ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!

״אין לה גבולות, מתברר שכל סירחון כשר״.
״אחת עבדה אצלו. השניה מנכ"לית קישוט. שתיהן מסוכנות. רק גברים מנהלים״.
״אז מי פה עסקנית ומי מנהיגה חדשה?״.
״גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!״.
אלו רק מעט מההודעות הרבות שנשלחו אלי, כמו גם לאלפי תושביםות נוספיםות שגרים בעמק חפר, בחודשיים האחרונים כחלק ממערכת הבחירות לרשויות המקומיות.

ואני אומרת ש…

צריכות לדבר, שלא לומר לצעוק, על הדבר הזה ולטפל בו בדחיפות.
אינני מתכוונת לעסוק בתוכן ההודעות האלו, שחלק מהן הגיעו אלי כ-sms לנייד וחלק מהן נחתו אצלי בתיבת המייל. אין לי גם כוונה לעסוק בשפה הירודה, בעלבונות האישיים, בספינים, בהאשמות המבוססות יותר או פחות, במיזוגניה כמובן, שאי אפשר בלעדיה, וגם לא בשאלה מי שולח/ת אותן ועד כמה המועמדיםות שותפיםות לזה או לא.
כל אלו פחות מעניינים אותי.
אני רוצה לדבר ולצעוק על עזות המצח. על החוצפה לחדור יום יום לפרטיות שלי ולהפר אותה ברגל גסה.
כן, לשלוח לי sms ו/או מייל זה לחדור לפרטיות שלי. בטח ובטח כשזה קורה על בסיס יומיומי. הנייד והמייל הם מרחבי תקשורת אישיים שלי שאני זו שאמורה לשלוט עליהם ולבחור את מי שעושה בהם שימוש. לא בכדי נחקק חוק הספאם. חוק זה יוצא מנקודת המוצא לפיה לא סביר לתת לבעלי הכוח (במקרה זה מפרסמי עסקים ומוצרים שונים) לחדור לפרטיותן של האזרחיות והאזרחים ולהפר את שלוותן.
אה-מה-מה? הפוליטיקאיםות לא טיפשיםות והםן מודעיםות לכוחן של ההודעות האלו ולכן החריגו מחוק הספאם הודעות של בחירות. How convenient.
דוגמה בוטה במיוחד של זה, אגב, חוויתי כחברת מרצ בתקופת הבחירות לראשות המפלגה. מתקפת הסמסים והמיילים הייתה אז כמו בליץ מטורף שהוציא אותי מדעתי והשאיר אותי ורבות אחרות/ים חסרות אונים מולו.
כמו אז כך גם בחודשיים האחרונים בעמק חפר ההודעות מגיעות ומגיעות וכל פעם ממספר אחר, או מכתובת אחרת כך שאי אפשר באמת לבטל או לחסום את זה.
אבל אני לא רוצה לבטל, ואני לא רוצה לחסום. אני רוצה, שלא לומר, תובעת, שיכבדו את הפרטיות שלי ויפסיקו עם זה.
יש מספיק אמצעי תקשורת פומביים במרחב הציבורי (שלטים, דפי פייסבוק, פליירים ועוד) שעומדים לרשות המועמדיםות, ולא ייתכן שהמרחב הפרטי של האזרח/ית יהיה הפקר רק כי יש עכשיו בחירות.
הדבר הזה חייב להיקבע בחוק, ורשויות אכיפת החוק צריכות כלים לאיתור שולחי ההודעות הללו ולהענשתם בחומרה כדי למגר את התופעה הבזויה הזו.
ויפה מערכת בחירות אחת קודם.


