ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.

ילדך חלה? נפצע? יש לנו פתרון בשבילך

3 תגובות

קראתי השבוע, במדור "דעות" של "הארץ", את הפוסט "סופרוומן מתה (מעייפות)" שכתבה טלי חרותי סובר.
מאחר וזה קצר (וקולע) למדי, העתקתי לכאן (כמעט) הכל, אבל עבור העסוקותים מביניכםן הדגשתי את החלקים שחשוב לי שתקראו לפני שממשיכים/ות הלאה:

התבטאות אומללה היתה השבוע למנכ"לית מרכז הפיתוח של קודאק בישראלעינב אהרוני־יונס. "אנחנו סביבה תומכת נשים" היא אמרה… "נשים יכולות לצאת מהעבודה ב–16:00, לקחת את הילדים מהגן, ואחרי שהם הולכים לישון להמשיך לעבוד ולנהל, נגיד, שיחת ועידה עם ארצות הברית. זה לא משנה אם את עובדת מהבית כי הילד חולה, או אם את בסינגפור".
אהרוני־יונס התכוונה מן הסתם לומר שהיא מנהלת סביבת עבודה גמישה, שלא מתגמלת על פי שעות משרד, אלא על פי ביצועים. למעשה, היא הראתה שוב איך נשים יורות לעצמן ברגל. "הסופרוומן עוד כאן", אומרת לנו אשה שמנהלת 300 עובדים בחברת היי־טק, היא תעבוד, היא תלד, היא תטפל. למרבה המבוכה, אהרוני־יונס לא שואלת שאלה כמעט טריוויאלית בעולם עבודה מודרני: איפה לעזאזל אבי הילדים? למה הוא לא נשאר בבית כשהילד חולה?
בישראל המסורתית רק 5% מכלל האוכלוסייה הן נשים חד־הוריות, שבאמת צריכות לאסוף את הילדים בארבע מהגן ואולי להמשיך לעבוד בלילה בשיחת ועידה. לרוב הילדים יש גם אבא. אבל נראה שלתפיסת המנכ"לית, הגבר־האב לא צריך לעצור את יום העבודה. בשנת 2014, מאה שנים אחרי המהפכה, האם היא זו שאצה־רצה אל הגן?
נשים, גם מנכ"ליות בתחומים טכנולוגיים שהיו עד לא מזמן גבריים לעילא, טרם הפנימו עקרונות בסיסיים של פמיניזם. שוב ושוב הן נכנעות להנחה החברתית, כי הן יכולות להוסיף לעצמן עוד ועוד תפקידים (מנכ"לית, אם לשלושה, אופה את העוגות הכי טובות) ולעשות הכל לבד. אשה היא העבד של העולם, גם כשהיא בכירה בהיי־טק.
בעולם שבו גברים כבר מזמן לא מעשנים מחוץ לחדר הלידה, חייבות נשים להשיל מעליהן את הצורך לרצות, לוותר על תפקיד האשה המושלמת ולתת לגבר המושלם למלא את חלקו. "הורות שוויונית" קוראים לזה.
אילו הכירה מנכ"לית קודאק את המושג, לא היתה מעזה לדבר רק על ה"נשים שיכולות לצאת בארבע". במקום זאת, היא היתה מדברת על "הורים שיכולים לעבוד מהבית גם כשהילד חולה". לא כצ'ופר, חלילה, כתפישת עולם.
לפעמים נשים הן האויבות הגדולות ביותר של הניסיון הנשי לחיות חיים נורמליים. כמנהלת מצליחה, כאשה וכמעסיקה, ראוי שעינב אהרוני יונס תזכור שהסופרוומן מתה (מעייפות). תנו לאב להיות אבא.
(הועתק מכאן: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2518933)

