטי בחניון חיצוני גדול ריק לחלוטין. תהיתי בליבי כיצד ייתכן הדבר ולכן נסעתי לנקודת הכניסה לחניון, כדי לנסות ולהבין את הסיבה. בכניסה לחניון אכן גיליתי את מקור העניין שכן הכניסה הייתה חסומה ועל המכשיר, ממנו מוציאים בד"כ את כרטיס החניה, הודבק השלט הבא:
"המחשב מקולקל. החניון סגור".
ואני אומרת ש…
המחשבה הראשונה שחלפה בראשי הייתה המחשבה הבאה:
איך קרה שמרוב הטכנולוגיה המשוכללת של החניונים שפותחים וסוגרים בעצמם את שעריהם, שסופרים את כמות הרכבים הנכנסים אליהם ומונעים כניסה כשהוא מלא, ושאפילו יודעים להעניק הנחות לסטודנטים שטרחו ורשמו את רכבם באתר האינטרנט של האוניברסיטה, שכחו מפעילי החניון שאפשר גם סתם לשים אדם בשער החניון שיגבה כסף מהנכנסים אליו?
אלא שאז הבנתי שזאת מחשבה מטופשת מאד ושהמחשבה החשובה והמשמעותית יותר היא זאת:
WTF!!!
(תרגום עבור קוראיי השייכים לדורות אחרים: What the Fuck).
מה נסגר איתכם מפעילי חניון מונופוליסטיים?
כמה היה עולה לכם להשאיר את השער פתוח כך שעד תיקון המחשב יוכלו הסטודנטים לחנות בחינם? (רמז: אפס ₪).
החניון הוא חניון חיצוני, הרכבים החונים שם אינם מבקשים דבר לעצמם ו\או לבעליהם. הם אינם צריכים אוכל או שתיה, הם אינם צורכים חשמל, ואפילו כשהמחשב תקין ומשלמים עבור החניה אז לא מקבלים אחריות על מקרי פריצה וכדומה, אז מה העניינים?
מה זאת צרות העין הזאת של "אם אני לא יכול להרוויח (כסף) אז חלילה לי מלאפשר לאחרים להרוויח (כיף ונוחות) ולחסוך (כסף)"?
עקב רגישותי הרבה לתכונה אנושית זאת, של צרות עין, אני נוהגת לשים ליבי אליה לא מעט. אלא שבעוד שברוב המקרים התנהגות זאת מאפיינת פרטים, אז העובדה שבמקרה זה היא מיושמת דווקא ע"י ארגון (ועוד כזה המשרת סטודנטים) צורמת באוזני הרבה יותר.
אגב, לפני כמה שנים הגעתי לחניון קטן ומעפן בת"א שהיה פתוח, אך ה"בודקה" היה נעול ושומר החניון לא היה בסביבה.
חניתי את האוטו, וכשצעדתי לכיוון היציאה ראיתי את השלט הבא:
"יש לשלם עבור החניה גם בהיעדרו של שומר החניון".
ועל זה אני אומרת ש…
כן. טוב. בסדר.
ממממ… איך בדיוק?
ואני אומרת ש... 
01/11/2013 בשעה 21:55
סתם תהייה: בתור אישה בעלת תודעה אקולוגית מפותחת – למה את לא באה ברכבת לאוניברסיטה?
02/11/2013 בשעה 17:03
אקולוגית, אקולוגית, אבל…
בברירה בין:
תהליך קצה לקצה של לפחות שעה וחצי(!) לכל כיוון הכולל – נסיעה באוטו לנתניה, המתנה לרכבת, נסיעה ברכבת, צעידה (ארוכה וקשה) או המתנה לאוטובוס ונסיעה באוטובוס+צעידה (קצרה וקלילה).
לבין:
תהליך קצה לקצה של פחות משעה(!) לכל כיוון הכולל – נסיעה באוטו לתל-אביב, חניה וצעידה (קצרה וקלילה).
וכל זאת בהפרש עלויות של פחות מ-15 ₪ בין שתי האופציות (לטובת אופציית הרכבת)…
אז האופציה המהירה, הנוחה והמעט יותר יקרה מנצחת את האקולוגיה, ובגדול.