השארת תגובה

כן לא שחור לבן

לפני שבוע בערך שיתף בפייסבוק אחד מחבריי, את הפוסט להלן שכתב יאיר לפיד (ההדגשות הן שלי. מ"ז):
"הנה עוד הוכחה – למי שצריך – לכך שיש בשמאל הישראלי כאלה שירדו מהפסים:
בכל שנה מקיימת התנועה הקיבוצית אירוע בשם "הרפסודיה" שאליו מגיעים מאות בני נוער.
השנה החליטו שם להזמין תוכנית אמנותית מיוחדת – את אנשי ארגון "שוברים שתיקה" שמסתובבים ברחבי העולם בסיוע מימון זר, ומכפישים את מדינת ישראל בעזרת עדויות אנונימיות.
כי זה התפריט שמציע הארגון המשמיץ הזה לצעירים לפני גיוס – עדויות שאין דרך לאמתן, שמאשימות את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
אחרי תלונות רבות של צעירים שהזדעזעו מהשקרים של ״שוברים שתיקה״, החליטו ב״רפסודיה״ שגם לאמת מגיע שישמעו אותה לא רק לשקרים. הם הזמינו לשם גם את חברינו מ"האמת שלי" – תנועה ציונית של קצינים וחיילים שמביאה מהשטח את העובדות האמיתיות על חיילי צה"ל. החברים מ״האמת שלי״ יגיעו לרפסודיה לספר לצעירים האלה על המציאות כפי שהיא, דרך הסיפורים האישיים שלהם, מלבנון ויו"ש, משכונת סג'עייה בעזה ומהקסבות של שכם וג'נין. מהעדויות שלהם, הנאמרות בגאווה ובפנים גלויות, יוצאת האמת ש"שוברים שתיקה" וארגוני שמאל אחרים מנסים להסתיר:
צה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם. הוא שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים. קציניו וחייליו ראויים להצדעה ולא להכפשות אנונימיות".
(ה"הוכחה" נמצאת כאן: https://www.facebook.com/YairLapid/posts/980497662008585)

ואני אומרת ש…

מאחר והתמהמהתי בפרסום הפוסט שלי, אזי במהלך הימים האחרונים נתקלתי בכמה התייחסויות נוספות שנכתבו בהקשר הפוסט הזה של לפיד (נראה לכםן שאביא קישורים?? תמצאו לבד). יחד עם זאת, אני כאן כדי להבהיר נקודה או שתיים שלא הועלו בהתייחסויות שאני קראתי, ואתחיל בלקרוא לפוסט של לפיד בשמו הלא הוא "פוסט שכל מטרתו היא שימור ותחזוקה של נרטיבים ע"י נבחרי הציבור".
נרטיבים זה טוב לנבחרי הציבור ולהנהגה. נרטיבים מרגיעים, מחברים ומלכדים את העם (או מפלגים אותו, תלוי איך מסתכלות על זה).
נרטיבים זה משהו שההנהגה משקה אותנו בהם בשמחה ובלהיטות רבה, וכאשר אנו שותים ושותות אותם בצמא אנו חוסכים/ות מעצמנו המון דברים מעיקים ומתישים.
אנחנו חוסכים/ות מעצמנו את הצורך להתעמק, להתלבט, לשאול שאלות, לקרוא תיגר (חס וחלילה), לבקר (חלילה וחס), לחשוב על המורכבות של הדברים (הנה, כבר התעייפתי) ולחשוף אותם (למי יש זמן לזה), להתעמת עם הדילמות (איכס! דילמות) ובגדול להפנים ולהבין שלמרות שההנהגה רוצה שנחשוב שהכל מתחלק לכן ולא, שחור ולבן, רע וטוב, אמת ושקר אז זה ממש לא המצב.
החלק האחרון של הפסקה לעיל, הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של נרטיבים – חלוקה דיכוטומית של העולם לטובים ולרעים. טובים ורעים שמשתנים, אגב, מנרטיב לנרטיב.
זה דבר נהדר. זה קל, זה נוח וזה תמיד עובד מצוין.
הכל כל כך ברור וסגור, עד כדי כך שכל שאלה, תהיה, הרהור או ערעור הופכים למיותרים לחלוטין וכך, כאמור, אנו מתפנים/ות למצוא לנו עיסוקים אחרים.
בואו נראה למשל מי הם ומה עושים הרעים בנרטיב הנוכחי של יאיר?
משקרים ומסתירים את האמת, מכפישים ומשמיצים, לא ציונים, מספרים סיפורים בצורה אנונימית, אין דרך לאמת את דבריהם, מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
ולעומתם מי הם ומה עושים הטובים?
מדברים אמת, מספרים עובדות אמיתיות על המציאות כפי שהיא, ציונים, מזדהים ומדברים בגאווה ובפנים גלויות, מספרים סיפורים אישיים, יש (כנראה) דרך לאמת את דבריהם (כך משתמע לפחות), מוכיחים שצה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם.
נו, תגידו ת'אמת?
אנ'לא צודקת? זה לא הרבה יותר קל ככה? יותר ברור? יותר נוח? יותר משחרר?
למי יש כוח להתחיל ולדון בהשלכות שיהיו על מי שיזדהה בפנים גלויות כאשר הוא מערער על מוסריותו של הצבא שלנו? למי בא לקיים שיחה מעמיקה על "מיהו ציוני"? מי מוכן להצטרף אלי לעסוק בהגדרות של פשעי מלחמה? מי רוצה לשאול שאלות פילוסופיות על מהי האמת ועל מהי "המציאות כפי שהיא" והאם היא בכלל קיימת?
התשובה: מספר קטן יחסית של א.נשים. כל השאר מסתפקים/ות בנרטיבים. וטוב להנהגה שכך.
ודבר שני, אפרופו "הצבא המוסרי ביותר בעולם".
אני, באופן אישי, עייפתי מאד מהאוקסימורון המאוס והבלתי נסבל הזה של "צבא מוסרי".
עבורי צבא, בהגדרה, זה דבר לא מוסרי. נקודה. סימן קריאה. טוב, עוד סימן קריאה.
אתם יכולים/ות להתווכח איתי שאנחנו חייבים צבא, ושאין לנו ברירה, ושככה זה ושאני לא מבינה, ושאגדל אבין. הכל בסדר. לכו על זה, אולי תשכנעו אותי, אבל לא תשכנעו אותי, לא שיש בכלל דבר כזה צבא מוסרי, ולא ש"[צה"ל] שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים".
למה לא תשכנעו אותי?
ככה!
כי מה זה החרטה הזה? על איזה מוסר מדובר פה? מי מגדיר אותו? איפה המחקרים שמוכיחים את העליונות המוסרית הזאת? מי ערך אותם? מה הם הסטנדרטים שהוצבו במחקרים האלו? מי קבע את הסטנדרטים האלו? מי ישב והשווה אותם בין הצבאות השונים? עם מה הוא השווה אותם? על בסיס מה הוא עשה את זה?…
יאללה, יאללה, שחרר, יאיר.
אתה רוצה להאמין שיש לנו צבא מוסרי, סבבה לגמרי, לך על זה, אבל לפחות תשאיר את זה בגדר אמונה שלך ואמירה בעלמא ולא בגדר טענה (כאילו מוכחת) מחקרית.


