ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

שתהיינה לראשת

לכבוד הבחירות לרשויות המקומיות, בחר אבשלום קור לפרסם פוסט טרחני בפייסבוק שבו הוא מבהיר לנו שהנחה את עמיתיו בגלי צה"ל להקפיד על השימוש בביטוי ראש העיר ולא ראשת העיר. מהדברים שאמר בטלוויזיה עלתה בבירור העמדה לפיה יש אמת לשונית אחת והיא שלו, ושכל מי שמנסה להכניס את השימוש בראשת עושה את זה מטעמים אידיאולוגיים.
האקדמיה ללשון העברית, שדווקא מאשרת את השימוש בראשת (באותם כלים של קור עצמו), מיהרה להבהיר בפוסט שלה שהאמת הלשונית היא דווקא שלה ושאישור הצורה הזו ״לא נועדה להיענות לדרישה אידיאולוגית כלשהי״, כדברי האקדמיה.
לפוסט של קור הקליקו כאן
לפוסט של האקדמיה ללשון העברית הקליקו כאן

ואני אומרת ש…

זה וגם זאת יכוליםות לקפוץ לי. מה זה הקשקוש הזה על "כן אידיאולוגיה" או "לא אידיאולוגיה"? לא מצליחה להבין מתי הפכה אידיאולוגיה למילה גסה.
יש לי חדשות גם לקור וגם לאקדמיה – לכולןם יש אידיאולוגיה. כן, כן, גם לך אבשלום קור יש אידיאולוגיה. אני יודעת שזה יפתיע אותך, אבל זו המציאות.
האידיאולוגיה שלך היא השמירה על המסורת, ההיצמדות לתנ״ך, למקורות ולכל מה שהיה מאז ומבחינתך גם לתמיד.
האידיאולוגיה שלי, שלנו, היא יצירתיות, חדשנות והנכחת קיומן של נשים בשפה סקסיסטית שמדירה אותן מתוכה מאז ומתמיד, ומבחינתנו לא עוד.
כל ההבדל בינינו הוא שהאידיאולוגיה שלך שקופה ונתפסת טבעית ולכן קל לך יותר לצייר את עצמך כמי שהגיע להציל אותנו מעצמנו. לך קל יותר להציג אותנו כהזויות שבאות עם רעיונות אידיאולוגיים מוטעים שמאיימים על השפה ואת עצמך כמי שבא אך ורק עם האמת הלשונית. זה כל ההבדל בינינו.
אבל האמת? ורק האמת?
תכלס, זה יותר משעשע אותי ממרגיז אותי. למה?
כי אני סמוכה ובטוחה שההיאחזות הזו במקורות היא כל כך פתאטית, מנותקת וחסרת סיכוי שסופה להיעלם מהעולם.
כי הנשים (ומעט מעט מעט מדי הגברים) שמתעקשות לעשות שינוי גם דרך השפה נחושות מדי, חכמות מדי וצודקות מדי כדי שלא להצליח גם במאבק הזה.
ותזכרו ששמעתםן את זה ממני.
אגב, אחת המגיבות לפוסט של קור כתבה לו ״תודה לך. אכלו לנו את הראש עם ה״ראשת״ הזאת״.

ועל זה אני אומרת ש…

אויש, נו, תנוחי.


3 תגובות

דיוק שווה דיוק או הדיוק מחייב

קראתי בסוף השבוע בעיתון "הארץ" את הטור של יאיר אסולין שכותרתו במהדורת הדפוס "המתת השפה" ובאינטרנט "דיוק שווה פלצנות".
כמעריצה נלהבת של השפה העברית אני נוטה להעמיק בכל כתבה המנתחת\מתייחסת לתהליכים ו\או תופעות בשפה.
בין השאר כותב, יאיר אסולין כך:
"השפה העברית מידרדרת. זה דבר ידוע, ברור… במה מדובר? תחושה מובהקת, כמעט "מדעית", שהשפה העברית, ה"ישראלית", הופכת בשנים האחרונות חלולה יותר. שטוחה יותר… (מדובר) בהתרוקנות ממש: מלה יוצאת מהשיח, ושום מלה אחרת לא באה במקומה. דרך ביטוי מסוימת נתפשת כמיושנת, ושום דרך ביטוי אחרת לא מופיעה במקומה."
(כאן: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2126523)

