ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!

״אין לה גבולות, מתברר שכל סירחון כשר״.
״אחת עבדה אצלו. השניה מנכ"לית קישוט. שתיהן מסוכנות. רק גברים מנהלים״.
״אז מי פה עסקנית ומי מנהיגה חדשה?״.
״גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!״.
אלו רק מעט מההודעות הרבות שנשלחו אלי, כמו גם לאלפי תושביםות נוספיםות שגרים בעמק חפר, בחודשיים האחרונים כחלק ממערכת הבחירות לרשויות המקומיות.

ואני אומרת ש…

צריכות לדבר, שלא לומר לצעוק, על הדבר הזה ולטפל בו בדחיפות.
אינני מתכוונת לעסוק בתוכן ההודעות האלו, שחלק מהן הגיעו אלי כ-sms לנייד וחלק מהן נחתו אצלי בתיבת המייל. אין לי גם כוונה לעסוק בשפה הירודה, בעלבונות האישיים, בספינים, בהאשמות המבוססות יותר או פחות, במיזוגניה כמובן, שאי אפשר בלעדיה, וגם לא בשאלה מי שולח/ת אותן ועד כמה המועמדיםות שותפיםות לזה או לא.
כל אלו פחות מעניינים אותי.
אני רוצה לדבר ולצעוק על עזות המצח. על החוצפה לחדור יום יום לפרטיות שלי ולהפר אותה ברגל גסה.
כן, לשלוח לי sms ו/או מייל זה לחדור לפרטיות שלי. בטח ובטח כשזה קורה על בסיס יומיומי. הנייד והמייל הם מרחבי תקשורת אישיים שלי שאני זו שאמורה לשלוט עליהם ולבחור את מי שעושה בהם שימוש. לא בכדי נחקק חוק הספאם. חוק זה יוצא מנקודת המוצא לפיה לא סביר לתת לבעלי הכוח (במקרה זה מפרסמי עסקים ומוצרים שונים) לחדור לפרטיותן של האזרחיות והאזרחים ולהפר את שלוותן.
אה-מה-מה? הפוליטיקאיםות לא טיפשיםות והםן מודעיםות לכוחן של ההודעות האלו ולכן החריגו מחוק הספאם הודעות של בחירות. How convenient.
דוגמה בוטה במיוחד של זה, אגב, חוויתי כחברת מרצ בתקופת הבחירות לראשות המפלגה. מתקפת הסמסים והמיילים הייתה אז כמו בליץ מטורף שהוציא אותי מדעתי והשאיר אותי ורבות אחרות/ים חסרות אונים מולו.
כמו אז כך גם בחודשיים האחרונים בעמק חפר ההודעות מגיעות ומגיעות וכל פעם ממספר אחר, או מכתובת אחרת כך שאי אפשר באמת לבטל או לחסום את זה.
אבל אני לא רוצה לבטל, ואני לא רוצה לחסום. אני רוצה, שלא לומר, תובעת, שיכבדו את הפרטיות שלי ויפסיקו עם זה.
יש מספיק אמצעי תקשורת פומביים במרחב הציבורי (שלטים, דפי פייסבוק, פליירים ועוד) שעומדים לרשות המועמדיםות, ולא ייתכן שהמרחב הפרטי של האזרח/ית יהיה הפקר רק כי יש עכשיו בחירות.
הדבר הזה חייב להיקבע בחוק, ורשויות אכיפת החוק צריכות כלים לאיתור שולחי ההודעות הללו ולהענשתם בחומרה כדי למגר את התופעה הבזויה הזו.
ויפה מערכת בחירות אחת קודם.


השארת תגובה

זה מטריד אותי

להלן כותרת ותת כותרת של כתבה שהתפרסמה ב-18.10.18 ב"מקום הכי חם בגיהנום":
"סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי: אם לא תלבשו גופיה, לא יטרידו אתכן.
הסמנכ"ל הופיע היום בפני סטודנטים לרגל פתיחת שנת הלימודים. תוך כדי הצגת תקנון המכללה הסביר כי אם הסטודנטיות יקפידו על לבוש צנוע, לא יהיו הטרדות מיניות בקמפוס. סטודנטית שנכחה במקום: הייתי בהלם".
הכתבה המלאה כאן.