3 תגובות

אֵם כֹּל חַטְּאַת

יושבת לי עם עיתוני השבת ועיני נופלת על כתבה של אור קשתי שכותרתה ״אף אחד לא עוקב אחר יישום החלטות ממשלה״.
בכתבה מתאר קשתי איך מנהלים מדינה בלי יישום של כלי ניהול הכי אלמנטריים:
״התפקיד [של מעקב אחר החלטות הממשלה] אמנם נמצא באחריות מזכירות הממשלה, אולם הוא "כמעט שלא נעשה בשל חוסר ידע, כח אדם וכלים מהותיים"… מזכירות הממשלה עוסקת בניהול שוטף של הממשלה, אך מתמקדת בעיקר בהיבטים פורמליים. לעומת זאת, "מנגנונים של מעקב ודיווחים לא הוטמעו"״.
״"האמת הפשוטה היא שאין מעקב אחר החלטות הממשלה", אומר גורם במשרד ראש הממשלה, "זה מצב הזוי, בלתי נתפס. קשה להעלות על הדעת שדבר כל כך בסיסי לא מתקיים. כל החלטה שמתקבלת בממשלה מתויקת באחד המשרדים, וגם מתפרסמת באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה, אבל אף אחד לא בודק אם היא מיושמת… לדבריו, מקרה אחר מועד לליקויים הוא החלטה רחבת היקף, המחייבת שיתוף פעולה בין כמה משרדים. "לא תמיד יש מי שיוודא שכל אחד מהגורמים יעשה את המוטל עליו"״.
להיעדר המעקב על החלטות הממשלה והבקרה המלאה על תוכניות העבודה של המשרדים יש השלכה ישירה על מידת האפקטיביות של ביצועי הממשלה. "המשרד לפיתוח הנגב והגליל מתפאר שהשקיע מאות מיליוני שקלים בנגב. זה יפה, אבל איך נדע שזהו הגורם לכך שצעירים יישארו שם? היעדר המדידה מונע את היכולת להבין מה עובד והאם ההשקעה באמת השיגה את התוצאה. זו טרגדיה ניהולית", אומר אחד המקורות״
(ויש שם עוד דברים חשובים, אבל אין לי כוח להעתיק אז תקראו לבד כאן:
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2558823)

