ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

כן לא שחור לבן

לפני שבוע בערך שיתף בפייסבוק אחד מחבריי, את הפוסט להלן שכתב יאיר לפיד (ההדגשות הן שלי. מ"ז):
"הנה עוד הוכחה – למי שצריך – לכך שיש בשמאל הישראלי כאלה שירדו מהפסים:
בכל שנה מקיימת התנועה הקיבוצית אירוע בשם "הרפסודיה" שאליו מגיעים מאות בני נוער.
השנה החליטו שם להזמין תוכנית אמנותית מיוחדת – את אנשי ארגון "שוברים שתיקה" שמסתובבים ברחבי העולם בסיוע מימון זר, ומכפישים את מדינת ישראל בעזרת עדויות אנונימיות.
כי זה התפריט שמציע הארגון המשמיץ הזה לצעירים לפני גיוס – עדויות שאין דרך לאמתן, שמאשימות את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
אחרי תלונות רבות של צעירים שהזדעזעו מהשקרים של ״שוברים שתיקה״, החליטו ב״רפסודיה״ שגם לאמת מגיע שישמעו אותה לא רק לשקרים. הם הזמינו לשם גם את חברינו מ"האמת שלי" – תנועה ציונית של קצינים וחיילים שמביאה מהשטח את העובדות האמיתיות על חיילי צה"ל. החברים מ״האמת שלי״ יגיעו לרפסודיה לספר לצעירים האלה על המציאות כפי שהיא, דרך הסיפורים האישיים שלהם, מלבנון ויו"ש, משכונת סג'עייה בעזה ומהקסבות של שכם וג'נין. מהעדויות שלהם, הנאמרות בגאווה ובפנים גלויות, יוצאת האמת ש"שוברים שתיקה" וארגוני שמאל אחרים מנסים להסתיר:
צה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם. הוא שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים. קציניו וחייליו ראויים להצדעה ולא להכפשות אנונימיות".
(ה"הוכחה" נמצאת כאן: https://www.facebook.com/YairLapid/posts/980497662008585)

ואני אומרת ש…

מאחר והתמהמהתי בפרסום הפוסט שלי, אזי במהלך הימים האחרונים נתקלתי בכמה התייחסויות נוספות שנכתבו בהקשר הפוסט הזה של לפיד (נראה לכםן שאביא קישורים?? תמצאו לבד). יחד עם זאת, אני כאן כדי להבהיר נקודה או שתיים שלא הועלו בהתייחסויות שאני קראתי, ואתחיל בלקרוא לפוסט של לפיד בשמו הלא הוא "פוסט שכל מטרתו היא שימור ותחזוקה של נרטיבים ע"י נבחרי הציבור".
נרטיבים זה טוב לנבחרי הציבור ולהנהגה. נרטיבים מרגיעים, מחברים ומלכדים את העם (או מפלגים אותו, תלוי איך מסתכלות על זה).
נרטיבים זה משהו שההנהגה משקה אותנו בהם בשמחה ובלהיטות רבה, וכאשר אנו שותים ושותות אותם בצמא אנו חוסכים/ות מעצמנו המון דברים מעיקים ומתישים.
אנחנו חוסכים/ות מעצמנו את הצורך להתעמק, להתלבט, לשאול שאלות, לקרוא תיגר (חס וחלילה), לבקר (חלילה וחס), לחשוב על המורכבות של הדברים (הנה, כבר התעייפתי) ולחשוף אותם (למי יש זמן לזה), להתעמת עם הדילמות (איכס! דילמות) ובגדול להפנים ולהבין שלמרות שההנהגה רוצה שנחשוב שהכל מתחלק לכן ולא, שחור ולבן, רע וטוב, אמת ושקר אז זה ממש לא המצב.
החלק האחרון של הפסקה לעיל, הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של נרטיבים – חלוקה דיכוטומית של העולם לטובים ולרעים. טובים ורעים שמשתנים, אגב, מנרטיב לנרטיב.
זה דבר נהדר. זה קל, זה נוח וזה תמיד עובד מצוין.
הכל כל כך ברור וסגור, עד כדי כך שכל שאלה, תהיה, הרהור או ערעור הופכים למיותרים לחלוטין וכך, כאמור, אנו מתפנים/ות למצוא לנו עיסוקים אחרים.
בואו נראה למשל מי הם ומה עושים הרעים בנרטיב הנוכחי של יאיר?
משקרים ומסתירים את האמת, מכפישים ומשמיצים, לא ציונים, מספרים סיפורים בצורה אנונימית, אין דרך לאמת את דבריהם, מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
ולעומתם מי הם ומה עושים הטובים?
מדברים אמת, מספרים עובדות אמיתיות על המציאות כפי שהיא, ציונים, מזדהים ומדברים בגאווה ובפנים גלויות, מספרים סיפורים אישיים, יש (כנראה) דרך לאמת את דבריהם (כך משתמע לפחות), מוכיחים שצה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם.
נו, תגידו ת'אמת?
אנ'לא צודקת? זה לא הרבה יותר קל ככה? יותר ברור? יותר נוח? יותר משחרר?
למי יש כוח להתחיל ולדון בהשלכות שיהיו על מי שיזדהה בפנים גלויות כאשר הוא מערער על מוסריותו של הצבא שלנו? למי בא לקיים שיחה מעמיקה על "מיהו ציוני"? מי מוכן להצטרף אלי לעסוק בהגדרות של פשעי מלחמה? מי רוצה לשאול שאלות פילוסופיות על מהי האמת ועל מהי "המציאות כפי שהיא" והאם היא בכלל קיימת?
התשובה: מספר קטן יחסית של א.נשים. כל השאר מסתפקים/ות בנרטיבים. וטוב להנהגה שכך.
ודבר שני, אפרופו "הצבא המוסרי ביותר בעולם".
אני, באופן אישי, עייפתי מאד מהאוקסימורון המאוס והבלתי נסבל הזה של "צבא מוסרי".
עבורי צבא, בהגדרה, זה דבר לא מוסרי. נקודה. סימן קריאה. טוב, עוד סימן קריאה.
אתם יכולים/ות להתווכח איתי שאנחנו חייבים צבא, ושאין לנו ברירה, ושככה זה ושאני לא מבינה, ושאגדל אבין. הכל בסדר. לכו על זה, אולי תשכנעו אותי, אבל לא תשכנעו אותי, לא שיש בכלל דבר כזה צבא מוסרי, ולא ש"[צה"ל] שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים".
למה לא תשכנעו אותי?
ככה!
כי מה זה החרטה הזה? על איזה מוסר מדובר פה? מי מגדיר אותו? איפה המחקרים שמוכיחים את העליונות המוסרית הזאת? מי ערך אותם? מה הם הסטנדרטים שהוצבו במחקרים האלו? מי קבע את הסטנדרטים האלו? מי ישב והשווה אותם בין הצבאות השונים? עם מה הוא השווה אותם? על בסיס מה הוא עשה את זה?…
יאללה, יאללה, שחרר, יאיר.
אתה רוצה להאמין שיש לנו צבא מוסרי, סבבה לגמרי, לך על זה, אבל לפחות תשאיר את זה בגדר אמונה שלך ואמירה בעלמא ולא בגדר טענה (כאילו מוכחת) מחקרית.