ואני אומרת ש…

אנחנו עובדות, מתאמצות, חוקרות, מסבירות, מפרסמות, כותבות, מופיעות בתקשורת, ו… מה מסתבר? מסתבר שאנחנו מדברות ללמפות.
הנה מגיע לו מר סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי וקבל עם וסטודנטיות/ים מסביר שלבוש צנוע מונע הטרדות מיניות.
לא! יצחקי. לא! מה לא היה ברור בשיעורים, ובכתבות, ובמחקרים, ובפוסטים ובתכניות הטלוויזיה והרדיו שבהם דיברנו וחזרנו והסברנו על האשמת הקורבן ועל עד כמה היא נטועה עמוק בתרבות האונס?
הייתכן שלא הקשבת?
למי שתהתה, יצחקי ממש לא מכחיש את הדברים שמיוחסים לו, וגם בכלל לא מבין מה הבעיה, וחבל שכך – "בשיחה עם המקום הכי חם אמר יצחקי: "הקראתי מהתקנון. לפני ההרצאה שלי הייתה הרצאה על מניעת הטרדה מינית, אז אמרתי שלבוש צנוע יכול למנוע הטרדות. גם לבנים אסור להופיע ללימודים עם גופיות, לא רק לבנות. לבוש צנוע מונע תופעות של דברים כאלה".
נו באמת. מחיאות כפיים, יצחקי, על ההקפדה על שוויון מגדרי. אין ספק (יש ויש) שהעובדה שסטודנטים גברים לא ילבשו גופיות תגן עליהם מפני הטרדות מצד סטודנטיות ומרצות. וגם אין ספק (יש ויש) שבחברות ומגזרים שבהם מתלבשות צנוע אין הטרדות מיניות(*).
מספיק!! ודי!! נשים מוטרדות, מותקפות, נאנסות ונרצחות מסיבה אחת בלבד והיא שגברים מטרידים, מתקיפים, אונסים ורוצחים אותן.
לא בגלל מה שהן לובשות, או אומרות או עושות או לא עושות. וההבנה הזו חייבת לחלחל בדחיפות למוח ולהבנה של כולנו כולל כולנו.
כן. גם של סמנכ"לים של מכללות.

(*) לאלו מכםן, כמו יצחקי, שגם לא הקשיבו, רק שתדעו שכבר מזמן הפסקנו לספור את המחקרים שהוכיחו שזו ממש לא המציאות.


4 תגובות

שלושים שנה בלעדייך, אמא

את אמא שלי האהובה איבדתי לפני שלושים שנה, וכיום אני כבר יותר מבוגרת מהגיל שבו הייתה כשנפטרה.

ואני אומרת ש…

אני מזדקנת ואמא נשארת צעירה לנצח.
אמא השאירה אחריה ארכיון כתבים עשיר שמזה שנים רבות אני חושבת מה אפשר לעשות איתו ואיך אפשר להנציח בעזרתו את זכרה.
לפני חודשיים שמעתי בגלי-צה"ל את טלי ליפקין שחק מזמינה א.נשים לבוא ולספר על הזיכרונות שלהםן ממלחמת יום הכיפורים לכבוד תכנית שתוקדש לכך בערב יום כיפור. מיד חשבתי על ערימת המכתבים שאמא כתבה לאבא בחודשים הארוכים שהיה בחזית וכשהגעתי הביתה שלחתי מייל לעורכת התכנית והצעתי לה את זה.
לשמחתי ולהתרגשותי הרבה, טלי ליפקין שחק, עיתונאית ושדרנית רדיו משכמה ומעלה, אכן הזמינה אותי להשתתף בתכנית, ואני מודה לה על השיחה הרגישה והמרגשת ועל הבמה שהעניקה לי להנציח את אמא ואת מילותיה החכמות.
אינני רוצה להרחיב בדברים, כי בקישור למטה תוכלו לשמוע את השיחה במלואה, אבל אני כן רוצה לשתף אתכןם בציטוט אחד מתוך המכתבים של אמא שלא נכנס לתכנית. בקטע הזה היא מתייחסת לכך שהיא חוזרת לעבודתה כמורה למלאכה בביה"ס היסודי ברמת הכובש:
"מחר מתחילים הלימודים ואולי זה טוב לילדים, אך לי קשה קצת לרכז את המחשבות לקראת המשימה. מאידך אין ספק שזה יעזור להעביר את הימים הארוכים וצריך לעשות משהו כי יש להחזיק את חיי העורף כתיקנם. זו התרומה היחידה שאני יכולה לשאת למאמץ המלחמתי, מה לעשות כי כה דלה תרומתי"