ואני אומרת ש…

חסר לי מידע מאד מהותי בכתבה הזאת.
למי ידוע ולמי ברור שהשפה מידרדרת? לכותב? לחוקרי השפה העברית?
של מי התחושה המובהקת הזאת לגבי "שיטוח" השפה? של הכותב? של חבריו ומשפחתו? של מערכת "הארץ"? של חוקרי השפה העברית?
על סמך מה נעשו הקביעות על כך שמילים וביטויים "ישנים" יוצאים מהשפה וחדשים לא נכנסים במקומם? האם זה במסגרת התחושה המובהקת של הכותב או שיש על כך מחקרים ועדויות אמפיריות?
אינני מעלה שאלות אלו בציניות. אני מעלה אותן כי אינני יודעת מה התשובה עליהן ולכן קשה לי להחליט כיצד להתייחס למה שכתוב בכתבה.
אתם חייבים להסכים איתי שיש הבדל מאד מהותי בהתייחסות לדברים אם מדובר על אוסף תחושות, דעות ומחשבות של הכותב, לבין אם מדובר על אוסף מחקרים, עדויות מדעיות וקביעות מוסמכות של חוקרי השפה העברית.
למען הסר ספק, אינני מנסה לומר שהכותב חייב להביא מחקרים ועובדות מדעיות ושאסור לו להביע את דעותיו ותחושותיו, אני פשוט חושבת שחשוב מאד שניסוח הדברים על ידו ייעשה בצורה מאד ברורה ומדוייקת כך שלקוראים לא יהיה ספק מה מתוך הדברים הן קביעות מדעיות ומה מהם הן פרשנויות ותחושות.
חשבתי על זה, שייתכן ויאיר אסולין נבהל וניסה בעצמו להיזהר מתופעה אחרת אותה הוא מתאר בכתבה:
"אם תשתמש בניואנסים יתקעו בך מבט. אם תרצה לדייק רעיון שאתה רוצה להעביר, כלומר, תשתמש בביטויים הנכונים ביותר לתיאור יגידו לך: "אל תסבך, אל תבלבל את המוח, אל תהיה פלצן". בתודעה הישראלית של היום דיוק שווה "פלצנות"."

ועל זה אני אומרת ש…

בתודעה שלי (יקית שכמוני), דיוק שווה דיוק, ומבחינתי, תרגיש חופשי להשתמש בניואנסים ובביטויים נכונים ולדייק ככל יכולתך.
זה מאד חשוב. יתרה מכך, זה אפילו ישמש כדרך להילחם בתופעה אותה אתה מתאר בכתבה.

אגב, לאור העובדה שהטור מופיע במסגרת מדור ששמו "דעות" תרשו לי להניח שמדובר על דעותיו של הכותב 🙂 אך כך או כך, ממליצה לחובבי השפה לקרוא את הכתבה, היא בהחלט מעניינת ושווה הרהור.


2 תגובות

אתם הבנתם את זה?

חייבת לצטט לכם מילה במילה את שרת הבריאות, יעל גרמן, בעניין חיסון הפוליו. שמעתי אותה היום אצל רזי ברקאי, ואתם צריכים להבטיח לי שתתרכזו טוב טוב בזמן שאתם קוראים את זה.
כה אמרה השרה:
״אם אנחנו באמת רוצים למגר את הנגיף, אז מצד אחד אין שום סיכון… אם הילד מחוסן אין לו סיכון לחלות במחלה אבל יש לו סיכון לסביבה שהוא ידביק ויעביר את הנגיף הלאה.
אז בין חוסר סיכון כמעט שואף לאפס לבין סיכון כזה או אחר של הפצת הנגיף אני חושבת שכולם צריכים להירתם, לבוא ולהתחסן״.

