גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!

״אין לה גבולות, מתברר שכל סירחון כשר״.
״אחת עבדה אצלו. השניה מנכ"לית קישוט. שתיהן מסוכנות. רק גברים מנהלים״.
״אז מי פה עסקנית ומי מנהיגה חדשה?״.
״גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!״.
אלו רק מעט מההודעות הרבות שנשלחו אלי, כמו גם לאלפי תושביםות נוספיםות שגרים בעמק חפר, בחודשיים האחרונים כחלק ממערכת הבחירות לרשויות המקומיות.

ואני אומרת ש…

צריכות לדבר, שלא לומר לצעוק, על הדבר הזה ולטפל בו בדחיפות.
אינני מתכוונת לעסוק בתוכן ההודעות האלו, שחלק מהן הגיעו אלי כ-sms לנייד וחלק מהן נחתו אצלי בתיבת המייל. אין לי גם כוונה לעסוק בשפה הירודה, בעלבונות האישיים, בספינים, בהאשמות המבוססות יותר או פחות, במיזוגניה כמובן, שאי אפשר בלעדיה, וגם לא בשאלה מי שולח/ת אותן ועד כמה המועמדיםות שותפיםות לזה או לא.
כל אלו פחות מעניינים אותי.
אני רוצה לדבר ולצעוק על עזות המצח. על החוצפה לחדור יום יום לפרטיות שלי ולהפר אותה ברגל גסה.
כן, לשלוח לי sms ו/או מייל זה לחדור לפרטיות שלי. בטח ובטח כשזה קורה על בסיס יומיומי. הנייד והמייל הם מרחבי תקשורת אישיים שלי שאני זו שאמורה לשלוט עליהם ולבחור את מי שעושה בהם שימוש. לא בכדי נחקק חוק הספאם. חוק זה יוצא מנקודת המוצא לפיה לא סביר לתת לבעלי הכוח (במקרה זה מפרסמי עסקים ומוצרים שונים) לחדור לפרטיותן של האזרחיות והאזרחים ולהפר את שלוותן.
אה-מה-מה? הפוליטיקאיםות לא טיפשיםות והםן מודעיםות לכוחן של ההודעות האלו ולכן החריגו מחוק הספאם הודעות של בחירות. How convenient.
דוגמה בוטה במיוחד של זה, אגב, חוויתי כחברת מרצ בתקופת הבחירות לראשות המפלגה. מתקפת הסמסים והמיילים הייתה אז כמו בליץ מטורף שהוציא אותי מדעתי והשאיר אותי ורבות אחרות/ים חסרות אונים מולו.
כמו אז כך גם בחודשיים האחרונים בעמק חפר ההודעות מגיעות ומגיעות וכל פעם ממספר אחר, או מכתובת אחרת כך שאי אפשר באמת לבטל או לחסום את זה.
אבל אני לא רוצה לבטל, ואני לא רוצה לחסום. אני רוצה, שלא לומר, תובעת, שיכבדו את הפרטיות שלי ויפסיקו עם זה.
יש מספיק אמצעי תקשורת פומביים במרחב הציבורי (שלטים, דפי פייסבוק, פליירים ועוד) שעומדים לרשות המועמדיםות, ולא ייתכן שהמרחב הפרטי של האזרח/ית יהיה הפקר רק כי יש עכשיו בחירות.
הדבר הזה חייב להיקבע בחוק, ורשויות אכיפת החוק צריכות כלים לאיתור שולחי ההודעות הללו ולהענשתם בחומרה כדי למגר את התופעה הבזויה הזו.
ויפה מערכת בחירות אחת קודם.

הורסת המסיבות

אז לפני כשבוע החלטתי להתחיל ולשים קץ לתופעת הבדיחות הגזעניות / שוביניסטיות / סקסיסטיות / פוגעניות (לא למחוק. אין מיותר) שזכו בחודשים האחרונים למקום של כבוד בקבוצת ווטסאפ בה אני נמצאת יחד עם חברים וחברות יקרים ויקרות מאד לליבי.
אחרי חודשים של שתיקה, כתבתי בקבוצה שאני מבקשת שיפסיקו עם זה כי אני רגישה לזה ולא נעים לי להיות בקבוצה שמגחיכה את בנות מיני על בסיס יומיומי.
התגובות בווטסאפ היו מינוריות, אך כמה ימים אחרי זה, כשנפגשנו כקבוצה במציאות הפיזית ולא במרחב הווירטואלי, אז זכיתי למנת הזלזול ה"הו כה צפויה" על מיכל ש"סירסה" את כל הגברים בקבוצה (ממש ככה), ובתוספת של רמיזות עבות על השתייכותי לזן של "הורסות המסיבות". (החיים קשים חברים מסורסים שלי. תתמודדו! אההה, קשה לכם להתמודד בעולם בלי הביצים שלכם? אוי אוי אוי. לא נורא! זה רק יקל עליכם להבין את ההתמודדות שלי ואת נקודת המבט שלי על החיים).
והנה אני קוראת לי כתבה שחלק מכותרת המשנה שלה היא "מחקר חדש מוכיח: נשים משלמות מחיר על גילויי אסרטיביות במקום העבודה בעוד גברים זוכים לשבחים".
ובהמשך הכתבה מספרים לנו ש:
"התוצאות [של המחקר] היו חד־משמעיות: מתוך 94 משובים שקיבלו נשים וכללו ביקורת, ב–71 משובים (75%) הביקורת טענה כי על העובדות להוריד פרופיל. סוג כזה של ביקורת הופיע פעמיים בלבד במשובי הגברים".
(כאן: http://www.themarker.com/career/1.2490529)