ועל זה אני אומרת ש…

אני חייבת להעביר לאמא מסר ממש ממש חשוב:
אמי האהובה, תרומתך למאמץ המלחמתי לא תסולא בפז. תרומתך שלך ושל כל הנשים באשר הן. הנשים שנשאו בעול הילדים, עול הבית, עול הטיפול במבוגריםות, בחוליםות ובפצועיםות, ובדאגה ליקרים הרחוקים. אתן הנשים שנשאתן כולכן בעול הכלכלה כולה והחזקתן אותה איתנה ובכך אפשרתן לחיים לחזור למסלולם כשהסתיימה האלימות המלחמתית. תודה. כולכן תרמתן תרומה משמעותית וחשובה. ואל תתנו לאף אחד לומר לכן אחרת.

הקליקו כאן לתכנית המלאה (השיחה איתי החל מדקה 0:30:00 למשך רבע שעה):

הקליקו כאן לווידאו הקצר שהועלה לדף הפייסבוק של גלצ


תגובה אחת

האנסת וגם הופעת?

השנה: 1989
האירוע: יובל מסנר, מוזיקאי, משקה קטינה באלכוהול, קושר אותה למיטה שלו ואונס אותה פעמיים במהלך הלילה.
העונש: חצי שנת מאסר ושנת מאסר על תנאי.
מאז שהשתחרר:
״השתתף כנגן צ'לו בפסטיבל אישה בחולון. באותה שנה יצא במופע סולו שסיכם 20 שנה של פעילות מוזיקלית…״ ועוד ועוד. ״בספטמבר 2018, התעוררה מחאה עקב השתתפותו של מסנר בהופעת איחוד של להקת טאטו לצד ערן צור ואלונה דניאל, זאת על רקע הרשעתו באונס״ (המידע נלקח מויקיפדיה. אלא מאיפה?).
השנה: 2002
האירוע: אתי אלון נחקרת בחשד לגניבת מאות מיליוני שקלים מ״הבנק למסחר״ שבו עבדה.
העונש: ״17 שנות מאסר, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס של 5 מיליון ש"ח״.
(נחשו לבד מאיפה המידע)
מאז שהשתחררה בתנאים מגבילים:
״… בנוסף, נדרשת אלון להסדיר תוך 90 יום את הקנס שהוטל עליה לשלם בהליך הפלילי. היא נדרשת להתייצב במשטרה אחת לשבועיים, נאסר עליה לצאת מהארץ, והיא נדרשת להיות במעצר בית בכל יום מהשעה עשר בלילה ועד שש בבוקר. בנוסף היא נדרשת לעבוד במשרה מלאה בחברה בשם call יכול ולהציג את תלושי השכר שלה ולקיים את המשך תכנית שיקומה עד למועד שבו יסתיים הפיקוח עליה באפריל 2019.״
(זה הגיע מכאן: https://www.haaretz.co.il/1.3028803)