תגובה אחת

בעטי, מיכל, בעטי

להלן שתי אמירות בהן נתקלתי בשבוע-שבועיים האחרונים (לא ציטוטים מדויקים, רק רוח הדברים).
גבר א׳
(בהתייחסו למחאת הנשים החרדיות הקוראות לנשים לא לבחור במפלגות חרדיות כל עוד הן לא יכולות להיבחר למפלגות אלו).
זוהי מחאה פשוט מגוחכת. מינם של הנבחרים איננו רלבנטי. גברים לא רק יכולים לייצג נאמנה אינטרסים של נשים אלא עושים זאת כל הזמן. האם גפני שקידם נושאים הקשורים לתחבורה ציבורית לא פעל גם לטובתן של נשים? האם ליצמן כסגן שר הבריאות, כאשר דאג לטיפולי שיניים חינם לילדים, לא מייצג בכך אינטרסים של נשים?
אני עצמי הייתי שר והתייעצתי הרבה עם אשתי שתמיד אמרה לי שאת הייצוג היא משאירה לי.
זה פשוט שטויות לחשוב שגברים לא פועלים לקידום ענייניהן של נשים.
(דברים ברוח זו נאמרו ע״י שני גברים שונים שהוזמנו לראיונות שונים ששמעתי, ברדיו ובטלוויזיה, לשמש על תקן מגיני הפרקטיקה של הדרת נשים מהמפלגות חרדיות)

גבר ב׳
אני טוען כבר שנים שכל הפעולות וכל ב״בלגנים״ שעשו הפמיניסטיות עד היום רק הרעו את מצבן של הנשים.
(נאמר לי, בפעם המי יודע כמה, ע״י ידיד טוב. גילוי נאות: טענה זאת מושמעת באוזניי מעת לעת גם ע״י נשים, ידידות טובות שלי)

ואני אומרת ש…

יותר משאני אוהבת לייצר חיבורים בין שני דברים לכאורה לא קשורים, אני אוהבת לחלוק את חוכמתה של אמי היקרה ז״ל שמאפשרת לי יצירת חיבורים אלו.
וכך לימדה אותי אמי:
כאשר נטענים בפנייך טיעונים שהאינסטינקט שלך צועק לך שהם מקפלים בתוכם חוסר הגיון, חוסר צדק או אי שוויון, תעשי דבר פשוט – ״תבעטי את הכדור לתוך המגרש" של הדובר/ת, תסובבי את אותו טיעון כלפיו, ואז תבררי שוב את עמדתו כלפי הנושא.
אז הנה, אמא, אני בועטת:
גבר א׳ יקר, טיעונך נגע לליבי ואני נוטה להניח שדיברת בכנות רבה ושאתה מאמין בכל לב שמינם/מגדרם של הנבחרים איננו חשוב ושגברים מייצגים נאמנה וללא משוא פנים את עמדותיהן, תחומי העניין, תפיסותיהן וגישותיהן של נשים.
אי לכך ובכפוף לאותה אמונה שלך בדיוק, אני מציעה לך את העסקה הבאה:
מה דעתך שהכנסת תורכב מ-120 נשים, שהרי לשיטתך המין לא משנה ומכאן שאותן נציגות ייצגו ממילא נאמנה את עמדותיהם, תחומי העניין, תפיסותיהם וגישותיהם של הגברים. לא ככה?
נו, קונה את העסקה?
מה? לא?
מוזר… תגיד, יש מצב שהטיעון האמיתי שלך הוא בעצם שגברים מייצגים נאמנה נשים אבל להיפך, אפעס, זה מסיבה כל שהיא לא עובד?
כן, אה? הבנתי… בהחלט טיעון מרתק, והייתי שמחה לשמוע ממך עליו עוד ועוד, אבל יש לי קצת עוויתות וגם בחילה קלה, אז נמשיך לשוחח על כך בהזדמנות אחרת. סבבה?