ואני אומרת ש…
אני טוענת מזה שנים רבות, שאחת הבעיות האקוטיות של מדינת ישראל היא היעדרם של מנגנוני פיקוח, בקרה ואכיפה, ולכן אני תמיד מאד שמחה כשהנושא צץ לו לפתע בתקשורת, אך לצערי הרב כשם שהוא צץ כך הוא גם נעלם. עד הפעם הבאה כמובן.
הכתבה מדברת על מעקב החלטות ממשלה שלא מתקיים, אבל הבעיה הזאת שזורה לה לכל רוחב היריעה של עבודת הרשויות המבצעת והמחוקקת.
לא רק הממשלה מחליטה החלטות ואיש לא עוקב אחריהן, לא רק המשרדים מציבים יעדים ומתכננים תכניות ואף אחד לא בודק אם החלטות הממשלה נמצאות שם במלואן ואם התכניות בוצעו והיעדים הושגו, אלא שגם הכנסת מחוקקת חוקים שאין עליהם בקרה, מעקב, פיקוח ואכיפה ראויה על יישומם. (#לא_כל_החוקים, יאללה בסדר).
ולמה אני טוענת שזאת אחת הבעיות האקוטיות של המדינה?
פשוט מאד.
בואו נחשוב רגע על מיני רעות חולות המוכרות לכולנו – שחיתות, שוחד, מעילות, וגם פגיעה, התעלמות והזנחה של חלשים, מנגנונים מנופחים, בזבוז כספי ציבור, מחדלים ותקלות שונות ומשונות (חלקן כאלו שגובות חיי אדם, או ״סתם״ הורסות את הטבע), הזנחה של סוגיות בוערות ואפילו הבטחות חלולות וריקות מתוכן ועוד ועוד כ״יד הרעות החולות״ הטובה שלכם.
לכאורה, אין חוט מקשר בין כל הדברים האלו. סתם אוסף של דברים מרגיזים ומקוממים. אבל זה רק לכאורה. כי אם תחשבו על מנגנונים יעילים של פיקוח ואכיפה, אז תבינו שהיעדרם של מנגנונים אלו זהו בדיוק החוט שקושר את כל הרעות החולות הללו ביחד ומספק להן אוויר לנשימה.
ניהול ב״נפנופי ידיים״ כל אחד יכול לעשות, אבל ניהול של תכניות עבודה מתוכננות, מפוקחות, מבוקרות ובעיקר נאכפות, מיושמות ונמדדות זה כבר ליחידי סגולה. באמת. זאת היכולת הכי גבוהה שנדרשת כדי לדאוג שמשהו ״יתקתק כמו שעון שווייצרי״.
אוקיי, אז אני לא מצפה ממדינה ש״תתקתק כמו שעון שווייצרי״ בוודאי לא ממדינת ישראל, בכל זאת בתוך עמי אני חיה, אבל גם להיות בקצה השני של הסקאלה זה (כנראה) לא מחויב המציאות, אלא סתם המקום הכי נוח להיות בו לכל מי שמגיע לעמדות השליטה וההשפעה האלו. תכל׳ס מי צריך ת׳כאב ראש הזה כתוספת לכל שאר כאבי הראש שיש להם. אני לגמרי מבינה אותם.
האמת, שביני לביני אני תוהה מזה זמן רב, מה בכלל היכולת של מנגנוני הממשל שהתפתחו במדינות המערב ב״מאה פלוס״ השנים האחרונות, באמת לשלוט, לנהל ולפקח באיכות שכולנו היינו רוצים שזה יקרה, אך לא הגעתי למסקנות חד משמעיות בעניין. זה נראה לי כמעט משימה בלתי אפשרית. מן גולם כזה שקם על יוצרו.
Having said that אני כן מאמינה שהמפתח טמון בשילוב של כוח הטכנולוגיה עם כוחם של ההמונים לייצר מערך שכורך בין פעילות הממשל לבין עינו הפקוחה של הציבור שישמש לא רק בתור ״אור השמש המחטא״, אלא כמשהו שיוכל (אולי) לספק את התנאים הדרושים לחיזוקה ולקיבועה של צלע הפיקוח והאכיפה הצולעת והמקרטעת.
לצערי זוהי (כרגע?) רק סיסמה יפה שאין מאחוריה שום דבר מובנה וברור ליישום מחר בבוקר, אבל כשם שכל מסע מתחיל בצעד אחד אז גם כל רעיון מתחיל במחשבה אחת. אז הנה היא כאן לפניכם. ושלא תגידו שלא אמרתי.