ואני אומרת ש…

למרות הפיתוי לעשות השוואה של חומרת עונשים וניתוח מגדרי בין שני המקרים אני רוצה דווקא למנף אותם כדי להסביר לכןם איך עובדת תרבות האונס, ולעזור לכןם לדמיין איך ייראה עולם שבו מיגרנו אותה.
שאלה – נניח שאתםן מנהליםות בנק/סניף בנק או מנכ"ליםות של חברה גדולה. אתי אלון מגיעה אליכןם, לאחר שחרורה מהכלא, לראיון עבודה כמנהלת כספים. האם תעסיקו אותה כאחראית על כספי לקוחות? כסמנכלית כספים?
התשובה שלכןם לא רלבנטית.
למה? כי מאחר ואנחנו לא חיות וחיים בתרבות גניבת כסף (=תרבות שמקלה ראש בגניבת כסף) אז הדילמה הזו לא תונח לפתחכם מלכתחילה משום שאתי אלון לא תגיע לראיון כזה. הסיבה לכך היא כי ברור לה לחלוטין שזה נדון לכישלון ושאף אחד לא יעסיק אותה בתפקיד כזה.
שאלה – נניח שאתם מנהליםות מועדון שיש בו הופעות חיות/מארגניםות פסטיבל. יובל מסנר מגיע אליכןם ומציע להעלות הופעה או להשתתף בפסטיבל. האם תתנו לו את הבמה להופיע?
התשובה שלכןם במקרה הזה מאד רלבנטית, ולא רק בגלל התשובות המגוונות והשונות שיתקבלו מא.נשים שוניםות במקרה זה (בניגוד למקרה הקודם), אלא בעיקר בגלל תרבות האונס (=תרבות שמקלה ראש באונס). בתרבות האונס מוזיקאי שהוא אנס מורשע דווקא כן יגיע להציע את עצמו להופעות, והסיבה לכך היא שברור לו לחלוטין שזה יצליח. ברור לו שיאפשרו לו לחזור לפוזיציה שבה הוא בעמדת כוח מול מעריצות צעירות. מעריצות שהן בדיוק בגילה של מי שהוא אנס לפני כך וכך שנים.
וזה לב העניין.
כל הטיעונים של ״ריצה את עונשו״, ״עבר המון זמן״, "הוא אנס לשעבר", ״עשה את זה רק פעם אחת״ (תודה באמת), ״אפשר/אי אפשר/נכון/לא נכון/מידתי/לא מידתי לא לתת לו במות להופיע לשארית חייו״ – כל הטיעונים הללו א-י-נ-ם רלבנטיים.
מה שרלבנטי הוא באיזו חברה אנחנו רוצים ורוצות לחיות.
והחברה שבה אני רוצה לחיות היא לא זו של ״שחררו, שילם את חובו, תנו לו להופיע ותנו לקהל להחליט אם לבוא או לא לבוא להופעה שלו״.
ממש לא.
אני רוצה לחיות בחברה שבה הדילמה הזו בכלל לא תונח לפתחנו. חברה שבה חוסר הלגיטימציה החברתי כלפי אנסים הוא כל כך עמוק וכל כך מופנם שהאדם עצמו שאנס פעמיים באותו לילה קטינה שקשורה למיטה, מבין בעצמו שגם המארגניםות וגם הקהל ממש, אבל ממש לא רוציםות אותו בפוזיציה שבה הוא בעמדת כוח מול קורבנות פוטנציאליים וזוכה לתהילה. בדיוק כמו שאתי אלון מבינה את זה בהקשר אחר לגמרי.


תגובה אחת

יפות יפות שבא… לבכות? לצחוק?

ביום שיש האחרון, לראשונה בחיי, צפיתי בתצוגת האופנה ״יפה בכל גיל״, אירוע אחד מתוך מגוון אירועי הביוטי-סיטי 2017. ישבתי לי בשורה הראשונה, שורת המכובדות והמכובדים, כאשר בתפקיד אחת הדוגמניות הייתה אסתר הרצוג, חברתי הטובה, המוכשרת, החכמה והמדהימה או כהגדרתה – ״פמיניסטית פאנטית״.

הנה אחת הכתבות שנכתבו על האירוע, כולל תמונותיהן של הדוגמניות המרשימות: http://saloona.co.il/blog/יפות-בכל-גיל-ואין-זו-קלישאה/?utm_source=facebook_style&utm_medium=social&utm_campaign=ongoing

ואני אומרת ש…

המלחמה בפטריארכיה מעולם לא הרגישה לי כה מבלבלת ואמביוולנטית וכה משמחת ומדכאת בו זמנית:

מצד אחד, מוסיקה קצבית, בגדים יפים, התרגשות אדירה, אבק כוכבות של נשים מצוינות במיטב שנותיהן ותרומה כספית נדיבה וחשובה לעמותת ״רוח נשית״ שעוזרת לנשים נפגעות אלימות.

מצד שני, אירוע שמתקיים בתוך מתחם שלם שכל כולו סגידה למראה החיצוני והאדרה (ומכירה) של מוצרי איפור, טיפוח וקוסמטיקה שמושך אליו אלפי נערות ונשים. מיתוס היופי במלוא הדרו הממשטר והמדכא, שמעודד שאיפה למודל יופי בלתי אפשרי. היפר-קפיטליזם במירעו. מכבש לחצים על נשים להשקיע משאבי כסף וזמן בלתי נגמרים ובלתי נסבלים (״זה קרם נהדר, וחשוב מאד כל 45 דקות למרוח ממנו קצת על הפנים כדי להישאר רעננות כל היום״, מסביר המומחה בקולו שמהדהד בכל המתחם. נראה לך?????? לא רוצה להיות רעננה! מי אתה שתפריע לי להיות פמיניסטית ממורמרת?). ואפילו סדנת גבות. בחיי, שכה יהיה לי טוב. סדנת גבות. בא לי לבכות.

