בתחילת השבוע שעבר התכנסו כמעט 200 נערות מישובים יהודיים וערביים בביה"ס הדרוזי למדעים ומנהיגות בירכא. הכינוס היה חלק מפרויקט ״פרלמנט נערות״ הפועל במסגרת ארגון שאני חברת הנהלה בו – שין-שוויון ייצוג נשים.
הדוברת המצוינת של הארגון שלנו, לירון בן יעקב, עשתה מאמצים גדולים לעניין את התקשורת כדי שיגיעו לאירוע, אך בדיוק כמו באירועים קודמים מי שנענו לקריאה ופרסמו את התרשמותם מהאירוע היו רק אנשי ונשות התקשורת הערבית בישראל. מסתבר שאת התקשורת היהודית כינוס שכזה לא ממש מעניין.
ואני אומרת ש…
זוהי רק המחשה אחת מני רבות לדרך בה התקשורת משפיעה ומעצבת לנו את סדר היום הציבורי, ולמעשה משקפת לנו מציאות על פי הבחירות שהיא עושה.
מהמידע אליו אני חשופה, שלא מתקשורת המיינסטרים, אני יודעת, לשמחתי הרבה, שהמפגש הזה בין נערות יהודיות לערביות איננו אירוע בודד, איזוטרי ונקודתי. במדינת ישראל יש די הרבה א.נשים יהודים/ות וערבים/ות שפועלים ללא ליאות במסגרות כאלו ואחרות לארגון של פעילויות, חיבורים, שיחות, שותפות ויצירת חברויות ושיתופי פעולה. כל אותם דברים בסיסיים הנחוצים כל כך ליצירתה של חברה משותפת שפויה ומתפקדת.
אלא שעל אף קיומם של אירועים, פעילויות ומפגשים שכאלו, קוראי העברית בישראל, (כמעט) שאינם זוכים לקרוא דיווחים תקשורתיים על כך.
היכן הדיווחים האלו? מי מכןם יודע שבכלל מתקיימת פעילות שכזו? מי מאיתנו יודע באיזה היקף? ומה התכנים שלהם? ומה התגובות? ואיזה תוצאות הם מביאים?
דום שתיקה.
למעשה, מי שניזון רק מתקשורת המיינסטרים רואה את הערבים עולים לכותרות כאשר מי מהם יוצא לפגע עם סכין, כשאשה נרצחת על רקע ״כבוד המשפחה״, וכמובן, כשהם ״נוהרים לקלפיות״. בזה פחות או יותר זה מתמצה. אז מה הפלא שבעיני רבים ורבות כאלו הם הערבים – חברה אלימה של מחבלים ומחבלות בפועל ובפוטנציה, חברה נקמנית החורשת רעתנו והקמה להורגנו יום יום שעה שעה. שהרי זו בדיוק התמונה המצטיירת לנו מהדיווחים בתקשורת. או ליתר דיוק ממה שבוחרת לדווח לנו התקשורת.
אז אנשי ונשות תקשורת יקרים, אנא הרימו את הכפפה, תיענו לפניות של הדוברים והדוברות, שאין לי ספק שמגיעות אליכם, ותתרמו את תרומתכם ה(לא) צנועה (בכלל) לביטול השפעתה המזיקה של הנהגה אטומה מפצלת ומקטבת. הנהגה שמסיתה ומשסה בחוסר אחריות משווע אזרחים/ות כנגד עצמם.
אנא דאגו לחשוף, להראות ולספר גם על אירועים אחרים.
אירועים שמראים שאפשר גם אחרת.
אירועים של קרבה, של פיוס ושל תקווה.
אירועים שיכולים לעשות את השינוי.
ותבואו על הברכה.
ואני אומרת ש... 
23/05/2016 בשעה 17:05
מאוד חשוב מיכל,וחבל שאין לזה הג תקשורתי.
אולי פייסבוק??
יוסי
23/05/2016 בשעה 17:08
אז זהו, שבפייסבוק כמובן פרסמנו אבל זה נשאר בעיקר במעגלים המצומצמים של אלו שחשופים לפייסבוק של הארגון שלנו ולכמה שיתופים שחברות הארגון עושות, או לא עושות (אני עצמי לא שיתפתי את זה למשל).
העניין הוא שלצד חשיבותו הרבה של הפייסבוק אז ההשפעה האמיתית על ה"ציבור הרחב" מגיעה (עדיין) מתקשורת המיינסטרים ולשם אני רוצה שיגיעו הדיווחים הללו.
23/05/2016 בשעה 20:54
יפה דרשת מיכל. לצערי זהו קול קורא במדבר התקשורת בעברית. אבל…. אנחנו כמובן נמשיך לעשות…
23/05/2016 בשעה 21:51
תודה. אנחנו מקפידות להשמיע את קולנו גם כאשר זהו קול קורא במדבר, ואת זה למדתי מאישה חכמה מאד שאת מכירה היטב ומקרוב מאד 🙂 ובהחלט נמשיך לעשות
23/05/2016 בשעה 17:05
התכוונתי כמובן להד תקשורתי ולא הג
Op 23 mei 2016 16:05 schreef "Jossi Gal" :
> מאוד חשוב מיכל,וחבל שאין לזה הג תקשורתי.
> אולי פייסבוק??
> יוסי