גבר ב׳ יקר, טיעונך נגע לליבי ובגלל שאני נחמדה אני אפילו אעזור לך לנסח אותו מעט אחרת: ״אני טוען כבר שנים שחייהן של נשים היו טובים יותר לפני שהפמיניסטיות התחילו עם הפעולות ועם ה״בלגנים״ שלהן״.
אי לכך ובכפוף לטענה זאת, שבה אני בטוחה שאתה מאמין בכל ליבך, גם לך אני מציעה עסקה מהחלומות.
אני אוחזת בידי כרטיס טיסה (שמימנתי במיטב כספי) והוא ייקח אותך למדינה שבה תחיה אתה בעצמך את החיים הטובים של נשים כפי שהן חיו אותם טרם דרדרו אותן הפמיניסטיות למצבן הנורא היום.
ובכן, כך ייראו חייך במדינה הזאת:
נולדת? מזל טוב! רק בריאות ונחת! יש לך כרומוזום y? סבבה. זה אומר שההשכלה היחידה שתרכוש היא בישול, ניקיון, תפירה, טיפול בילדים ושאר עבודות הבית. כל השכלה יסודית, תיכונית או אקדמית (ירחם השם) תימנע ממך משום שזה עלול להזיק לכרומוזום y באופן בלתי הפיך. אה, כן, גם נימוסים והליכות יהיו חלק מהשכלתך, כולל הבהרה חד משמעית לחייך רוב הזמן ולהשתדל לדבר רק כשפונים אליך. יאיי!
הוריך נפטרו? משתתפת בצערך. הבית, האדמות, הרכוש, הכסף, הכל מתחלק בין אחיותיך. מה זאת אומרת למה? כי כרומוזום ה-y מונע בעדך מלהיות בעל רכוש או חשבון בנק. מה לא ברור?
התחתנת? סימן טוב ומזל טוב! שמחה וששון! אך אם ברבות הימים תדעך השמחה וייעלם מביתכם הששון אז רק תדע שיש מצב שבת זוגתך, שתחיה, תחליט להעיף לך פה איזה פליק שם איזו סטירה ואולי גם בעיטה ל****.
מה לעשות אתה שואל? לא לעשות. פשוט קבל, תוריד ת'ראש ושתוק.
מה? סליחה? לא הבנתי. משטרה? לא. לא הבנת. זה לגמרי חוקי. לא הולכים למשטרה כשאין עבירה שנעברה.
אתה יודע מה, גבר ב׳ אני יכולה להמשיך עם עוד כמה וכמה וכמה דוגמאות אבל קוראיי הם אנשים משכילים ובעיקר עסוקים אז אשמח אם נוכל כבר עכשיו ללחוץ יד ולחתום על העסקה של הטסתך למדינת הכיף-כיף הזאת שממנה ומטה דרדרו הפמיניסטיות את מצבן של הנשים לתהומות שלא היו כמותן. סגרנו?
מה? לא? רגע רגע, אז לא הבנתי משהו. בתחילת שיחתנו טענת שמצבן של הנשים היה הרבה יותר טוב לפני שהפמיניסטיות התחילו עם השטויות שלהן, אז למה שלא תרצה לקחת את הכרטיס ולהכיל על עצמך את כל הטוב השופע הזה? הייתכן שהסיבה לכך קשורה לכך שהטיעון שלך לא רק צולע, ולא רק פוגעני ומקטין את הישגיהן של נשים אמיצות שראויות לכל שבח, אלא שהוא פשוט מופרך מיסודו? (רמז: כן!).

ועל זה אני אומרת ש…

אמא ללא ספק ידעה על מה היא מדברת.
בעטו, א/נשים, בעטו את הכדור למגרש של בן/בת השיח שלכםן. לכולנו קל יותר להבין את הדברים כאשר הם מופנים אלינו וכאשר אנחנו נדרשים/ות להגן על הטיעון שלנו כשהוא מנוסח ביחס לעצמנו ולא ביחס ל״אחר״.
חבל רק שלא זכתה לראות אותי מיישמת…