ועל זה אני אומרת ש…

קשים. קשים, מבלבלים ומאתגרים הם חייה של אישה פמיניסטית.


השארת תגובה

גברים רבותיי גברים

השבוע נחתה לי במייל הזמנה למפגש מסכם של תכנית שמאורגנת על-ידי "אסכולות. מפגשי תרבות ודעת".
המפגש הוגדר כדיון ביקורתי שכותרתו היא: "ראשי המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) מדברים", ואלו הם משתתפיו:
ראשי מל"ל לשעבר: האלוף (במיל) גיורא איילנד, האלוף (במיל) יעקב עמידרור, פרופ' עוזי ארד, האלוף (במיל) עוזי דיין.
דוברים נוספים: ח"כ עופר שלח, אמיר אורן.
הנחיה: טל לב רם.
רוצות/ים להשתכנע? ראו כאן:

http://www.publicators.com/app/dbrowse.asp?id=3405592634_169333134&action=

ואני אומרת ש…

הרכבו של המפגש המביך הזה עיצבן וקומם אותי משתי סיבות עיקריות, לא בלתי קשורות.
סיבה ראשונה – דברים שרואות משם
תיאוריית נקודת המבט גורסת שא.נשים שוניםות חוויםות את המציאות ומפרשים אותה באופן שונה, שכן שני הדברים הללו מושפעים מגורמים כמו גיל, גזע, מעמד חברתי, מעמד כלכלי, נטייה מינית, מגדר ועוד. טענה נוספת בבסיסה של התיאוריה הזו היא שעל אף שהפרשנות של המציאות שעושים אלו ששייכים לקבוצה הדומיננטית והפריבילגית מקבל עדיפות, אזי דווקא נקודת המבט של מי שנמצא/ת במעמד נמוך יותר, בשוליים החברתיים או הכלכליים וכד' מספקת תמונה שלמה יותר.
למה? ובכן, בעיקר משום שלקבוצה שמודרת או מושתקת במסגרת העיסוק בנושא מסוים אין כמעט סיבות להגן על התפיסות ההגמוניות הרווחות ולשמר אותן, והיא בעלת יכולת ומוטיבציה גבוהה יותר להציג ולהאיר נקודות מבט נוספות ושונות וכך מתרחבת היריעה.
קוראיי הנאמנים וקוראותיי הנאמנות בוודאי כבר מבינות/ים את ההקשר של התיאוריה הזו להחלטה הביזיונית של "אסכולות" שגברים יהודים ינחו דיון עם גברים יהודים שידונו עם גברים יהודים שידברו עם גברים יהודים שיבקרו מנקודת מבט של גברים יהודים נושאים (שהם לכאורה) בתחום עניינם, סמכותם ואחריותם הבלעדית של גברים יהודים.
אז זהו, שהביטחון הלאומי של המדינה הוא בתחום העניין של כולנו ולא רק של גברים יהודים.
הוא של נשים, הוא של ערבים וערביות אזרחי ואזרחיות המדינה, הוא של צעיריםות ומבוגריםות כאחד, הוא של אזרחים ואזרחיות שהיגרו לכאן מאתיופיה ומבריה"מ לשעבר ומכל קצוות תבל, הוא של כולנו.
האם יש למי מכןם ספק איזה דיון יהיה יותר מעניין, יותר מגוון, יותר ביקורתי והרבה יותר רלבנטי לכולםן, לכל מי שהביטחון הלאומי הוא שלו/שלה?
האם  יהיה זה הדיון שבו נציגי קבוצה אחת מדברים עם עצמם על עצמם בתוך עצמם ומתוך תפיסות עולמם?
או אולי יהיה זה הדיון שבו ייקחו חלק גם נציגי ונציגות קבוצות נוספות, שיביאו לדיון נקודות מבט שונות, שישאלו שאלות מנקודות מבט שונות ושיאפשרו לדיון להתפתח לאפיקים אחרים ולאתגר תפיסות קיימות?
ובכן, מסתבר שבמקרה זה "אסכולות" דבקים דווקא באופציה הראשונה, המדירה, המצמצמת והאנכרוניסטית, וחבל מאד שכך.
סיבה שניה – אז מי לא הייתה לנו שם ולמה?
חוקרות רבות וחשובות חקרו ותיעדו את תופעת ההדרה וההשתקה של נשים ואת ההשלכות שלה, אבל מאחר ובדיוק אתמול קראתי מאמר בנושא זה(*) אזי אציג בפניכןם כמה רעיונות שליקטתי ממנו, פשוט כי זה נגיש וקל לי:
