ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.

שלושים שנה בלעדייך, אמא

4 תגובות

את אמא שלי האהובה איבדתי לפני שלושים שנה, וכיום אני כבר יותר מבוגרת מהגיל שבו הייתה כשנפטרה.

ואני אומרת ש…

אני מזדקנת ואמא נשארת צעירה לנצח.
אמא השאירה אחריה ארכיון כתבים עשיר שמזה שנים רבות אני חושבת מה אפשר לעשות איתו ואיך אפשר להנציח בעזרתו את זכרה.
לפני חודשיים שמעתי בגלי-צה"ל את טלי ליפקין שחק מזמינה א.נשים לבוא ולספר על הזיכרונות שלהםן ממלחמת יום הכיפורים לכבוד תכנית שתוקדש לכך בערב יום כיפור. מיד חשבתי על ערימת המכתבים שאמא כתבה לאבא בחודשים הארוכים שהיה בחזית וכשהגעתי הביתה שלחתי מייל לעורכת התכנית והצעתי לה את זה.
לשמחתי ולהתרגשותי הרבה, טלי ליפקין שחק, עיתונאית ושדרנית רדיו משכמה ומעלה, אכן הזמינה אותי להשתתף בתכנית, ואני מודה לה על השיחה הרגישה והמרגשת ועל הבמה שהעניקה לי להנציח את אמא ואת מילותיה החכמות.
אינני רוצה להרחיב בדברים, כי בקישור למטה תוכלו לשמוע את השיחה במלואה, אבל אני כן רוצה לשתף אתכןם בציטוט אחד מתוך המכתבים של אמא שלא נכנס לתכנית. בקטע הזה היא מתייחסת לכך שהיא חוזרת לעבודתה כמורה למלאכה בביה"ס היסודי ברמת הכובש:
"מחר מתחילים הלימודים ואולי זה טוב לילדים, אך לי קשה קצת לרכז את המחשבות לקראת המשימה. מאידך אין ספק שזה יעזור להעביר את הימים הארוכים וצריך לעשות משהו כי יש להחזיק את חיי העורף כתיקנם. זו התרומה היחידה שאני יכולה לשאת למאמץ המלחמתי, מה לעשות כי כה דלה תרומתי"

ועל זה אני אומרת ש…

אני חייבת להעביר לאמא מסר ממש ממש חשוב:
אמי האהובה, תרומתך למאמץ המלחמתי לא תסולא בפז. תרומתך שלך ושל כל הנשים באשר הן. הנשים שנשאו בעול הילדים, עול הבית, עול הטיפול במבוגריםות, בחוליםות ובפצועיםות, ובדאגה ליקרים הרחוקים. אתן הנשים שנשאתן כולכן בעול הכלכלה כולה והחזקתן אותה איתנה ובכך אפשרתן לחיים לחזור למסלולם כשהסתיימה האלימות המלחמתית. תודה. כולכן תרמתן תרומה משמעותית וחשובה. ואל תתנו לאף אחד לומר לכן אחרת.

הקליקו כאן לתכנית המלאה (השיחה איתי החל מדקה 0:30:00 למשך רבע שעה):

הקליקו כאן לווידאו הקצר שהועלה לדף הפייסבוק של גלצ

4 מחשבות על “שלושים שנה בלעדייך, אמא

  1. אני מעדיף להאמין שאימא כתבה את שכתבה באירוניה דקה אופיינית, לא?

    • מממ… לא בטוחה שזו אירוניה. ההתרשמות הכוללת שלי מהמכתבים היא סוג של ״אנחנו הנשים כאן בשגרה ואתם שם הגברים לוחמים בשדה הקרב״, בלי לתת לעצמה ולכלל הנשים את הקרדיט שמגיע להן.
      במשך שנים רבות מועלות על נס רק מורשות קרב של לוחמים, והמטרה שלי בשידור הייתה להנכיח קול וחוויה של אישה ולהזכיר/ליידע שגם לנשים, ולא רק ללוחמים, יש חלק קריטי במציאות הלא שפויה של מלחמה (שמקורה, רק כדי שלא נשכח, במאבקי כוח אגו ושליטה שהמציאו ופיתחו גברים, אבל זה לפוסט אחר)

  2. מיכלי יקרה . זה נורא מרגש מה שכתבת אבל לא מצליחה להעלות את השידור .שרה של איציק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s