השארת תגובה

מחאות נמאסתן

בשבועיים האחרונים מתקיים בביה״ס בו לומד אופק מאבק נגד ״תשלומי ההורים״ אותו מוביל ועד פעולה של הורים שהתאגדו לאחר שהחליטו שנמאס להם לשלם פי 2 ויותר ממה שמגדיר חוזר המנכ״ל של משרד החינוך.
אינני רוצה להכניס אתכם לפרטי המאבק אלא לשתף תגובה מפייסבוק של יו״רית ועד ההורים הבית ספרי שאישר את גובה ״תשלומי ההורים״ ושנגדו יוצא ועד הפעולה:
״שלום רב, מאד מעריכה התמדה ואקטיביזם .יחד עם זאת אני מתקשה לעבוד מול קבוצה שאינה מכבדת את המערכת ואת נבחרי הציבור שלה ( הנהגת הורים הנהלה וכו ) . בעקבות האווירה סביב " מחאת התשלומים" התקיימה בערב יום רביעי 3.9.14 פגישה של הנהגת ההורים בנושא. מסתבר כי בפורומים השונים של המחאה עולות "עובדות" לא נכונות אשר מטעות את ציבור ההורים . לידיעתכם, במהלך השנה פורסמו להורים מנשרים רבים ובהם מידע רב אודות תשלומי ההורים וככלל זה התשלום לאייפד ולקל ספר (ניתן לקבל את כל המסמכים במזכירות). במקביל וכדי שהמידע יהיה ידידותי הנהגת ההורים תכין מסמך מסכם שיופץ להורים בימים הקרובים . אני תקווה כי כאשר יובאו לידיעתכם בצורה חדה וברורה הנתונים וסדר קבלת ההחלטות , תנהגו באופן הוגן ותמשיכו לתת לילדיכם הזדמנות לחינוך איכותי במסגרת אידיאלית . שנה מוצלחת להורים ,למורים וכמובן לתלמידים -. זה הפוסט שיפורסם כל פעם שיעלה עדכון יומי {של ועד הפעולה. מ.ז}, לא אגרר לדיאלוג פופוליסטי בפייסבוק מי שרוצה ומעוניין לקבל פרטים בנוגע לעמדת הנהגת הורים (שנבחרה בבחירות דמוקרטיות ) מוזמן לפנות אליי לנייד או במייל בלבד , נייד ומייל ימסרו בהודעה פרטית לכל דורש״.

ואני אומרת ש…

הטקסט הזה מזמן לי הזדמנות פז לחלוק איתכם את התובנה שגיבשתי לאחרונה באשר לדרך הפעולה של כל ממסד שהוא כלפי כל ציבור שהוא המתקומם או מוחה, שכן הוא מכיל את כל מרכיבי דרך פעולה זאת.
עקרון הפעולה מבוסס על שלושה מרכיבים, כאשר שלושתם הם מהסוג של האשמות והפחדות, הרבה יותר מאשר מהסוג של עובדות דו שיח או (חלילה) אספקת מידע.
אתם מוזמנים להתרשם מהמרכיבים ולאתר אותם אחד לאחד בדברי היו״רית לעיל.
מרכיב ראשון -> מרכיב ה״יש שקיפות אתם פשוט לא מודעים אליה״
— כאילו? דה! במקרים רבים, חלק מהותי ממה שהתניע את המחאה היא התחושה של היעדר מידע ושיתוף אז נראה לכם שאם תגידו ״אבל אמרנו״ ״אבל שיתפנו״ אז נגיד ״אה טוב, נכון, טעינו״ ונפסיק למחות? התשובה היא, לא.
מרכיב שני -> מרכיב ה״מובילי המאבק מספקים לכם עובדות שגויות״
— ייחודה של אמירה זאת הוא בכך שהיא נאמרת לרוב מבלי לספק את העובדות הנכונות, חלילה. למה? כי כאמור, המטרה העיקרית שלה היא יותר האשמה והפחדה מאשר קיום שיח (ראו מרכיב שלישי). חשוב לציין, כי במקרים בהם מובילי המחאה מתעקשים ולא מניחים לעניין, ייצא בד״כ בהמשך (כמו במקרה שלנו) מסמך עמוס בעובדות שחלקן נכונות יותר או פחות וחלקן לא בהכרח מעניינות או רלבנטיות.
מרכיב שלישי -> מרכיב ה״הפרד ומשול״ הידוע גם כ״לא נקיים רב שיח ציבורי פתוח ונגיב רק לפניות פרטניות״.
— מרכיב זה הוא האהוב עלי ביותר. במאבק אצלנו למשל הייתי שמחה לדעת איך בדיוק אמורה לעבוד תקשורת כזאת של ״מי שמעוניין בפרטים יפנה לנייד״ מול כ-1000 זוגות הורים, כלומר כ-2000 אנשים. מעבר לכך, כאמור, כאשר מחליט הממסד להעביר מסר כללי מטעמו, הוא יודע יפה מאד להפיצו לציבור הרלבנטי, אבל לענות על שאלות? להגיב על שיח פייסבוק וכד׳? חלילה וחס. עד כאן. לכו חפשו מי ינענע אתכם. במקסימום, נעביר לכם מנשרים רבים (ניתן לקבל את כל המסמכים במזכירות).