לאורך ההיסטוריה גברים הם שכתבו, והם שדיברו על דברים שרלבנטיים לגברים שעסקו בגברים ושיועדו עבור גברים, ובה בעת נמנע מנשים לקחת חלק בתהליך זה ולייצר בעצמן תבניות חשיבה, דימויים וסמלים שבאמצעותם מבוטאים ומאורגנים רעיונות ושדרכם מוגדרים, נבנים ומעוצבים הידע, התרבות, ההיסטוריה והאמנות.
איך זה נמנע? די בקלות – מניעת השכלה מנשים, נישולן מרכוש (יתרה מזאת, אישה הייתה רכושו של אביה עד שהפכה לרכושו של בעלה), אי שיתופן במשאבים ואיסור על לקיחת חלק במוסדות השלטון ובמוקדי ההשפעה וקבלת ההחלטות.
זו הסיבה שעד לאחרונה לא הייתה לנשים היסטוריה כתובה, לא היה להן חלק ביצירה של דתות ובעיצוב רעיונותיהן, לא הייתה להן פילוסופיה פוליטית, לא ייצוגים של החברה מנקודת מבטן ולא מסורת פואטית ואמנותית. (הערה שלי: חלק מהדברים הללו עדיין חסרים ועדיין נמנעים מהן, מאיתנו, ברמה כזו או אחרת).
תהליך רב שנים זה קיבע שני דברים באשר להבדל בין מה שגברים אומרים וכותבים לבין מה שנשים אומרות וכותבות.
הדבר הראשון הוא שדבריהם של גברים נשמעים ונתפסים כסמכותיים, רציניים, כלליים ואוניברסליים ואלו של נשים נתפסים כאישיים, ככאלו ששייכים רק לנשים ומעניינים רק אותן ונדמים כדברים ספציפיים ולעיתים אפילו אנקדוטליים.
הדבר השני הוא שהמצב הזה נראה לרוב הא.נשים טבעי ומובן מאליו שאין סיבה (או יכולת) לשנותו.
עד כאן כמה רעיונות מהמאמר, וגם במקרה זה אני מניחה שכבר הבנתןם לאן כל זה חותר.
האדם הסביר היה רוצה להאמין שלמעלה ממאה שנה אחרי שנשים התחילו להסביר לגברים את העובדה הדי פשוטה וקלה להבנה שהן בני אדם, יתחיל סוף סוף "להבהב" להם משהו בראש הכל כך חד, רציונלי ואוניברסלי שלהם והם יפעלו בהתאם.
עוד היה רוצה האדם הסביר לקוות שתהליך הסברתי מהפכני זה שהובילו ועדיין מובילות נשים, תהליך ארוך, קשה, מורכב, סיזיפי, ותובעני שמטרתו להפוך את המציאות על פיה רק על בסיס תובנה פשוטה יחסית, כאמור, יחלחל וייתן את אותותיו בשלב זה בכל תחומי החיים, כן, גם עד אחרון הכנסים.
אבל לא.
מסתבר שעולם כמנהגו נוהג וגברים (ונשים!) ממשיכים להאמין שאפשר למשוך בכתפיים ולהגיד שאלו זוטות טפלות ולא חשובות, ואפשר להמשיך ולהתעלם מהפמיניסטיות האלו שקודחות בראש ובכך להשקות, לטפח ולשמר את ההדרה וההשתקה של נשים ושל קבוצות נוספות משיחים כדוגמת השיח הביטחוני, ואפשר אולי גם להמשיך ולהאמין שכך היה תמיד וכך יהיה תמיד.
אז לא.
גם אם כך היה תמיד אז…
ממש לא כך יהיה תמיד.
אנחנו נכתוב, ואנחנו נדבר, ואנחנו נצעק, ואנחנו נחוקק, ואנחנו נבעט ואנחנו לא נוותר עד שיום אחד מישהו ישלוף ממעמקי האינטרנט את המודעה הביזיונית הזו של "אסכולות" ודומותיה, מודעות שמזמינות את כולם ואת כולן לדיון ביקורתי רק של גברים עם גברים, והוא יחשוב שאולי הייתה זו סתם בדיחה בטעם רע או אולי סאטירה, וכשהוא יבין שזו הייתה המציאות ב-2017 אז הוא פשוט ישמח שהגל העכור והדוחה הזה חלף עבר לו בזכות אלו שכתבו ודיברו וצעקו וחוקקו ובעטו ולא ויתרו.