תגובה אחת

בעטי, מיכל, בעטי

להלן שתי אמירות בהן נתקלתי בשבוע-שבועיים האחרונים (לא ציטוטים מדויקים, רק רוח הדברים).
גבר א׳
(בהתייחסו למחאת הנשים החרדיות הקוראות לנשים לא לבחור במפלגות חרדיות כל עוד הן לא יכולות להיבחר למפלגות אלו).
זוהי מחאה פשוט מגוחכת. מינם של הנבחרים איננו רלבנטי. גברים לא רק יכולים לייצג נאמנה אינטרסים של נשים אלא עושים זאת כל הזמן. האם גפני שקידם נושאים הקשורים לתחבורה ציבורית לא פעל גם לטובתן של נשים? האם ליצמן כסגן שר הבריאות, כאשר דאג לטיפולי שיניים חינם לילדים, לא מייצג בכך אינטרסים של נשים?
אני עצמי הייתי שר והתייעצתי הרבה עם אשתי שתמיד אמרה לי שאת הייצוג היא משאירה לי.
זה פשוט שטויות לחשוב שגברים לא פועלים לקידום ענייניהן של נשים.
(דברים ברוח זו נאמרו ע״י שני גברים שונים שהוזמנו לראיונות שונים ששמעתי, ברדיו ובטלוויזיה, לשמש על תקן מגיני הפרקטיקה של הדרת נשים מהמפלגות חרדיות)

גבר ב׳
אני טוען כבר שנים שכל הפעולות וכל ב״בלגנים״ שעשו הפמיניסטיות עד היום רק הרעו את מצבן של הנשים.
(נאמר לי, בפעם המי יודע כמה, ע״י ידיד טוב. גילוי נאות: טענה זאת מושמעת באוזניי מעת לעת גם ע״י נשים, ידידות טובות שלי)

ואני אומרת ש…

יותר משאני אוהבת לייצר חיבורים בין שני דברים לכאורה לא קשורים, אני אוהבת לחלוק את חוכמתה של אמי היקרה ז״ל שמאפשרת לי יצירת חיבורים אלו.
וכך לימדה אותי אמי:
כאשר נטענים בפנייך טיעונים שהאינסטינקט שלך צועק לך שהם מקפלים בתוכם חוסר הגיון, חוסר צדק או אי שוויון, תעשי דבר פשוט – ״תבעטי את הכדור לתוך המגרש" של הדובר/ת, תסובבי את אותו טיעון כלפיו, ואז תבררי שוב את עמדתו כלפי הנושא.
אז הנה, אמא, אני בועטת:
גבר א׳ יקר, טיעונך נגע לליבי ואני נוטה להניח שדיברת בכנות רבה ושאתה מאמין בכל לב שמינם/מגדרם של הנבחרים איננו חשוב ושגברים מייצגים נאמנה וללא משוא פנים את עמדותיהן, תחומי העניין, תפיסותיהן וגישותיהן של נשים.
אי לכך ובכפוף לאותה אמונה שלך בדיוק, אני מציעה לך את העסקה הבאה:
מה דעתך שהכנסת תורכב מ-120 נשים, שהרי לשיטתך המין לא משנה ומכאן שאותן נציגות ייצגו ממילא נאמנה את עמדותיהם, תחומי העניין, תפיסותיהם וגישותיהם של הגברים. לא ככה?
נו, קונה את העסקה?
מה? לא?
מוזר… תגיד, יש מצב שהטיעון האמיתי שלך הוא בעצם שגברים מייצגים נאמנה נשים אבל להיפך, אפעס, זה מסיבה כל שהיא לא עובד?
כן, אה? הבנתי… בהחלט טיעון מרתק, והייתי שמחה לשמוע ממך עליו עוד ועוד, אבל יש לי קצת עוויתות וגם בחילה קלה, אז נמשיך לשוחח על כך בהזדמנות אחרת. סבבה?