4 תגובות

יגעת ומצאת (את הגורם) – תאמין

בזמן האחרון, עולה על סדר היום, מעת לעת, נושא "שנאת העשירים", "ניכור המגזר העסקי" ו"תיעוב המוסדיים".
לאחרונה קראתי בגלובס שתי התבטאויות בעניין זה.
הראשונה של חדווה שרון (אשתו של גיל שרון, מנכ"ל פלאפון) שאמרה את הדברים הבאים:
"כששלי יחימוביץ' מתבטאת בבוטות נגד בעלי הון ועשירים, אנחנו צריכים לשים לזה גבול. כחברה עברנו את הגבול. הדיבור הפופוליסטי והמתלהם, והטינה כלפי האנשים שמביאים לצמיחת הכלכלה, צריכים להיפסק.
מאז המחאה החברתית נעשה עוול גדול לקבוצה גדולה של אנשים. נהייתה פה טינה מטורפת כלפי אנשים עם כסף. זה מכעיס. רוב האנשים האלה לא ממונפים, לא לקחו כסף מבנקים ולא מהפנסיות שלנו. אלו אנשי עמל מוכשרים, שהרוויחו ביושר את כספם. הם מפרנסים משפחות אחרות ומשלמים מסים. ההתבטאויות החריפות, התקשורת שנגדם, השמחה לאיד, הקרקס סביב 'נוחי מאבד שליטה או לא'. אנשים רוצים לראות דם, לראות עשירים נופלים. מאיפה כל הרוע הזה? בלי העשירים ובעלי החברות לא תהיה פה כלכלה".
(ויש עוד מזה כאן: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000869037).
השני הוא עוזי דנינו, מנכ"ל אקסלנס, שאמר כך:
"אנשי עסקים בישראל חשים היום תחושת ניכור, שמביאה אותם להגיד, 'אתה יודע מה, לא בא לי. לא רוצה להתעסק עם זה. מיד כשאכנס לשם כבר ימרחו אותי ויסתכלו בגוגל למצוא מה נכתב עליי'.
(כאן: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000875736).
יעל אנדורן, מנכ"לית משרד האוצר, שנבחרה לאשה המשפיעה ביותר של שנת 2013 ע"י המגזין ליידי גלובס שיצא היום, מצאה וסיפקה לנו סוף סוף את הגורם שממנו נובעת האווירה הזאת וכך היא אומרת (ההדגשה איננה במקור. היא שלי):
"יש היום שיח ציבורי שלא מכיר בחשיבות של המגזר העסקי כאחד מקטרי הצמיחה המרכזיים של המשק. יש היום הלך רוח מאד אנטי תאגידי, גל נגד המגזר העסקי… האווירה האנטי תאגידית היא תופעה שמתקיימת כעת בכל העולם. זה נובע, בין היתר, מהתעצמות הרשתות החברתיות".
(צוטט מהעיתון המודפס. לפי בדיקתי הריאיון איתה טרם עלה לרשת).

ואני אומרת ש…

מאחר ויש לי תחושה עמומה שזה לא בהכרח הגורם ממנו נובעת האווירה האנטי תאגידית אז ברשותה של גברת אנדורן אעלה כאן מספר סברות נוספות שיכולות להוות את הגורם הזה:
הייתכן שזה קשור לגופים המוסדיים שמנהלים בצורה כושלת את כספינו, תוך ניהול לא יעיל ובכך מעמידים את עתידנו הכלכלי והפנסיות שלנו בסכנה מוחשית ומאיימת?
לא. לא נראה לי שמזה זה נובע.
אולי זה קשור למנהלים בכירים שמקבלים שכר עצום ומנקר עיניים ובונוסים מנופחים ללא כל קשר לביצועי החברות שהם מנהלים?
גם זה לא כל כך סביר בעיני.
האם ייתכן שזה נובע מהעובדה שיותר ויותר בעלי עסקים ממונפים שבמשך שנים משכו דיבידנדים מטורפים והתעשרו על "גב כספי הציבור" מבקשים עכשיו "תספורות"?
מממ… חושבת… לא! זה בטוח לא זה.
ומה עם כאלו שחייבים מיליונים ביד אחת ובונים וילה במיליונים ביד השנייה (אילן בן דב)? או כאלו שכבר אישרו להם תספורת של מיליארד שקל (יצחק תשובה) ואז במהלך השנה שלאחר האישור הם מושכים לעצמם דיבידנד ששווה שליש (340 מיליון ש"ח) מהסכום הזה?
לא, זאת כבר ממש סברה הזויה ולא קשורה לכלום.
אז מה עוד זה יכול להיות???
אולי מנהלים בכירים שקמים על עובדיהם המנסים להתאגד ומתנכלים להם? גוררים ומעקלים את מכוניותיהם? (ציטוט של חדווה שרון על הפגנת העובדים שמכוניותיהם עוקלו: "לא נעים לי מהשכנים"), מפחידים אותם עם צווים משפטיים שנמסרים להם בבתיהם בשעות הערב לעיני בני\בנות זוגם וילדיהם? ועוד פעולות פוגעניות למיניהן?
מה פתאום? ממש (אבל ממש) בלתי סביר שמכאן זה נובע.
אוקיי. אוקיי. בחיי שאני משתדלת.
אולי זה הביטחון התעסוקתי הרעוע שלנו? או יוקר המחיה המטורף? או המשכורות שנשחקות לצד המחירים שמתייקרים?  או הריכוזיות שמתנפחת באין מפריע והרפורמות שלא מבוצעות כך שחלוקת העושר מתעוותת ומקצינה את הפערים? או שמא הפיכתם של עובדים בני 45 ומעלה למובטלים זקנים חסרי תועלת שאין למגזר העסקי מה לעשות איתם יותר? או מעסיקים שמנצלים את פגיעותם של עובדיהם החלשים, מתעמרים בהם ומונעים מהם זכויות בסיסיות של פנסיה, תשלומי שעות נוספות ועוד ועוד ואין אכיפה ואין ענישה? או…
די! מודה ועוזב, ירוחם.
לראשונה בתולדות בלוג זה אני מושכת את כל מילותיי וכל סברותיי סרות הטעם ונאלצת להודות שאני טעיתי ויעל אנדורן צדקה. אין ספק שהאווירה האנטי תאגידית נובעת מהתחזקות הרשתות החברתיות. (נו! נו! נו! צוקרברג).
אלא מאיפה? תגידו לי אתם.

