ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

גברים רבותיי גברים

השבוע נחתה לי במייל הזמנה למפגש מסכם של תכנית שמאורגנת על-ידי "אסכולות. מפגשי תרבות ודעת".
המפגש הוגדר כדיון ביקורתי שכותרתו היא: "ראשי המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) מדברים", ואלו הם משתתפיו:
ראשי מל"ל לשעבר: האלוף (במיל) גיורא איילנד, האלוף (במיל) יעקב עמידרור, פרופ' עוזי ארד, האלוף (במיל) עוזי דיין.
דוברים נוספים: ח"כ עופר שלח, אמיר אורן.
הנחיה: טל לב רם.
רוצות/ים להשתכנע? ראו כאן:

http://www.publicators.com/app/dbrowse.asp?id=3405592634_169333134&action=

ואני אומרת ש…

הרכבו של המפגש המביך הזה עיצבן וקומם אותי משתי סיבות עיקריות, לא בלתי קשורות.
סיבה ראשונה – דברים שרואות משם
תיאוריית נקודת המבט גורסת שא.נשים שוניםות חוויםות את המציאות ומפרשים אותה באופן שונה, שכן שני הדברים הללו מושפעים מגורמים כמו גיל, גזע, מעמד חברתי, מעמד כלכלי, נטייה מינית, מגדר ועוד. טענה נוספת בבסיסה של התיאוריה הזו היא שעל אף שהפרשנות של המציאות שעושים אלו ששייכים לקבוצה הדומיננטית והפריבילגית מקבל עדיפות, אזי דווקא נקודת המבט של מי שנמצא/ת במעמד נמוך יותר, בשוליים החברתיים או הכלכליים וכד' מספקת תמונה שלמה יותר.
למה? ובכן, בעיקר משום שלקבוצה שמודרת או מושתקת במסגרת העיסוק בנושא מסוים אין כמעט סיבות להגן על התפיסות ההגמוניות הרווחות ולשמר אותן, והיא בעלת יכולת ומוטיבציה גבוהה יותר להציג ולהאיר נקודות מבט נוספות ושונות וכך מתרחבת היריעה.
קוראיי הנאמנים וקוראותיי הנאמנות בוודאי כבר מבינות/ים את ההקשר של התיאוריה הזו להחלטה הביזיונית של "אסכולות" שגברים יהודים ינחו דיון עם גברים יהודים שידונו עם גברים יהודים שידברו עם גברים יהודים שיבקרו מנקודת מבט של גברים יהודים נושאים (שהם לכאורה) בתחום עניינם, סמכותם ואחריותם הבלעדית של גברים יהודים.
אז זהו, שהביטחון הלאומי של המדינה הוא בתחום העניין של כולנו ולא רק של גברים יהודים.
הוא של נשים, הוא של ערבים וערביות אזרחי ואזרחיות המדינה, הוא של צעיריםות ומבוגריםות כאחד, הוא של אזרחים ואזרחיות שהיגרו לכאן מאתיופיה ומבריה"מ לשעבר ומכל קצוות תבל, הוא של כולנו.
האם יש למי מכןם ספק איזה דיון יהיה יותר מעניין, יותר מגוון, יותר ביקורתי והרבה יותר רלבנטי לכולםן, לכל מי שהביטחון הלאומי הוא שלו/שלה?
האם  יהיה זה הדיון שבו נציגי קבוצה אחת מדברים עם עצמם על עצמם בתוך עצמם ומתוך תפיסות עולמם?
או אולי יהיה זה הדיון שבו ייקחו חלק גם נציגי ונציגות קבוצות נוספות, שיביאו לדיון נקודות מבט שונות, שישאלו שאלות מנקודות מבט שונות ושיאפשרו לדיון להתפתח לאפיקים אחרים ולאתגר תפיסות קיימות?
ובכן, מסתבר שבמקרה זה "אסכולות" דבקים דווקא באופציה הראשונה, המדירה, המצמצמת והאנכרוניסטית, וחבל מאד שכך.
סיבה שניה – אז מי לא הייתה לנו שם ולמה?
חוקרות רבות וחשובות חקרו ותיעדו את תופעת ההדרה וההשתקה של נשים ואת ההשלכות שלה, אבל מאחר ובדיוק אתמול קראתי מאמר בנושא זה(*) אזי אציג בפניכןם כמה רעיונות שליקטתי ממנו, פשוט כי זה נגיש וקל לי:
לאורך ההיסטוריה גברים הם שכתבו, והם שדיברו על דברים שרלבנטיים לגברים שעסקו בגברים ושיועדו עבור גברים, ובה בעת נמנע מנשים לקחת חלק בתהליך זה ולייצר בעצמן תבניות חשיבה, דימויים וסמלים שבאמצעותם מבוטאים ומאורגנים רעיונות ושדרכם מוגדרים, נבנים ומעוצבים הידע, התרבות, ההיסטוריה והאמנות.
איך זה נמנע? די בקלות – מניעת השכלה מנשים, נישולן מרכוש (יתרה מזאת, אישה הייתה רכושו של אביה עד שהפכה לרכושו של בעלה), אי שיתופן במשאבים ואיסור על לקיחת חלק במוסדות השלטון ובמוקדי ההשפעה וקבלת ההחלטות.
זו הסיבה שעד לאחרונה לא הייתה לנשים היסטוריה כתובה, לא היה להן חלק ביצירה של דתות ובעיצוב רעיונותיהן, לא הייתה להן פילוסופיה פוליטית, לא ייצוגים של החברה מנקודת מבטן ולא מסורת פואטית ואמנותית. (הערה שלי: חלק מהדברים הללו עדיין חסרים ועדיין נמנעים מהן, מאיתנו, ברמה כזו או אחרת).
תהליך רב שנים זה קיבע שני דברים באשר להבדל בין מה שגברים אומרים וכותבים לבין מה שנשים אומרות וכותבות.
הדבר הראשון הוא שדבריהם של גברים נשמעים ונתפסים כסמכותיים, רציניים, כלליים ואוניברסליים ואלו של נשים נתפסים כאישיים, ככאלו ששייכים רק לנשים ומעניינים רק אותן ונדמים כדברים ספציפיים ולעיתים אפילו אנקדוטליים.
הדבר השני הוא שהמצב הזה נראה לרוב הא.נשים טבעי ומובן מאליו שאין סיבה (או יכולת) לשנותו.
עד כאן כמה רעיונות מהמאמר, וגם במקרה זה אני מניחה שכבר הבנתןם לאן כל זה חותר.
האדם הסביר היה רוצה להאמין שלמעלה ממאה שנה אחרי שנשים התחילו להסביר לגברים את העובדה הדי פשוטה וקלה להבנה שהן בני אדם, יתחיל סוף סוף "להבהב" להם משהו בראש הכל כך חד, רציונלי ואוניברסלי שלהם והם יפעלו בהתאם.
עוד היה רוצה האדם הסביר לקוות שתהליך הסברתי מהפכני זה שהובילו ועדיין מובילות נשים, תהליך ארוך, קשה, מורכב, סיזיפי, ותובעני שמטרתו להפוך את המציאות על פיה רק על בסיס תובנה פשוטה יחסית, כאמור, יחלחל וייתן את אותותיו בשלב זה בכל תחומי החיים, כן, גם עד אחרון הכנסים.
אבל לא.
מסתבר שעולם כמנהגו נוהג וגברים (ונשים!) ממשיכים להאמין שאפשר למשוך בכתפיים ולהגיד שאלו זוטות טפלות ולא חשובות, ואפשר להמשיך ולהתעלם מהפמיניסטיות האלו שקודחות בראש ובכך להשקות, לטפח ולשמר את ההדרה וההשתקה של נשים ושל קבוצות נוספות משיחים כדוגמת השיח הביטחוני, ואפשר אולי גם להמשיך ולהאמין שכך היה תמיד וכך יהיה תמיד.
אז לא.
גם אם כך היה תמיד אז…
ממש לא כך יהיה תמיד.
אנחנו נכתוב, ואנחנו נדבר, ואנחנו נצעק, ואנחנו נחוקק, ואנחנו נבעט ואנחנו לא נוותר עד שיום אחד מישהו ישלוף ממעמקי האינטרנט את המודעה הביזיונית הזו של "אסכולות" ודומותיה, מודעות שמזמינות את כולם ואת כולן לדיון ביקורתי רק של גברים עם גברים, והוא יחשוב שאולי הייתה זו סתם בדיחה בטעם רע או אולי סאטירה, וכשהוא יבין שזו הייתה המציאות ב-2017 אז הוא פשוט ישמח שהגל העכור והדוחה הזה חלף עבר לו בזכות אלו שכתבו ודיברו וצעקו וחוקקו ובעטו ולא ויתרו.