גבר ב׳ יקר, טיעונך נגע לליבי ובגלל שאני נחמדה אני אפילו אעזור לך לנסח אותו מעט אחרת: ״אני טוען כבר שנים שחייהן של נשים היו טובים יותר לפני שהפמיניסטיות התחילו עם הפעולות ועם ה״בלגנים״ שלהן״.
אי לכך ובכפוף לטענה זאת, שבה אני בטוחה שאתה מאמין בכל ליבך, גם לך אני מציעה עסקה מהחלומות.
אני אוחזת בידי כרטיס טיסה (שמימנתי במיטב כספי) והוא ייקח אותך למדינה שבה תחיה אתה בעצמך את החיים הטובים של נשים כפי שהן חיו אותם טרם דרדרו אותן הפמיניסטיות למצבן הנורא היום.
ובכן, כך ייראו חייך במדינה הזאת:
נולדת? מזל טוב! רק בריאות ונחת! יש לך כרומוזום y? סבבה. זה אומר שההשכלה היחידה שתרכוש היא בישול, ניקיון, תפירה, טיפול בילדים ושאר עבודות הבית. כל השכלה יסודית, תיכונית או אקדמית (ירחם השם) תימנע ממך משום שזה עלול להזיק לכרומוזום y באופן בלתי הפיך. אה, כן, גם נימוסים והליכות יהיו חלק מהשכלתך, כולל הבהרה חד משמעית לחייך רוב הזמן ולהשתדל לדבר רק כשפונים אליך. יאיי!
הוריך נפטרו? משתתפת בצערך. הבית, האדמות, הרכוש, הכסף, הכל מתחלק בין אחיותיך. מה זאת אומרת למה? כי כרומוזום ה-y מונע בעדך מלהיות בעל רכוש או חשבון בנק. מה לא ברור?
התחתנת? סימן טוב ומזל טוב! שמחה וששון! אך אם ברבות הימים תדעך השמחה וייעלם מביתכם הששון אז רק תדע שיש מצב שבת זוגתך, שתחיה, תחליט להעיף לך פה איזה פליק שם איזו סטירה ואולי גם בעיטה ל****.
מה לעשות אתה שואל? לא לעשות. פשוט קבל, תוריד ת'ראש ושתוק.
מה? סליחה? לא הבנתי. משטרה? לא. לא הבנת. זה לגמרי חוקי. לא הולכים למשטרה כשאין עבירה שנעברה.
אתה יודע מה, גבר ב׳ אני יכולה להמשיך עם עוד כמה וכמה וכמה דוגמאות אבל קוראיי הם אנשים משכילים ובעיקר עסוקים אז אשמח אם נוכל כבר עכשיו ללחוץ יד ולחתום על העסקה של הטסתך למדינת הכיף-כיף הזאת שממנה ומטה דרדרו הפמיניסטיות את מצבן של הנשים לתהומות שלא היו כמותן. סגרנו?
מה? לא? רגע רגע, אז לא הבנתי משהו. בתחילת שיחתנו טענת שמצבן של הנשים היה הרבה יותר טוב לפני שהפמיניסטיות התחילו עם השטויות שלהן, אז למה שלא תרצה לקחת את הכרטיס ולהכיל על עצמך את כל הטוב השופע הזה? הייתכן שהסיבה לכך קשורה לכך שהטיעון שלך לא רק צולע, ולא רק פוגעני ומקטין את הישגיהן של נשים אמיצות שראויות לכל שבח, אלא שהוא פשוט מופרך מיסודו? (רמז: כן!).

