ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


6 תגובות

וכתתו כספם להמצאות

השבוע (14.1.14) שמעתי בגל"צ, ב"מילה האחרונה", את הדיון שקיימו אברי גלעד וג'קי לוי בעקבות הידיעה על פטירתו של מיכאיל קלשניקוב, הלא הוא ממציא רובה הקלשניקוב (הידוע גם בשמו הישראלי – קלצ'ניקוב).
כך אמר אברי גלעד (ציטוט מדויק. כן, כן, טרחתי ותמללתי עבורכם):
"… אי שם במלחמת העולם השנייה הוא המציא את כלי המשחית הזה… והוא עשה עבודה טובה, והנה הוא היום בגיל 95, לפני שהוא הלך לעולמו, הוא דיווח שהוא עסק הרבה בסוגיה הזאת האם הכלי שלו הביא יותר טוב לעולם או רע לעולם… זה מעניין להשתמש בדוגמה הזאת, כדי שכל אחד ואחד מאתנו יחשוב האם המעשים שלנו יביאו לנו כסף או תהילת דמים. שבסוף בסוף זה יתפשט ויגיע ויפרוץ למקום שלא חשבנו, וזה מכוון בדיוק לתעשיות הביטחוניות שלנו…"
זאת הייתה תגובתו של ג'קי לוי (ציטוט מדויק. טרחתי וגו'):
"נכון, אבל צריך לזכור שלצד זה קורה דבר שהוא קרוב קרבה ממש הדוקה לנבואה המשיחית של ישעיהו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים". כי התעשייה הביטחונית בישראל, מייצרת תעשיות בת שמשתמשות באותן טכנולוגיות ששימשו לפיתוח כלי משחית כדי לבנות תכשירים רפואיים, תכשירי עזר חקלאיים, כל מיני דברים… ויש בזה יסוד מסוים של כפרה… התחליף שלהם לקולונוסקופיה הוא מדהים… הם בראו, כתוצאה מפיתוח לוחמני די מזעזע, מצלמה קטנטנה שאתה יכול לבלוע אותה כמו קפסולה של כדור אנטיביוטיקה…"
(כאן: http://bit.ly/RMehAB החל מדקה 35:15)

ואני אומרת ש…

אני מאד אוהבת את חדות האבחנה של ג'קי לוי, שלא לדבר על השנינות המקסימה שלו שקורעת אותי מצחוק, אבל הפעם, הוא לפי דעתי התבלבל קמעא, ואני בטוחה שאתם יותר משמחים על כך שאני כאן כדי להאיר זאת עבורכם.
לפני זמן מה, קראתי כתבה על המצאות בתחום אחד, שהמקור שלהם היה דווקא תחום אחר, לכאורה בלתי צפוי.
אחד הגופים ש"הצטיינו" בכתבה הזאת הייתה, איך לא, נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית.
גם גוגל, שולחת בשנים האחרונות את "זרועותיה הארוכות" לפיתוח פיתוחים שונים ומשונים בתחומים שמזמן כבר חרגו מגבולות כלי החיפוש באינטרנט.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
ובכן, כי כל בר דעת שיתבקש לציין מהו לדעתו הנושא המרכזי המשותף לנאס"א, לגוגל ולתעשיות הביטחוניות בישראל יענה את התשובה הנכונה שהיא, כסף, כסף והרבה מאד כסף.
(טוב. נו. בנאס"א הרבה יותר מאשר ברפאל נניח, אבל אל תהיו קטנוניים).
ובכן, ג'קי, יש לי סקופ היסטרי עבורך היום.
Surprise!!
בכל(!!) מקום, ללא יוצא מן הכלל, שבו ישפכו כסף בלי חשבון ושבו יעמידו את חזית הטכנולוגיה, והתנאים הכי טובים שיש, לצורך תכנון ופיתוח, שם גם יעבדו מיטב המוחות.
ובכל(!!) מקום שבו יעבדו מיטב המוחות, לפתע, באורח (ממש לא) פלא, על הדרך, יתפתחו ויצמחו להם רעיונות יפים שמהם ייגזרו פתרונות יצירתיים שאינם בהכרח למטרה שלשמה הוקם אותו מקום (ע"ע גוגל).
אי לכך ובהתאם לזאת, אוי ואבוי לנו אם המצב היה שונה בתעשיות הביטחוניות שלנו.
מבחינתי, ההמצאות הנלוות לתעשיות הביטחוניות הן "לא כפרה ולא נעליים", זה בסה"כ תוצר לוואי הכרחי ומתבקש בהינתן כמות הכסף שנשפכת שם, במקום במקומות אחרים, חשובים לא פחות (כן, כן, אין ברירה, אנחנו "עם לבדד ישכון…", ו"בכל דור ודור…". יודעת. יודעת).
אני אישית, הייתי רוצה לקוות שאזכה בחיי לשמוע על כך שהתחליף לקולונוסקופיה פותח, ככה במקרה, תוך כדי פיתוח של "תכשירי עזר חקלאיים" חדשניים, ולא תוך כדי פיתוח של "משהו לוחמני מזעזע" (שתכליתו לפגוע, לפצוע או להרוג מישהו), אבל יש לי תחושה עמומה שבשלב זה אצטרך כנראה להסתפק בתקווה בלבד.