(*) Smith, Dorothy E. "A Peculiar Eclipsing: Women's Exclusion from Man's Culture". Women's Studies International Quarterly 1.4 (1978): 281-295.‏


2 תגובות

מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח

בימים האחרונים הוצף פיד הפייסבוק שלי בשיתופים של כתבה שזאת הכותרת ותת הכותרת שלה – "בת 18 מאושפזת עם שבר בגולגולת: "שוטר חשמל אותי באקדח טייזר". צעירה ללא עבר פלילי נעצרה בחשד להשתמטות מצה"ל, וניסתה להימלט. לטענת המשטרה, היא תקפה את השוטרים. אמה: "הם עבריינים, היא שכבה על הרצפה בעיניים פקוחות עם דם מהראש"".
אתמול, באחד מהשיתופים, התפתח ויכוח שלקחתי בו חלק, ולהלן הטיעונים המרכזיים שהועלו:
הטענה המרכזית שלי התבססה על מבחן התוצאה המזעזע. לטענתי, מאחר ולא מדובר בניסיון בריחה של רוצחת סדרתית שיש צורך לעצרה בכל מחיר בשל האיום שהיא מהווה על הציבור, אזי הכוח שהופעל על-ידי השוטר היה מופרז.
הטענה המרכזית הנגדית התבססה על כך שלפי החוק יש לשוטר סמכות להחליט על מידת הכוח שיש להפעיל. הטענה שהועלתה הייתה שאם אכן היה מדובר ברוצחת סדרתית אז בוודאי היו יורים בה, ובמקרה זה מדובר בהפעלת כוח סבירה לאור העובדה שמדובר באירוע חמור של ניסיון הימלטות ממעצר.
(למי שרוצה להתעמק בפרטי הסיפור ולגבש עמדה וטיעון עצמאי, הנה אחד מהדיווחים על המקרה:

http://news.walla.co.il/item/2964268 )

ואני אומרת ש…

מבחינתי, ההחלטה של השוטר לא לוותר, ולהתעקש על המעצר תוך שימוש בטייזר, מסמנת קצה אחד של הסקלה. מה שאני רוצה לעשות כאן, זה תרגיל מחשבתי שידחוף אותנו בדיוק לקצה השני של הסקלה ולראות מה יוצא.
הקצה השני של הסקלה היא החלטה של השוטר כן לוותר ולסגת מתוך מחשבה שניתן יהיה לנסות שוב, בהזדמנות אחרת, לעצור את הצעירה הנמלטת. מאחר ומדובר בצעירה בת 18 ללא עבר פלילי, ההיגיון (שלי) אומר שתימצא ההזדמנות לאתר אותה בהמשך (בבית הוריה, למשל) ולעצור אותה.
אבל לצורך התרגיל המחשבתי אדחוף ברשותכם את המקרה הזה עוד יותר לקצה.
בואו נניח שכתוצאה מכך שהשוטר החליט כן לוותר, לסגת ולא לעצור את הצעירה, היא נמלטת ומצליחה למצוא מחבוא שבו המשטרה לא מצליחה למצוא אותה.
מאחר ומצב כזה לא יכול כמובן להימשך לאורך זמן, בטח לא במדינה קטנה כמו ישראל, הבה נניח שהיא מצליחה להימלט מהארץ.
אם היא כבר נמלטת זה בוודאי יהיה למדינה שאין לנו איתה הסכם הסגרה.
סוף הסיפור הכי קיצוני לפי התרחיש בקצה הזה של הסקלה – מעתה ועד יום מותה חיה הצעירה במנותק ממשפחתה וחבריה, באותה מדינה אליה נמלטה, שהרי באם תנסה לשוב לארץ תיעצר מיד.
ובכן, ידידיי וידידותיי אני משאירה לכןם את ההחלטה מה לדעתכם עדיף:
שוטרים נחושים ודבקים במטרה שעוצרים, ויהי מה, משתמטת מצה"ל שמנסה לברוח ממעצר, והם עושים זאת גם במחיר שתישבר הגולגולת שלה.
או
שוטרים נחושים שמחליטים לוותר ולסגת ולא לעצור את המשתמטת, והם עושים זאת במחיר של בריחתה האפשרית מהארץ ללא יכולת לשוב לכאן עד יום מותה.
לא יודעת מה איתכםן, אבל אני כבר בחרתי מה עדיף בעיני.