 ואני אומרת ש…

ממש אין צורך שתמשיכו לקרוא את הפוסט הזה במידה ואתם שייכים/ות לאלו שיודעים/ות לתאר את תנועת מעגל הקסמים שמתקיימת בין שני החלקים של הפתיח שלי. כלומר,
בין
בדיחות שוביניסטיות חוזרות ונשנות בווטסאפ שמגחיכות נשים (ואת תכונותיהן) ושאינן מושתקות
לבין
המצב הנוכחי בשוק העבודה ההייטקיסטי שבו – נשים לא מרוויחות כמו גברים / לא מגיעות בו לדרגות הניהול / לא מהוות בו 50% מקרב העובדים / ושרבות וטובות שכן עובדות בו מתייאשות ועוזבות.
(נא לא למחוק את המיותר, כי אין, וגם לא להביא לי דוגמה של השכנה שלכם שהיא מנהלת מצליחה בהייטק כי היא ממש לא מייצגת את הסטטיסטיקה).
ובכן…
מכירים/ות את הדרישה שאומרת Equal pay for Equal work?
היא נשמעת מאד סבירה ובסיסית, נכון? שני בני אדם שעושים אותה עבודה זכאים לאותו שכר. הגיוני.
אבל יש סייג לדרישה הזאת, והוא, שלפי החוקים ב"עולם החוזים האישיים" (שההייטק הוא חלק מהעולם הזה) אני יכולה לעשות את אותה עבודה ולהרוויח פחות משום שאני פחות מוערכת ממישהו אחר שעושה את אותה עבודה במקביל אלי. סבבה. גם הגיוני.
רגע! אבל איך קובעים מי מאתנו מוערך יותר? שמחה ששאלתם.
בדיוק בשביל זה פיתחו עבורנו (בין השאר) את שיטת ה"משוב השנתי לעובד".
שיטה "אובייקטיבית" במסגרתה אני והעמית שלי מוערכים על עבודתנו ושעל פיה גם ייקבע שכרנו והקידום שלנו.
נו, אז איפה הבעיה?
הבעיה מתחילה בכך שאת שיטת ה"משוב האובייקטיבי" אפשר להשליך לפח כאשר ברגע אחד אנחנו נותנות מקום ולגיטימציה להגחיך (על בסיס יומיומי, כאמור) נשים שיש להן את אותן תכונות שאצל גברים הן תכונות מוערכות ומתוגמלות, וברגע הבא אנחנו יושבות מול המנהל שלנו, מקבלות ממנו משוב שלילי על התכונות האלו וכתוצאה מכך זוכות להעלאה זעומה בשכר ו/או לא מקודמות.
נו? "נפל האסימון"? מצליחים/ות עכשיו לראות בעיני רוחכם/ן את מעגל הקסמים שדיברתי עליו?
עדיין לא?
לא נורא, הנה הוא כאן לפניכם/ן במלוא תפארתו:
גבר מעלה בדיחה שמגחיכה אסרטיביות של נשים -> מקבל אישור ולגיטימציה מכל מי ששותק/ת ו/או מלייקק/ת ו/או מעלה בדיחה דומה -> הולך לעבודה -> קורא לעובדת שלו לקבלת המשוב השנתי -> מבקר אותה על האסרטיביות שלה בעבודה -> מעניק לה שכר נמוך משל עמיתה (האסרטיבי, כל הכבוד, גבר, תמשיך כך!) -> פותח את הווטסאפ -> רואה בדיחה שהעלתה מישהי בקבוצה ושמגחיכה אסרטיביות של נשים -> מקבל אישור ולגיטימציה -> מעלה בעצמו בדיחה שמגחיכה אסרטיביות של נשים -> מקבל אישור ולגיטימציה מכל מי ששותק/ת ו/או מלייקק/ת ו/או מעלה בדיחה דומה -> הולך לעבודה -> קורא לעובדת שלו לקבלת המשוב השנתי…
יש מבין?
מקווה מאד שכן.