ועל זה אני אומרת ש…

אמא ללא ספק ידעה על מה היא מדברת.
בעטו, א/נשים, בעטו את הכדור למגרש של בן/בת השיח שלכםן. לכולנו קל יותר להבין את הדברים כאשר הם מופנים אלינו וכאשר אנחנו נדרשים/ות להגן על הטיעון שלנו כשהוא מנוסח ביחס לעצמנו ולא ביחס ל״אחר״.
חבל רק שלא זכתה לראות אותי מיישמת…


5 תגובות

אם אין כסף תנו גיליונות אקסל

קראתי היום בעיתון Markerweek כתבה על שפע המחאות וההפגנות שצצות סביבנו ״כפטריות אחר הגשם״.
הכתב (חגי עמית) ״עשה סיבוב״ בין מוקדי ההפגנות השונים והגיע גם ל״הפגנה היומית״ מול ביתו של יאיר לפיד, שר האוצר.
מי שהפגינו שם באותה נקודת זמן הם אנשים שהתחייבו על קניית דירה בפריפריה בתמורה למענק של 60,000 ₪ עד 100,000 ₪ מהמדינה, אלא שבהצעת התקציב החליטו לשלול מהם את המענק הזה. כן, הבנתם נכון, מדובר בשלילה רטרואקטיבית מאלפי משפחות שכבר התארגנו ותכננו על המענק הזה.
בכל הכתבה הארוכה הזאת צדה את עיני דווקא הפיסקה הבאה שנאמרה ע״י אחד המפגינים:
״הוא (שר האוצר) לא ישנה את דעתו ככה בשיחת רחוב, אבל עכשיו אני בקשר עם העוזרים שלו כדי להעביר לו חומר ונתונים״.
(כאן: http://www.themarker.com/markerweek/1.2057850)

ואני אומרת ש…

תתבייש לך שרוצר יקר! איזה חומר ואיזה נתונים צריכים להביא לך 3000 משפחות צעירות שהתחייבו על רכישת דירה והתבססו על מענק של 100,000 ₪, שברגע אחד (של הסחת דעת? הלוואי), שלחת יד לכיסם ושלפת להם משם את המענק הזה?
לא, באמת, אני לא מבינה!
אני יודעת שאתה הרווחת סכום כזה בדקה וחצי של עבודה בתפקידים הקודמים שעשית אבל האם אתה באמת צריך "חומר ונתונים" כדי להבין שיש כאן אנשים שזה בדיוק ההבדל בין זה שתהיה להם דירה לזה שלא?
איזה "חומר ונתונים" יאירו לך את הדרך האפלה שבה בחרת לשנות להם את הכללים תוך כדי המשחק בלי שיש להם שום יכולת לעשות עם זה משהו?
מה, אי אפשר היה לסגור את הרשימה הקיימת ורק לדאוג לא להוסיף לה עוד אנשים? או שזאת בכלל סתם אחת מה״עיזים״ שדחפתם לתקציב כדי להוציא אותן משם אח"כ, ועל הדרך הדרתם שינה (קטן עליכם) מעיניהם של כמה אלפי אזרחים טובים ושומרי חוק שכל חטאם היה שהם רצו לבנות את ביתם בפריפריה?
די כבר! חוצפנים! עצבנתם.
ועוד הערה קטנה על העניין:
יש כמה ביטויי קסם של נושאי משרה, שככל שהם יותר בכירים כך הם גם יותר שגורים בפיהם. במקרה הזה, בחר יאיר לפיד את אחד הטובים מביניהם:
״תהיו בקשר עם העוזרים שלי כדי להעביר להם חומר ונתונים״ (=יש סיכוי טוב שאצליח להרוויח הרבה זמן עד שתתארגנו על החומר והנתונים ועד אז ״אלוהים גדול״).
אבל יש עוד כמה ביטויי קסם טובים לא פחות:
"הנושא צריך להיבחן" (=איזה להיבחן ואיזה נעליים? תעזבו אותי באמאשכ׳ם).
"המלצתי על הקמת ועדה" (או לחילופין) "הקמתי ועדה" (=סידרתי ג׳וב לכמה אנשים שיתפסו חדרי ישיבות, יבזבזו חשמל, זמן, ניירות ודיו ומה שהם ימליצו יעניין לנו ת׳תח…).
"אני אישית אדאג לזה" (=נראה לכם? חפשו מי שינענע אתכם).