2 תגובות

אני רק שאלה

אתמול הזכיר לנו John Brown (המצוין) מקרה שקרה לפני 9 שנים כדי להמחיש לנו שבכל הקשור ליחס לערבים במדינת ישראל "זה לא רק מג"ב, ומח"ש, זו מערכת שלמה שמעודדת פגיעה בערבים אם במעשה והסתה ואם בהתעלמות", כדבריו.
אתחיל בכך שאאמ:לק לכם את הסיפור שהוא סיפר, עבור אלו מכםן שלא בפייסבוק (יש כאלה?):
לפני כ-9 שנים, בליל חורף קר, עוצרים שני מג"בניקים 3 ערבים (למה? ככה. בגלל שהם ערבים).
"לאחר סיום "הבדיקה", הם הונחו לקחת אותם למחסום ליד מודיעין בכדי לשחררם".
במקום לקחת אותם למחסום ולשחררם, המג"בניקים מורידים אותם, כל אחד מהם בנפרד, באמצע הדרך, וזאת אחרי שהם דורשים מהם להוריד את הז'קט והנעליים (לילה קר, זוכרים?) ותוך שאחד מהם מיידה בכל אחד מהם אבן כשהם מתרחקים.
הסיפור הסתיים כך:
"לפני שנתיים החליטה השופטת איטה נחמן… לא להרשיע את השניים וכתבה: "לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לחומרא ולקולא, תוך התחשבות בעברם הנקי של הנאשמים, תסקירי שירות המבחן בעניינם, וכן הפגיעה העלולה להיגרם מהרשעתם בדין, אני קובעת כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום מבלי להרשיעם בדין"."
הפוסט המלא כאן:
https://www.facebook.com/john.brown.3591/posts/1042894369130288

ואני אומרת ש…

כל הסיפור הזה מתחילתו ועד סופו, כל כך זועק, צועק, מרגיז ומקומם (וחס וחלילה לא מזכיר שום תהליכים מהעבר. חס וחלילה. אסור להשוות) שאתןם בטח לא צריכים את הפרשנות שלי עליו.
אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי הפעם רק להניח כאן שאלה רצינית מאד שלא ברורה לי בקשר להחלטת השופטת.
עפ"י השופטת, המג"בניקים עברו את העברות אך היא החליטה שלא להרשיע אותם "(מ)תוך התחשבות… (ב)פגיעה העלולה להיגרם מהרשעתם בדין".
מה? רגע.
סליחה.
מצטערת מאד.
לא הבנתי.
לפי הבנתי עריכת משפט וקביעת עונשו של מי שהורשע בדין משמשים כפתרון מעודן ומתורבת לשיטת ה"עין תחת עין". כלומר… עברת עבירה? פגעת במישהו? קבענו משפטית שאכן כך היה? ובכן זה בדיוק השלב שבו אנחנו פוגעים בך בחזרה ע"י הרשעתך וגזירת עונשך.
אז מה אני מפספסת כאן?
הרי הקביעה הזאת של השופטת חותרת תחת יסודותיו וזכות קיומו של בית המשפט, שכן לכל מי שמורשע בדין נגרמת פגיעה, וזה בסדר גמור משום שזאת כל המטרה מלכתחילה ברגע שהוחלט שהוא עבר עבירה.
נו נו. לשופטת (ולמדינת ישראל) הפתרונים.