אגב, יש לי גם מה להגיד על כך שכנגד אווירת ה"עליהום" שנוצרה (והיא נוצרה. אינני מתכחשת לה) מגיבים ביצירת אווירת הפחדות ו"הילוך אימים" ("לא תהיה פה כלכלה", "מציאות שיכולה לדרדר אותנו", "משקיעים מוציאים את העסקים שלהם מהארץ"), אבל אשמור זאת לפוסט אחר.


2 תגובות

אתם הבנתם את זה?

חייבת לצטט לכם מילה במילה את שרת הבריאות, יעל גרמן, בעניין חיסון הפוליו. שמעתי אותה היום אצל רזי ברקאי, ואתם צריכים להבטיח לי שתתרכזו טוב טוב בזמן שאתם קוראים את זה.
כה אמרה השרה:
״אם אנחנו באמת רוצים למגר את הנגיף, אז מצד אחד אין שום סיכון… אם הילד מחוסן אין לו סיכון לחלות במחלה אבל יש לו סיכון לסביבה שהוא ידביק ויעביר את הנגיף הלאה.
אז בין חוסר סיכון כמעט שואף לאפס לבין סיכון כזה או אחר של הפצת הנגיף אני חושבת שכולם צריכים להירתם, לבוא ולהתחסן״.

ואני אומרת ש…

כבר הרבה זמן לא הזדמן לי להיות טרחנית מאוסה ולנתח פיסקה (הזויה משהו) שעמוסה בכל כך הרבה אי דיוקים הן לשוניים והן אחרים.
לצערכם\שמחתכם (מחקו את המיותר) לא אעסוק בעצם עניין החיסונים שכבר מאסתי בו לחלוטין. הפעם רק חפירות גרידא על כושר הביטוי של נבחרינו.
נתחיל בעניינים הלשוניים:
מה זה אומר ״יש לו סיכון לסביבה״? אמרי מעתה ״הוא מהווה סיכון לסביבה״.
כשאומרים ״מצד אחד״, אז מתי שהוא צריך להגיע גם ה״צד השני״. במקרה זה הוא משום מה לא הגיע, וחבל שכך.
גם את המשפט ״ידביק ויעביר את הנגיף״ אפשר ורצוי לנסח אחרת (כדי שלא נחשוב בטעות ש״הוא ידביק את הנגיף״). אפשר למשל לומר ״שהוא יעביר את הנגיף וידביק את מי שאיננו מחוסן״.
לסיום החלק הלשוני, שימו לב לביטוי – ״חוסר סיכון כמעט שואף לאפס״. אני לא חושבת שזה מה שהתכוונה השרה לומר. יותר סביר שהיא התכוונה ל״סיכון כמעט שואף לאפס״. לא ככה?
ועכשיו לתהיות נוספות בהתייחס לאותה פיסקה:
נתחיל במה שסגר את החלק הלשוני. אני לא בטוחה שאני מבינה לכמה בדיוק שואף משהו ש״כמעט שואף לאפס״.
חוץ מזה, האם זה לא סותר את המשפט שבו נאמר ש״אין שום סיכון״? בפעם האחרונה שבדקתי אז ״אין שום סיכון״ משמעותו ״סיכון אפס״. לא "שואף" ולא "כמעט".
השלב שבו נשברתי סופית הוא שלב ההשוואה שניסתה השרה לעשות על מנת לשכנע אותנו לקחת את ילדינו להתחסן. שימו לב למשפט הבא:
״בין חוסר סיכון כמעט שואף לאפס… לבין סיכון כזה או אחר״.
מה? בין מה למה? מה זה הבלה בלה הזה?
מי שיודע להכריע בין משהו שהסתברותו כמעט שואפת לאפס לבין משהו שהסתברותו היא כזאת או אחרת, שיקום.
אני, באופן אישי, התקשיתי מאד להבין מה היא רוצה ממני.


תגובה אחת

הצבי ישראל

לפני יומיים שמעתי בתכנית הבוקר של רינו צרור, אייטם (ממש, אבל ממש לא מעניין) על פסח האוספטר שהגיש לדירקטוריון של קרן כצנלסון דוח על ניסיון לשימוש לא חוקי בכספי הקרן ופוטר אחרי יומיים.
האדם שהגיב בשידור היה רמי אזרן, שהוא דירקטור של הקרן הזאת.
מרוב שעמום אני חייבת לומר שאין לי מושג מה הוא בדיוק אמר, אבל הוא התייחס למישהו ששינה את דעתו, כאשר לפתע קלטה אזני את המשפט המכונן הבא:
"ואז הצבי הפך את עורו".

ואני אומרת ש…

זה ממש מתבקש לומר: איכס! צבי הפוך.

טוב… אני יודעת שלא כולכם הבנתם אותי אבל לא נורא. המבין יבין.