2 תגובות

שקיפות? הצחקתם אותנו! לא בבית ספרנו

התגלגלתי לי היום בין הכתבות השונות שפורסמו סביב ההוצאות המתנפחות במעון ראש הממשלה ונתקלתי באחת הכתבות שהתייחסה לעניין רשימת האורחים במעון הרשמי:
"משרד ראש הממשלה מסרב לחשוף את רשימת האורחים במעון הרשמי. ניסיון של "כלכליסט" לבקש את שמות האורחים הלא מסווגים שביקורם במעון אינו קשור בביטחון המדינה – כפי שמפרסם הבית הלבן – נתקל בחומה בצורה. במשרד גם נמנעים מלפרסם את הוצאות המעון בו גרים ראש הממשלה ורעייתו, בנימין ושרה נתניהו”.
תגובת הלשכה אמרה כך (ההדגשה איננה במקור, אלא שלי):
"מלשכת ראש הממשלה נמסר כי לא הוחלט על הסתרת הוצאות המעון, אולם בד בבד סירבו לומר האם ייחשפו ומתי. בנימוק לסירוב הבקשה לחשיפת שמות האורחים נכתב כי היא סותרת את צנעת הפרט אף שמדובר בפגישותיו של רה"מ – איש ציבור שהחלטותיו נוגעות לחיי כולנו."
(כאן: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3600105,00.html)

ואני אומרת ש…

הזלזול הבוטה והמתמשך באינטליגנציית הציבור קיבל מימדים מפלצתיים ממש.
מה זה השטויות האלו? צנעת פרט? מאיזו מגירה מעופשת הוצאתם את הטיעון הנלוז הזה?
מי שמתכבד להתארח במעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל יתכבד נא לוותר על צנעת הפרט שלו (בדיוק כפי שזה נעשה בבית הלבן, שם מפורסמים כל הביקורים ואף ניתן לעשות עליהם ניתוחים שונים של מי ביקר כמה ומתי).
אם המבקר במעון נדרש לעניינים ציבוריים אז אנחנו (הציבור, זוכרים?) רוצים לדעת על זה ואם הוא נדרש לעניינים פרטיים אז בבקשה לא במעון הרשמי.
בעניין ההוצאות, אגב, נרשמה הצלחה ובית המשפט כפה את פרסומם וכך היה. בזכות זה יכולנו לגלות לשמחתנו הרבה שההוצאות זינקו שם ב-80% תוך 3 שנים. (למשל כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4379815,00.html).

אין ספק שמדובר בהידוק חגורה למופת ובדוגמה אישית לתפארת. אין דברים כאלו.


2 תגובות

דמגודנוניה

היום בבוקר ראיתי בתכנית של אורלי וגיא ראיון עם דני דנון.
סגן השר הביא נימוקים מלומדים נגד הקיצוץ בתקציב הביטחון ובין השאר אמר משהו כזה (לא ציטוט מדויק, רק שחזור מהזיכרון המקרטע שלי): "אני הייתי במפעל מנועי בית שמש ונפגשתי עם העובדים שחלקם הגדול יפוטרו כאשר המפעל ייסגר בעקבות הקיצוצים".

ואני אומרת ש…

צריך לקצר את ההגדרה של ויקיפדיה לדמגוגיה,
מ…
"דמגוגיה היא שיטה לשכנוע והשגת כוח פוליטי המתבססת על פנייה לדעות קדומות, פחדים, אמונות תפלות וציפיות הציבור הרחב – לרוב באמצעות שימוש ברטוריקה ותעמולה מתלהמות ורגשניות, ולעתים קרובות תוך שימוש במוטיבים לאומיים או פופוליסטיים, ואזכור סלקטיבי של עובדות".
ל…
"כל משפט שני של דני דנון".
בעיני, זאת הגדרה הרבה יותר פשוטה, קצרה, ממצה וקולעת.
לא ברור לי איך סגן שר הביטחון המכובד כבר יודע את תעודת הזהות של העובד שיפוטר?
השעה בה זה נאמר לא הייתה שעה בה "טרם יבש הדיו" על רשימת הקיצוצים במערכת הביטחון, אלא כשעוד אפילו לא הסכימו ולא החליטו אם יקצצו, כמה יקצצו ומה יקצצו.
מפחידנים (סדרתיים), נמאסתם!