ואני אומרת ש…

כקוראת אדוקה של כל מה שכותבת טלי חרותי סובר יש לי הפעם תיקון קטן לדבריה ואני מתייחסת למשפט אילו הכירה מנכ"לית קודאק את המושג, [הורות שוויונית]…" וגו'.
אז זהו, שאני אישית ממש לא הייתי רוצה שזה מה שתדבר עליו מנכ"לית קודאק, וגם לא חבר מרעיה ה"מעסיקים", ולהלן מה שאני הייתי רוצה לשמוע:
אילו הכירו המעסיקים את המושג, [בני ובנות אדם] הם לא היו מעזים לדבר על "הורים שיכולים לעבוד מהבית גם כשהילד חולה" אלא על "מעסיקים שמבינים שהעסק שלהם ישרוד גם בשעה שמי מעובדיהם מטפל/ת בביתו בילד/ה חולה".
כן, כן, Simple as that. אבל איפה אנחנו ואיפה זה?
על מנת לנסות ולקרב את "ביאת המשיח" הזאת אנסה להתחיל ולחלחל כבר מעכשיו את המסר שלי יש להעביר ל"מעסיקים" בהקשר הזה:
1) לחלק מהעובדים שלכם יש ילדים. עובדה נתונה.
2) ילדים חולים מעת לעת. נקודה. סימן קריאה.
3) ילדים חולים זקוקים למבוגר, עדיף הורה, שיטפל בהם. כאילו, דה.
4) טיפול בילד חולה הוא משימה אחראית, תובענית, מורכבת ובעלת חשיבות גבוהה ביותר. חוזרת על זה – חשיבות גבוהה ביותר!
5) המשימה של ביד אחת למדוד לילד/ה חום, ביד השניה לתת תרופה, ביד השלישית לשלוח אימייל ללקוח, ביד הרביעית לקנח לילד/ה את אף וביד החמישית לענות לטלפון מקולגה מהעבודה, היא משימה שלא מותאמת ל"קונספט" הזה שנקרא בן/בת אדם. נקודה. סימן קריאה.
אי לכך ובהתאם לזאת, אם הקמתם ובניתם עסק שלא יכול לשרוד היעדרויות של עובדים שלוקחים על עצמם משימה כה חשובה, ובעיקר כה בלתי נמנעת של טיפול בילד/ה חולה, אז אנא מכם התכבדו וסגרו את העסק שלכם כי הוא לא עונה לא על הצרכים הכי הכי בסיסיים של בני ובנות אדם.
הצחקתי אתכם, הא? זה לא ממש אכפת לכם, נכון? כן. הבנתי. זה כנראה מסביר הכל. בעיקר את סולם הערכים הנהדר שלכם.
כולנו מכירים כמה וכמה מעסיקים שלא נותנים מענה לצרכים בסיסיים של בני ובנות אדם, אלא שהעובדה שהחברה שלנו, לצערי הרב, לא מקיאה, דוחה, מוקיעה ומגדירה אותם כעבריינים זה רק בגלל שהחברה הזאת עדיין לא התעוררה מתרדמתה ולא הבינה את המשמעות של זה שיום אחד זה יפגוש גם אותה, אותנו, כל אחד ואחת מאיתנו.
אגב, תוך כדי החשיבה (שלא לומר, ההתעצבנות) שלי על הנושא, נזכרתי שמדי פעם מספרים לנו בעיתונות מהי ה"עלות למשק הישראלי" של ימי מחלה, ו/או כמה ימי עבודה אבדו כתוצאה מימי מחלה שלוקחים עובדים.

ועל זה אני אומרת ש…

אני כל פעם מחדש לא מצליחה להבין מה זה החארטה הזה.
החישובים הללו, טומנים בחובם הנחה סמויה, כאילו יש כאן איזה שהוא 100% ימי עבודה שחלק מהם הלך לאיבוד רק בגלל שעובדים (חוצפנים שכמותם) לוקחים ימי מחלה.
אבל זאת לא המציאות.
המציאות [של בני ובנות אדם] היא שהםן חוליםות מדי פעם, ולכן ה-100% האמיתי צריך להיות זה שכבר קוזז ממנו איזה שהוא ממוצע של ימי מחלה שאנחנו לוקחיםות מעצם היותנו בני ובנות אדם וההתייחסויות לעלויות הללו צריכות להיות ביחס לממוצע הזה (השנה לקחו יותר, שנה שעברה פחות).
צורת התייחסות כזאת משקפת הבנה (שכנראה לא מתקיימת היום) לפיה ידוע לכל הנוגעים בדבר, שמדובר בבני ובנות אדם שלעיתים חולים יותר ולעיתים פחות, ולא במכונות שמעיזות לקרוא תיגר על מפעיליהן ו"לעלות להם כסף" ו/או "לזרוק להם ימי עבודה לפח".

