ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.

מה היה קורה אילו…

השארת תגובה

לפני כמה ימים קראתי בפייסבוק את הפוסט להלן שנכתב ע"י מישהו (שאינני מכירה) בשם Oded Rosen.
זה חלק ממה שכתב עודד:
"אין שום זוית שאני אצליח לצלם בה בצורה שלמה את מה שאני רואה מולי כרגע, אבל אני יכול לספר לכם:
בצד אחד של תחנת האוטובוס – פרסומת של בר רפאלי וגופיה; בצד שני פרסומת של גבר שרירי ובושם. איזה מזל שממש מולם יש גם שני שלטים שמספרים על חדר כושר חדש ועל ניתוחים פלסטיים.
ככה סתם, שתרגישו טוב על הבוקר עם איך שאתם נראים.
לדעתי, שימוש בדוגמנים ודוגמניות ״מושלמים מדי״ זו ״הבחירה הקלה״. המפרסמ/ת לא צריך להתאמץ: החזה של הדוגמנית יעשה את העבודה. לא צריך לספר למה המוצר טוב יותר מאחרים, לא צריך להיות שנונים, לא צריך להיות קשובים לצרכי הציבור. פשוט להביא דוגמנית, אקדח מים ולוקיישן יוקרתי.
יש הרי ״מותג״ שצריך לשמור על התדמית שלו, וזה הדבר החשוב היחיד. לא דברים כמו החומרים מהם עשוי המוצר, האם הוא יחזיק לאורך זמן, באילו תנאים מייצרים אותו והאם לילדה בת ה-13 שתופרת אותו במפעל יש יום חופש פעם בשבוע או לא…."
(הפוסט המלא כאן: http://on.fb.me/1t56c8w)

ואני אומרת ש…

החשיבה המרתקת מחוץ לקופסה, שהפגין עודד בשתי השורות האחרונות בקטע שציטטתי, מעניקה לי הזדמנות לחלום ולצייר תמונת עולם דמיונית(?) שאני שמחה מאד לחלוק אותה איתכם, מתוך תקווה שתצטרפו גם אתם לחלום שלי על חברה טובה יותר לכולנו.
אנשים רבים נוטים לבטל את הרעיון שעולם הפרסום משפיע על הפצה ועל השרשה של תפיסות חברתיות.
הטענה המרכזית, של אותם שוללים ומבטלים, היא שעולם הפרסום משקף מציאות ולא משפיע עליה ובוודאי שלא יוצר אותה.
אנשים רבים (וביניהם, אגב, גם נשים רבות) גם מתקוממים ושוללים בכל תוקף את הטענה לפיה החפצת נשים על גבי שלטי החוצות ובמסכי הטלוויזיה/הקולנוע/המחשב מחלחלת עמוק לכל תחומי חיינו ופוגעת (קשות!) בנשים ובחברה כולה.
אבל אחרי שקראתם את הרעיון של עודד נסו לדמיין את תמונת העולם הבאה:
דמיינו לכם, שעולם הפרסום, מיד בראשיתו, היה בוחר לקדם מוצרים דווקא ע״י שימוש בערכים של חמלה, עזרה, ערבות הדדית ואכפתיות. (השתגעתי לגמרי, הא?)
דמיינו שבמקום לעשות שימוש בנשים ובכל חלקי גופן בכל שיווק של כל מוצר שהוא על פני האדמה, היו מוכרים מוצרים דווקא ע״י הדגשת העובדות הקשורות לערכים שציין עודד בצורה יפה  – כמה משלמת החברה לעובדיה, איפה הם חיים, לאיזה תנאים סוציאליים הם זכאים, מה טיב החומרים שהחברה משתמשת בהם, האם המוצר נוסה על בע״ח, מה עושה אותה חברה מסחרית למען הקהילה, איך היא לא פוגעת באיכות הסביבה ועוד ועוד.
כן, אני יודעת שזה מאד קשה אבל נסו, רק לרגע, למחוק מהראש שלכם את כל הבר רפאליות ואת כל הציצים, שמיצים, הליקוקים, מבטי הפיתוי המצועפים והנשים השדופות שגונחות מהנאה צרופה למראהו של לק/בושם/בגד/ארטיק/u name it.
עכשיו תנסו (רק תנסו, בבקשה) להכניס במקום זה תמונת עולם שבה חברות מסחריות נאבקות על תשומת לב הצרכן (ועל ארנקו), דרך שכנוע שלו שהן משלמות יותר מאחרים לתופרת של הבגד שהם רוצים שתקנו, או שהם ידידותיים לסביבה באופן מיוחד וכד׳.
ולסיום תדמיינו שזאת הייתה האופציה היחידה המוכרת לנו של שיווק מוצר, החל מהיום הראשון שבו נולד עולם הפרסום.
האם למי מכם יש ספק באשר לסוג המסרים שהיו מחלחלים לחברה שהייתה מתפתחת בעולם המדומיין הזה?
האם מי מכם באמת מאמין שמסרים אלו לא היו נכנסים לראשם ולראשן של בני ובנות הנעורים ומבהיר להם מה באמת חשוב בחיים ועל מה הם צריכים לשים דגש?
האם מי מכם חושב שלא היינו רואים את ערכי החמלה, העזרה, הערבות הדדית והאכפתיות מקבלים את המקום הראוי להם בחברה?
לי אין בכך שום ספק בזה!!
ובהתאמה, אם נחזור לעולם האמיתי (יש ברירה?), אז גם אין לי שום ספק באשר להשלכות ולמשמעויות של עולם הפרסום בתצורתו (הפוגענית והמקוממת) הנוכחית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s