השארת תגובה

אמור לי מה מינך ואומר לך מי אתה

ח"כ תמר זנדברג מגישה הצעת חוק שבה היא מבקשת לבטל את סעיף ה"מין" בתעודת הזהות.
הצורך בחוק, נובע מכך שיש טרנסג'נדרים שחיים כאשה או כגבר לכל דבר למעט מה שיש להם במכנסיים (הגדרה שלי) ונוצרות אצלם בעיות מבעיות שונות שנובעות מהמצב בו אין התאמה בין איך שהם נראים, מרגישים ומתנהגים לבין איך שהמדינה מסמנת אותם בתעודה.
לנושא זה נחשפתי הן מהדיווח בטמקא, והן מתכניתה של יעל דן בגל"צ ששוחחה על הנושא עם ח"כ זדנברג על העמדה שלה ועם ח"כ משה פייגלין על העמדה שלו, כמתנגד לחוק.
מה שמשך את אזני, בעניין זה, אלו הם דבריו של ח"כ פייגלין. טענתו הייתה שהוא דווקא היה שמח להצטרף ליוזמה של ביטול תעודות הזהות בכלל, כפי שזה קיים במקומות אחרים בעולם (ע"ע ארה"ב), אבל כל עוד מודל תעודות הזהות קיים אצלנו, ולפי דעתו המודל קיים מסיבות ביטחוניות, אז צריך להישאר עם מה שיש ולא לעשות בו שינויים.
(הדיווח של טמקא, ללא דבריו של ח"כ פייגלין, כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4387731,00.html)

ואני אומרת ש…

זה ללא ספק אחד המקרים הכי מגוחכים ששמעתי שבו מגייס מישהו את האצטלה של "צרכי הביטחון" לטיעוניו, ותאמינו לי ששמעתי המונים כאלו.
אבל, לא לשם כך התכנסנו אז…
הטיעונים אותם העלה ח"כ פייגלין, לא ברורים לי. איך אפשר, מצד אחד לתמוך בביטול התעודה לגמרי, ומצד שני להתנגד לעשות בה שינוי מינורי, אלא אם כן, מדובר בדמגוגיה זולה בבחינת "מה אכפת לי להגיד שאני תומך בחוק שברור לי שאין לו שום סיכוי לעבור".
האמת, שבאופן כללי אני לא כל כך מבינה מה יש להתנגד ליוזמת החוק הזאת. מדי יום מזדהים המוני אדם בישראל, בסיטואציות שונות, בעזרת רישיון הנהיגה שלהם, בו לא מצוין מינו של נושא התעודה. אז מה השוני באותן סיטואציות נקודתיות (ומיושנות לדעתי) בהן גוף כזה או אחר דורש הזדהות דווקא באמצעות תעודת הזהות? מה הקריטיות הגדולה במקרים אלו שמינו הביולוגי של האדם יופיע שם? מה זה מוסיף ועל מה זה משפיע?
בואו נניח לרגע שאכן יש מקרים מסוימים וספציפיים שבהם זה באמת נורא חשוב הפרט הזה (לא אתפלא אם לא יימצאו בכלל מקרים כאלו אבל מי שיש לו רעיון מוזמן לשתף אותי בו). במקרה זה, אפשר פשוט להפוך את המשוואה ולקבוע שעבור כל מקרה ספציפי שכזה יגדירו "מיהו זכר" ו"מיהי נקבה", לפי העניין. למה חייבים להחזיק את המידע הזה אצל 100% מהאזרחים בתעודה רק עבור כמה מקרים נקודתיים בהם הוא נדרש?
ותחשבו על זה.


תגובה אחת

אנרגיה סולארית או לא אנרגיה סולארית. זאת השאלה!

בתכנית של רזי ברקאי הוא דיבר היום, באחד האייטמים על "ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות". כדי לא לצטט לכם שוב מזכרוני המקרטע, הבאתי להלן כמה ציטוטים מאתר גל"צ שהם חלק מהדברים שנאמרו שם:
"נזכיר, בישראל החלו לקדם ייצור חשמל מאנרגיות שמש ורוח לפני כמה שנים, והממשלה אפילו הציבה יעד, שלפיו בשנת 2020 כ-10% מייצור החשמל יהיה באמצעות אנרגיות מתחדשות. אנחנו רחוקים מלהגיע ליעד, וכרגע נראה שהענף הזה לא רק שלא מתקדם, התחושה בקרב היזמים היא שהוא נתקע לגמרי"
"מי שכבר הניע את המיזם הסולארי שלו, נתקל בקשיים ובבירוקרטיה מסובכת מול רשות החשמל, מינהל מקרקעי ישראל, משרד האנרגיה, חברת החשמל ומשרד האוצר".
(כאן: http://glz.co.il/1189-19454-HE/Galatz.aspx)

ואני אומרת ש…

ביום שהממשלה תציב יעד ולא נהיה "רחוקים מלהגיע ליעד" וגם יוקם ענף חדש שתחושת היזמים לא תהיה שהוא "נתקע לגמרי" ושהם "נתקלים בקשיים ובבירוקרטיה מסובכת" זה היום שבו אוכל לעזוב את הארץ בשקט כי זאת כבר לא תהיה ארצי האהובה בה גדלתי, בה התחנכתי ובה אני מגדלת את ילדי.
תגובת האוצר, אגב, הייתה:
"… גורמים אינטרסנטים בתחום הסולארי מפעילים לחצים על מנת להסיט מכסות ייצור מטכנולוגיות אחרות תוך התעלמות מהסיכונים הנובעים מהתבססות על טכנולוגיה זו".