3 מחשבות על “ילדך חלה? נפצע? יש לנו פתרון בשבילך

  1. חוקי הגירושין יוצאים מנקודת הנחה שאמהות מגדלות ת׳ילדים ואבות רק משלמים עליהם.. מדוע כל ״ארגוני הנשים״ וחברות הכנסת (עליזה לביא, זהבה גלאון, מרב מיכאלי, אורלי לוי ועוד) שכביכול יוצאות מנקודת הנחה פמיניסטית מתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך ולחוק ״הורים וילדיהם״ שציפי ליבני הכשילה בדקה ה90 ?
    אני לא מבין פמיניזם המבקש לעצמו אחריות הורית בלעדית

    • תודה רבה על התייחסותך.
      אינני יכולה לענות בשם "כל ארגוני נשים" או בשמן של חברות כנסת אלא בשם עצמי בלבד.
      אני יודעת שנושא חוקי הגירושין נמצא על סדר היום והרשת מלאה בעמדות הפמיניסטיות השונות בהקשר זה, ועלי להודות כי אני אישית לא גיבשתי עד הסוף את עמדתי בנושא.
      על אף האמור לעיל, מכיוון שאני כן מכירה חלק מהטיעונים הפמיניסטיים התומכים במתן "יתרון אימהי" בחוקי הגירושין (אינני מכירה את חוק "הורים וילדיהם") אז אני בהחלט יכולה להבין "פמיניזם המבקש לעצמו אחריות הורית בלעדית", לפחות כיום, ולפחות בנקודת הזמן של הגירושין.
      מביאה לידיעתך טיעונים אלו שאולי יגרמו גם לך להבין זאת מעט אחרת (ואולי לא, שזה גם בסדר):
      1) העובדה שנשים מופלות ונחותות ברובם ככולם של תחומי החיים איננה נתונה לוויכוח ומוכחת מחקרית. אי לכך העובדה, שבפינה אחת קטנה יש להן זכויות יתר, אותה פינה בה הן משקיעות את זמנן, מרצן ונשמתן, (במקרים רבים לצידו של בן זוג שלא יודע איך קוראים למחנכת של הילד/ה שלו או באיזה שעה יש לו/לה חוג), היא בקושי בקושי תיקון של עוול נרחב בהרבה של אי שוויון מגדרי.
      2) עובדתית נשים נושאות כיום בנטל גידול הילדים, ועל אף חוקים המאפשרים לגברים להשתתף בנשיאת הנטל הזה (הזכות לחלוק את חופשת הלידה) ומדיניות שעוזרת להורים (מותר לצאת ב-16:00 ולהמשיך לעבוד בערב) גברים לא באמת לוקחים את האחריות ולא באמת מראים שיש להם כוונה לצאת מאזור הנוחות שבו לילדים שלהם יש "מטפלת צמודה" (ובחינם) שהיא בת הזוג שלהם.
      אי לכך, לבוא ולבקש זכויות רק מתי ש"נוח", במיוחד כשמעל זה מתנוסס חשש לניצול לרעה של הזכויות האלו (ר' סעיף 3 להלן) זה משהו שמריח רע מאד.
      3) קיימים מקרים (רבים? מעטים?) בהם דרישותיהם של האבות לשוויון לאחר הגירושין אינן עולות בקנה אחד עם חוסר השוויון שהתקיים עד אז ולמעשה האבות עושים שימוש בילדים ("אני אוותר לך על הילדים אם את תוותרי לי על הרכוש/הכסף") לצורך שיפור עמדותיהם במו"מ, ביודעם שהאימא לא "תקריב" את הזכות לגדל את ילדיה על "מזבח" של עוד רכוש או כסף והיא תוותר להם בסוף.
      הפיכת החוקים האלו לשוויוניים תספק נשק רב עוצמה עוד יותר עבור אבות אלו.
      4) קיימים מקרים (רבים? מעטים?) בהם גם כאשר יש הסכמה על משמורת משותפת, מגלים האבות עד מהרה מה המשמעות וההשלכות שיש לעול גידול הילדים (דברים שהם לא היו מודעים להם עד אז בזכות ה"מטפלת הצמודה", כאמור) וכך הם מתנערים לאט לאט מאחריותם עד שבפועל על אף ש"על נייר הגירושין" יש שוויון, בפועל העול עדיין נשאר על כתפי האמא, בדיוק כפי שהיה לפני כן. אז הנה עוד סיבה למה לא לשנות את היתרון שיש כיום לנשים.

  2. פינגבק: אישה השמיעי קול | ואני אומרת ש...

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s