(*) Smith, Dorothy E. "A Peculiar Eclipsing: Women's Exclusion from Man's Culture". Women's Studies International Quarterly 1.4 (1978): 281-295.‏


תגובה אחת

מה שקורה ביוון ממש לא נשאר ביוון

לפני 4 ימים נחתנו ביוון. פעם ראשונה ביוון.

ואני אומרת ש…

זה זמן טוב ל-10 סיפורים קטנים עם נגיעות של מידע, תובנות והרהורים.

(1) Taxi vs. Uber

אומרות שבאתונה יש תחבורה ציבורית משובחת אבל אנחנו, כמו נובורישים מצויים, התניידנו באתונה רק במוניות/Uber. ובכן, נהגי המוניות שם הם גברים מבוגרים גדולי גוף עם אנגלית רצוצה שמתעקשים לנסוע בלי מזגן בחום הכבד, ונהגי האובר הם גברים צעירים, חתיכים ושרמנטים, דוברי אנגלית רהוטה ותמיד מקפידים לנסוע עם מזגן לנוחיות הנוסעות/ים. 1:0 לאובר.

(2) ״הקולות של פיראוס מזכירים את חיפה״

אז לפיראוס לא הגענו כי הזמן קצר ואתונה עצומה בשטחה, ומהממת ביופיה ובפשטותה, ומאחד מהנהגים שהסיע אותנו למדנו ששמה של העיר ביוונית הוא ״אתינה״ (במלעיל) בעוד ששמה של האלה על שמה היא קרויה הוא ״אתינה״ (במלרע). כל יום לומדות דברים חדשים.

(3) מי אמרה ״תרבות פאלוצנטרית״ וצדקה?

דוכני המזכרות באזורי התיירות של אתונה מציגים לראווה מתלה עמוס בפאלוסים מגולפים בעץ בכל הגדלים והצבעים. ועל זה אני אומרת ש… נראה אותכם גיבורים גדולים מציגים לראווה מתלה עמוס בוואגינות בכל הגדלים והצבעים.

(4) הפטריארכיה עשתה את שלה הפטריארכיה חייבת ללכת

הביקור באקרופוליס טרח להזכיר לנו שהפטריארכיה תמיד כללה השפלה של נשים ופגיעה אלימה בהן, לעיתים (קרובות?) בשל מלחמות שגברים מנהלים בינם לבין עצמם. מלחמות של כבוד. מלחמות של שליטה. מלחמות של #שקרכלשהוא. וזה מה שכתוב בויקיפדיה על הארכתאון שהוא מבנה יפהפה שנתמך על ידי 6 עמודים בדמות נשים (=קריאטידות) והוא חלק ממתחם האקרופוליס:

״בעת מלחמותיה של אתונה עם פרס, בראשית המאה החמישית לפסה"נ, עשתה העיר קאריה יד אחת עם הפרסים כנגד אתונה. לאחר ניצחונה של אתונה על הפרסים היא נלחמה באנשי קאריה, ניצחה אותם, המיתה את הגברים ושיעבדה את הנשים. פסלי הקאריאטידות נועדו להנציח את ההשפלה של נשות קאריה בכך שהן נושאות על ראשן את קורות המבנה ומשועבדות לנצח, הן מזכירות לדורות הבאים את דבר בגידתם של אנשי קאריה ואת עונשם״.

(5) איך הפכנו ללוחמי צדק?

קודם כל תשובה לשאלתה של חברה שתהתה כיצד אנחנו מסוגלות/ים לארוז לטיול של שבוע וחצי רק 2-3 חולצות ומה עושות/ים כשמתלכלך? ובכן, התלכלך ו… תארו לכםן!! נכנסנו לחנות ותמורת 6 יורו (מחיר מופקע לתיירות/ים) קנינו חולצה חדשה. מממ.. אז איך בכלל קשור למלחמות הצדק??