ועל זה אני אומרת ש…

עכשיו הצלחתם לתסכל אותי כהוגן.
מה בדיוק אני צריכה לעשות עם המידע מחד על כך שהנושא הזה תקוע (נשמע הגיוני ומוכר) ומהמידע מאידך שכל הסיפור הזה הוא רק הפעלת לחץ של גורמים אינטרסנטים? (נשמע לא פחות הגיוני ולא פחות מוכר).
באמת שאין לי מושג, שהרי בסופו של דבר שני הצדדים אינטרסנטים. לא ככה?

ולסיום חידה.
סוף תגובת האוצר הייתה:
"גילום מלא של עלויות הזיהום שדרך מדידתן שנויה במחלוקת יביא להעלאת תעריף החשמל ,דבר שישפיע משמעותית על הוצאות משקי הבית".
מישהו הבין משהו? אני ממש לא.
אז למי שיש פתרונים מוזמן לחלוק אותם איתי.


2 תגובות

האשם תמיד

שמעתי היום בתכנית של יעל דן את ח"כ תמר זנדברג (מרצ) מדברת על הקישור שהיא עושה בין פעולות הממשלה, הירידה ברמת החיים והמצב הכלכלי והחברתי בארץ לפעולותיו של הרוצח המטורף שפצע והרג אתמול אנשים תמימים שהגיעו לעשות סידורים או עבדו בבנק הפועלים בבאר שבע.
מאחר ואין לי את המילים המדויקות בהן השתמשה אז אביא כאן ציטוט שמצאתי עכשיו בדף הפייסבוק שלה ומעביר את רוח הדברים:
"היום במליאת הכנסת, בדיון על חוק התקציב, אמרתי שמקרה הרצח וההתאבדות בבאר שבע הוא מקרה אלימות מצמרר וטרגי, אבל הוא אינו רק טרגדיה אישית, אלא גם תוצאה של מציאות חברתית. מציאות שהורגת…"

ואני אומרת ש…

לא, לא, לא ולא. רוצח הוא רוצח. והקישור שאת עושה גב' זנדברג איננו לרוחי כלל וכלל.
בשיחה השתתף גם ח"כ חיליק בר (עבודה) שממש לא ראה את הקישור ואף גינה אותו ואמר שזה חמור ומדאיג לייצר מצג כאילו הממשלה אשמה ברצח. ח"כ זנדברג מצידה אמרה שהיא כלל לא אמרה שהממשלה אשמה וברור שהאשם הוא על הרוצח (מממ… תודה רבה שהארת את עינינו כי לא היינו סגורים על זה).

ועל זה אני אומרת ש…

בעגה המשטרתית\משפטית יש ביטוי שאומר: "החשוד קושר עצמו למעשים המיוחסים לו". כששומעים את זה יודעים שזה מקרב מאד את החשוד לשלב בו הוא יהפוך מחשוד לנאשם.
אי לכך ובהתאם לזאת, גם אם ח"כ זנדברג רק "קשרה" כרגע את הממשלה לרצח אזי מבחינתי, באמירתה זאת, היא צמצמה מאד את המרחק ל"האשמתה של הממשלה" ברצח.
אז לא. הממשלה אשמה אולי בהרבה מאד דברים, אבל לא ברצח הזה.
ברצח הזה אשם אדם תמהוני ואלים (מילולית ופיזית) שהחזיק ברשותו אקדח (ברישיון) ושמשום מה כל המערכות שהיו אמורות ו\או יכולות להתריע ולמנוע את האסון הזה פשוט לא עבדו.

(למי שביומיים האחרונים "סגר מדפים" ו"כיבה מנועים" ואין לו מושג על מה מדובר אז הנה הסיכום של טמקא על האירוע הנוראי שהיה אתמול: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4382139,00.html)


5 תגובות

"הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים"? (שמואל א, י 11; יט 24)

שמעתי היום את שאול מופז מתראיין בערוץ הכנסת.
בין השאר, הוא נשאל לגבי דעתו על ההערכות שהיו לפוליטיקאים מכובדים (כמו למשל שר הביטחון דאז), לפני שנה וחצי ויותר, על כך שלאסד נותרו רק עוד כמה שבועות\חודשים בודדים להיות בשלטון, דבר שכידוע לא קרה.
תשובתו התחילה כך:
"מטיבן של הערכות שהן נכונות לזמן שבו הן ניתנות".

ואני אומרת ש…

מטיבן של שטויות שהן שטויות לא רק בזמן שבו הן נאמרות אלא גם בהמשך.
מה זה הקשקוש הזה? ממש קיבלתי סחרחורת מהמשפט הזה.
אם הערכות נכונות לזמן שבו הן ניתנות אז איך בעצם הן יכולות להתייחס לעתיד?
אם הן מתייחסות לעתיד (כמו במקרה המדובר) אבל הן נכונות רק לזמן שבו הן ניתנות אז מה בעצם המשמעות שלהן?
במחשבה שניה, מאחר ולעיתים קרובות הערכות הפוליטיקאים שלנו הן חסרות משמעות בעיני, אז אולי סוף סוף התגלגל לידי הטיעון שמספק את הסיבה לכך.