6 תגובות

וכתתו כספם להמצאות

השבוע (14.1.14) שמעתי בגל"צ, ב"מילה האחרונה", את הדיון שקיימו אברי גלעד וג'קי לוי בעקבות הידיעה על פטירתו של מיכאיל קלשניקוב, הלא הוא ממציא רובה הקלשניקוב (הידוע גם בשמו הישראלי – קלצ'ניקוב).
כך אמר אברי גלעד (ציטוט מדויק. כן, כן, טרחתי ותמללתי עבורכם):
"… אי שם במלחמת העולם השנייה הוא המציא את כלי המשחית הזה… והוא עשה עבודה טובה, והנה הוא היום בגיל 95, לפני שהוא הלך לעולמו, הוא דיווח שהוא עסק הרבה בסוגיה הזאת האם הכלי שלו הביא יותר טוב לעולם או רע לעולם… זה מעניין להשתמש בדוגמה הזאת, כדי שכל אחד ואחד מאתנו יחשוב האם המעשים שלנו יביאו לנו כסף או תהילת דמים. שבסוף בסוף זה יתפשט ויגיע ויפרוץ למקום שלא חשבנו, וזה מכוון בדיוק לתעשיות הביטחוניות שלנו…"
זאת הייתה תגובתו של ג'קי לוי (ציטוט מדויק. טרחתי וגו'):
"נכון, אבל צריך לזכור שלצד זה קורה דבר שהוא קרוב קרבה ממש הדוקה לנבואה המשיחית של ישעיהו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים". כי התעשייה הביטחונית בישראל, מייצרת תעשיות בת שמשתמשות באותן טכנולוגיות ששימשו לפיתוח כלי משחית כדי לבנות תכשירים רפואיים, תכשירי עזר חקלאיים, כל מיני דברים… ויש בזה יסוד מסוים של כפרה… התחליף שלהם לקולונוסקופיה הוא מדהים… הם בראו, כתוצאה מפיתוח לוחמני די מזעזע, מצלמה קטנטנה שאתה יכול לבלוע אותה כמו קפסולה של כדור אנטיביוטיקה…"
(כאן: http://bit.ly/RMehAB החל מדקה 35:15)