ואני אומרת ש…

כבר הרבה זמן לא הזדמן לי להיות טרחנית מאוסה ולנתח פיסקה (הזויה משהו) שעמוסה בכל כך הרבה אי דיוקים הן לשוניים והן אחרים.
לצערכם\שמחתכם (מחקו את המיותר) לא אעסוק בעצם עניין החיסונים שכבר מאסתי בו לחלוטין. הפעם רק חפירות גרידא על כושר הביטוי של נבחרינו.
נתחיל בעניינים הלשוניים:
מה זה אומר ״יש לו סיכון לסביבה״? אמרי מעתה ״הוא מהווה סיכון לסביבה״.
כשאומרים ״מצד אחד״, אז מתי שהוא צריך להגיע גם ה״צד השני״. במקרה זה הוא משום מה לא הגיע, וחבל שכך.
גם את המשפט ״ידביק ויעביר את הנגיף״ אפשר ורצוי לנסח אחרת (כדי שלא נחשוב בטעות ש״הוא ידביק את הנגיף״). אפשר למשל לומר ״שהוא יעביר את הנגיף וידביק את מי שאיננו מחוסן״.
לסיום החלק הלשוני, שימו לב לביטוי – ״חוסר סיכון כמעט שואף לאפס״. אני לא חושבת שזה מה שהתכוונה השרה לומר. יותר סביר שהיא התכוונה ל״סיכון כמעט שואף לאפס״. לא ככה?
ועכשיו לתהיות נוספות בהתייחס לאותה פיסקה:
נתחיל במה שסגר את החלק הלשוני. אני לא בטוחה שאני מבינה לכמה בדיוק שואף משהו ש״כמעט שואף לאפס״.
חוץ מזה, האם זה לא סותר את המשפט שבו נאמר ש״אין שום סיכון״? בפעם האחרונה שבדקתי אז ״אין שום סיכון״ משמעותו ״סיכון אפס״. לא "שואף" ולא "כמעט".
השלב שבו נשברתי סופית הוא שלב ההשוואה שניסתה השרה לעשות על מנת לשכנע אותנו לקחת את ילדינו להתחסן. שימו לב למשפט הבא:
״בין חוסר סיכון כמעט שואף לאפס… לבין סיכון כזה או אחר״.
מה? בין מה למה? מה זה הבלה בלה הזה?
מי שיודע להכריע בין משהו שהסתברותו כמעט שואפת לאפס לבין משהו שהסתברותו היא כזאת או אחרת, שיקום.
אני, באופן אישי, התקשיתי מאד להבין מה היא רוצה ממני.


5 תגובות

אמרת מרובה. מה אמרת?

להלן תגובה שכתבה מישהי על פוסט בפייסבוק של בת חפר, שעסק בענייני הפקקים ביציאה מהישוב בבוקר:
אולי אפשר להגביל/למנוע כניסה על ידי תמרור בשעות הבוקר לכביש 5714 מכיוון אמץ? מאחר ומדווחים על פקק בכביש 6 מצומת עירון עד צומת ניצני עוז ויש מי שיוצא במחלף באקה וחותך דרך 5714 ואז הפקק בלתי ניגמר והעומס בתוך הישוב מתעצם בגלל ההשתלבות לכביש שעמוס ופקוק והפקק בניצני עוז גדל בגלל אלו שמנסים לעקוף את הפקק בכביש 6 עד לירידה שוב לכביש 6 דרך מחלף ניצני עוז והעומס גדול והנתיב בודד כך שכולם מתעכבים גם הפונים ימינה לכביש 57

ואני אומרת ש…

יש לי כמה השערות לגבי המקומות בהם בילתה הגברת בשעות של שיעורי ההבעה בביה"ס אבל נראה לי שאחסוך אותן מכם.


השארת תגובה

נואך בשווא שגיעוט

היום קראתי "שרשרת" תגובות על סטטוס בפייסבוק.
אחת התגובות הייתה התנצלות של מישהו על תגובה קודמת שלו שנתפסה בעיני מישהו אחר כעלבון.
ההתנצלות נכתבה כך (ציטוט מדויק):
"שה היה בשיא הצחוק ולא היה בקטע לעליב אם נעלבת אז אני מצתאר (:"
מיד אחרי זה הוא כתב תגובת תיקון כך:
" זה* "

ואני אומרת ש…

אני לא מבינה למה הדור הזה בכלל טורח לתקן שגיאות. לא חבל על הזמן והמאמץ?
זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש לראות איך במשפט קצר אחד הם מצליחים לייצר את כל סוגי השגיאות האפשריות, החל משגיאות כתיב\דקדוק אמיתיות, המשך בטעויות הקלדה וכלה בתיקונים האוטומטיים של המכשירים למיניהם.
בתוך ים השגיאות הזה הם מפרפרים, נאבקים, נאנקים מתקנים ושוב שוגים, מתקנים ושוב שוגים. וכל זה במקרה הטוב שבו הם מתקנים את מה שבאמת דורש תיקון, מה שאי אפשר להגיד על הבחור שכתב את התגובה לעיל.
טוב, נו, מה לעשות? עוד אחד מסימני הזקנה שבתוכי המביטה על העידן החדש ומאפייניו ומתקשה להתחבר אליו.