2 תגובות

ברכני ופטרני מעונשו של (יצור) זה

בימים האחרונים מתקיימים, בכל מיני הקשרים, דיבורים סביב התנהגותם גסת הרוח של גברים מסוג מסוים (שייקראו להלן יצורים גסי רוח דוחים או בקיצור, יצורים) ה"פולשים" למרחב המחיה של נשים בכל מקום ואתר. פלישה זאת מתאפיינת במבטים, בנגיעות והתחככויות, ברמיזות, בהצעות "מפתות" וכיוצ"ב שאר מרעין בישין שלפחות לפי השיח שהתפתח נראה כי כל אישה מכירה את זה היטב ומקרוב, מקרוב מדי.
חשוב לציין כי אני לא מתייחסת להטרדות  מיניות בוטות במקומות העבודה ויחסי מרות שונים, או למקרי תקיפה ברחוב או בתוך המשפחה, אלא כאמור באותן התנהגויות גסות של אותם יצורים בכל מרחב ציבורי כמעט.
הדבר עורר גל גדול של סיפורי נשים על חייהן במרחב הציבורי המעיק, הדביק והטפיל כמו גם דיונים על התופעה הזאת על היבטיה השונים.
את אחת השיחות בנושא שמעתי היום ב"מילה האחרונה" בגל"צ והיא התקיימה בין עירית לינור לאברי גלעד.
(באתר גל"צ ניתן להאזין לכל תכניות "המילה האחרונה").

ואני אומרת ש…

למרות שלא את כל התבטאויותיה ודעותיה הפמיניסטיות של עירית לינור אני רואה עין בעין, ולמרות שלעיתים אני לא מתחברת לאמירות ולקביעות של אברי גלעד בתכנית הזאת, אז הפעם אני רוצה לגבש את עיקרי הדברים שאמרו שניהם בנושא, לכדי אמירה שלי בנושא.
את השינוי של החברה שלנו, בהקשר הזה, הייתי רוצה לראות כתהליך המתקדם בשני קווים מקבילים.
ללא ספק, ב"ראש המחנה" צריך לצעוד נושא חינוכם של אותם יצורים גסי רוח דוחים לא להיות כאלו.
איך שהוא, (האמת? אין לי שמץ של מושג איך בדיוק) צריך לגרום לכך שהחברה שלנו תכיל מינון זעיר ומינימלי ככל האפשר של אותם יצורים.
איך שהוא, היצורים צריכים להבין ולהפנים שהם לא יכולים ולא מורשים לדחוף ולהידחף לתוך מרחב המחיה של זרות גמורות, לא במחשבה שזה מותר, לא במחשבה שזה מצחיק ובוודאי לא במחשבה שזה נעים או מחמיא לאותה זרה גמורה.
יחד עם זאת, בדיוק באותו "ראש מחנה", שכם לשכם, צריך לצעוד גם חינוך של נשים עצמאיות, בוטחות ונחושות שלא נותנות לאף אחד לבלבל אותן.
איך שהוא, צריך לגרום לכך שיותר ויותר נשים יחיו בהבנה ובהפנמה שהן אינן קשורות לתופעה הבזויה הזאת ושהבעיה נעוצה אך ורק ביצורים האלו (שכאמור השאיפה של כולנו צריכה להיות שהם יהפכו למיעוט זניח).
איך שהוא, צריך למצוא את הדרך לחנך דור של נשים שיודעות להגיב, להתמודד בעוז ואפילו לגחך על התופעה אבל בעיקר להיות מספיק חזקות להמשיך הלאה ולא "להישאר מצולקות לכל החיים" מאותם אירועים, כפי שחלק מהנשים שעברו את זה מעידות שהן חשות.
במהרה בימינו? הלוואי!