ואני אומרת ש…

אני מאד אוהבת את חדות האבחנה של ג'קי לוי, שלא לדבר על השנינות המקסימה שלו שקורעת אותי מצחוק, אבל הפעם, הוא לפי דעתי התבלבל קמעא, ואני בטוחה שאתם יותר משמחים על כך שאני כאן כדי להאיר זאת עבורכם.
לפני זמן מה, קראתי כתבה על המצאות בתחום אחד, שהמקור שלהם היה דווקא תחום אחר, לכאורה בלתי צפוי.
אחד הגופים ש"הצטיינו" בכתבה הזאת הייתה, איך לא, נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית.
גם גוגל, שולחת בשנים האחרונות את "זרועותיה הארוכות" לפיתוח פיתוחים שונים ומשונים בתחומים שמזמן כבר חרגו מגבולות כלי החיפוש באינטרנט.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
ובכן, כי כל בר דעת שיתבקש לציין מהו לדעתו הנושא המרכזי המשותף לנאס"א, לגוגל ולתעשיות הביטחוניות בישראל יענה את התשובה הנכונה שהיא, כסף, כסף והרבה מאד כסף.
(טוב. נו. בנאס"א הרבה יותר מאשר ברפאל נניח, אבל אל תהיו קטנוניים).
ובכן, ג'קי, יש לי סקופ היסטרי עבורך היום.
Surprise!!
בכל(!!) מקום, ללא יוצא מן הכלל, שבו ישפכו כסף בלי חשבון ושבו יעמידו את חזית הטכנולוגיה, והתנאים הכי טובים שיש, לצורך תכנון ופיתוח, שם גם יעבדו מיטב המוחות.
ובכל(!!) מקום שבו יעבדו מיטב המוחות, לפתע, באורח (ממש לא) פלא, על הדרך, יתפתחו ויצמחו להם רעיונות יפים שמהם ייגזרו פתרונות יצירתיים שאינם בהכרח למטרה שלשמה הוקם אותו מקום (ע"ע גוגל).
אי לכך ובהתאם לזאת, אוי ואבוי לנו אם המצב היה שונה בתעשיות הביטחוניות שלנו.
מבחינתי, ההמצאות הנלוות לתעשיות הביטחוניות הן "לא כפרה ולא נעליים", זה בסה"כ תוצר לוואי הכרחי ומתבקש בהינתן כמות הכסף שנשפכת שם, במקום במקומות אחרים, חשובים לא פחות (כן, כן, אין ברירה, אנחנו "עם לבדד ישכון…", ו"בכל דור ודור…". יודעת. יודעת).
אני אישית, הייתי רוצה לקוות שאזכה בחיי לשמוע על כך שהתחליף לקולונוסקופיה פותח, ככה במקרה, תוך כדי פיתוח של "תכשירי עזר חקלאיים" חדשניים, ולא תוך כדי פיתוח של "משהו לוחמני מזעזע" (שתכליתו לפגוע, לפצוע או להרוג מישהו), אבל יש לי תחושה עמומה שבשלב זה אצטרך כנראה להסתפק בתקווה בלבד.


4 תגובות

תודה על כל מה שנתת

היום אנחנו הולכים להופעה של כוורת (יש!).
כמו כל יקית מסודרת, השונאת הפתעות, עברתי על הדיווחים וההנחיות השונות שפורסמו באינטרנט וביניהם נתקלתי בזה:
"בשל מזג האוויר תתאפשר הכנסת בקבוקי שתייה עד חצי ליטר למתחם המופע".
(כאן: http://www.mako.co.il/music-Magazine/articles/Article-ee0839921fd4041006.htm)

ואני אומרת ש…

עם ישראל מרכין ראשו בהכנעה ומודה לשליטיו, הוד רוממותה ממשלת ישראל בכלל והמשרד לביטחון פנים בפרט, הוד מעלתה משטרת ישראל וירום כבודו של מי שזה לא יהיה שמארגן את המופע הזה, על כי הם מאפשרים לנו להכניס בקבוקי שתייה.
אין ספק כי גיליתם, כולכם, אצילות נפש והוכחתם (שוב?) את רגישותכם ופתיחותכם לרחשי ליבו של העם היושב בציון.
ובנימה קצת יותר רצינית (שלא לומר, עצבנית) אז הסידור הזה שבו, מחד, לא מאפשרים הכנסת בקבוקי שתייה למופעים האלו, ומאידך מפקיעים שם מחירים "ככה סתם כי אפשר", לחלוטין איננו מקובל עלי.
במופע האחרון בו היינו…
בעמדה אחת נגמרו המים.
לא נורא! אז מה אם עמדנו 10 דקות בתור לעמדה הזאת? אפשר לשמוע את השירים גם בעמידה בתור.
בעמדה השנייה נגמרו גם המים וגם העודף.
שטויות! אז מה אם גם שתינו משקה קל במקום מים וגם שילמנו עליו אפילו יותר ממחירו המופקע? שהרי, הי, הרגשנו ממש בטוחים כי לא נתנו להכניס בקבוקי שתייה. מה? לא שווה את זה?
אז במחילה מכם, אנשים מארגנים יקרים, אני מעמידה בפניכם שתי אפשרויות:
1) אפשרו הכנסת בקבוקי שתייה למופעים ללא קשר למזג האוויר.
או (פחות עדיף לנו)
2) דאגו להצבת מיכלי מי שתיה ואפשרו לנו למלא את בקבוקי הפלסטיק הריקים שנביא עימנו (או שממש הגזזזזמממתיייי בטירוף עם הדרישה הזאת? נראה לי ככה).