ובכן, בערב גילינו שהפכנו לפעילים חברתיים וללוחמים למען צדק ליוון משום שרק אז שמנו לב  שעל החולצה שקנינו יש כיתוב גדול וברור שמייצג את מאבקם של היוונים לקבל חזרה את הפסלים והמונומנטים שהאנגלים ״העבירו״ לרשותם – Bring the Marbles Back

(להכניס תזכורת לא לארוז את החולצה הזאת בנסיעתנו הבאה ללונדון)

(6) אורקל השמיעי קול! קוקוריקו תרנגול!

במרחק שעתיים נסיעה מאתונה מגיעות לאחד האתרים המרכזיים המוכרים והמתוירים ביותר ביוון הלא הוא מקדש אפולו בעיר דלפי שלא רק שאיננו משולט כלל ועיקר וקל מאד לפספס אותו (אפילו כשמחפשות), אז גם חניה מסודרת אין שם. גם מקדש זה טרח להזכיר לנו את אחת השיטות בהן הפטריארכיה שולטטטתתת!!!1 דרך סיפורה של האורקל מדלפי שהייתה אישה שהביאה את דברי האל ורבים רבים עלו לשמוע בעצתה אך בפועל מי שדיברר אותה היו גברים:

״אנשים, לרוב מנהיגים חשובים מרחבי העולם היווני, הגיעו לשאול את הפיתיה שאלות שנועדו לעזור להם לקבל החלטות. תוכן השאלה הופקד בידי הכהנים של המקדש והם אלו שניהלו את המעמד. הכהנים היו מביאים את השאלה לפיתיה וזאת הייתה עונה תשובות מקוטעות וקשות להבנה. את התשובה קיבל השואל מפי הכהנים אשר פירשו את תשובת הפיתיה, הכניסו אותה למשקל שירי או ניסחוה בחרוזים בניסוח תמציתי וסתום (ייתכן שרוב התשובות הגיעו מהכהנים עצמם)״ (וויקיפדיה)

(7) המשבר הכלכלי ביוון הוא לא רק כותרת בעיתונות הפיננסית

שמענו שהפגנות על רקע המצב הכלכלי הן עניין יומיומי ואכן היינו עדות/ים לאחת, אם כי רק ראינו את חסימת הכביש ושמענו את הצעקות ולא ראינו ממש את המפגינות/ים.

(8) אנשים טובים באמצע הדרך

דוגמה מצוינת עד כמה נחמדות ונחמדים כאן אנשי ונשות הכפרים מגולמת בסיפור הבא – אנחנו נוסעות/ים ומתברברים/ות לנו בכפר קטן בחיפוש אחרי מסעדה שהמארח שלנו בצימר המליץ עליה בחום. אחרי כמה א.נשים מלאי רצון לעזור אך לא דוברי אנגלית, אנחנו כמעט על סף ייאוש, עוצרים ליד בחור צעיר שיושב ברכבו. הוא מדבר רק יוונית אבל מבין את כוונתנו (ואולי גם מזהה את מצוקתנו), מניע את רכבו, מסמן לנו לנסוע אחריו, מוביל אותנו בבטחה עד לפתח המסעדה מנופף לשלום ונעלם מעבר לפינה בנסיעה פרועה.

(9) ט.ל.ח

אז מה קורה כשהמלצר במסעדה לא יודע מילה באנגלית? ובכן, האמת היא שכיום כאשר פלא טכנולוגי מונח בכף ידנו הבעיה הזו היא די קטנה משום ש… Google translate to the rescue

הידד!

מממ… אלא אם כן בן הזוג האהוב עושה טעות הקלדה קטנה ומזמין מנה של ״לעלות״ (rise) במקום מנה של ״אורז״ (rice) ומותיר את המלצר המום נבוך ומבולבל.

(10) אישה, שפרי את כושרך!

הרגעים האלו בהם הכושר הירוד (שלא לומר הלא קיים) שלך והאי סיבולת לב ריאה שאת מטפחת מזה שנים גורמים לך להתנשמויות ולהתנשפויות מטורפות בכל מסלול הליכה הררי קצר, אבל הי!! את מזכירה לעצמך שהנה הנה תחזרי הביתה ו…. 

את מתחילה להתעמל/לרוץ/לשחות/לרכב על אופניים!

פחחח… 

נראה לכןם?

התשובה הנכונה היא:

שהנה הנה תחזרי הביתה ואת מיד נרגעת ומבטיחה לעצמך שאין שום סיכוי בעולם שתיכנסי לכושר.  

למה מה קרה? התהפוך עצלנית כרונית עורה וחסרת כושר תמידית חברבורותיה? 

לא ולא. הסירו חשש.