ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

זה מטריד אותי

להלן כותרת ותת כותרת של כתבה שהתפרסמה ב-18.10.18 ב"מקום הכי חם בגיהנום":
"סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי: אם לא תלבשו גופיה, לא יטרידו אתכן.
הסמנכ"ל הופיע היום בפני סטודנטים לרגל פתיחת שנת הלימודים. תוך כדי הצגת תקנון המכללה הסביר כי אם הסטודנטיות יקפידו על לבוש צנוע, לא יהיו הטרדות מיניות בקמפוס. סטודנטית שנכחה במקום: הייתי בהלם".
הכתבה המלאה כאן.

ואני אומרת ש…

אנחנו עובדות, מתאמצות, חוקרות, מסבירות, מפרסמות, כותבות, מופיעות בתקשורת, ו… מה מסתבר? מסתבר שאנחנו מדברות ללמפות.
הנה מגיע לו מר סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי וקבל עם וסטודנטיות/ים מסביר שלבוש צנוע מונע הטרדות מיניות.
לא! יצחקי. לא! מה לא היה ברור בשיעורים, ובכתבות, ובמחקרים, ובפוסטים ובתכניות הטלוויזיה והרדיו שבהם דיברנו וחזרנו והסברנו על האשמת הקורבן ועל עד כמה היא נטועה עמוק בתרבות האונס?
הייתכן שלא הקשבת?
למי שתהתה, יצחקי ממש לא מכחיש את הדברים שמיוחסים לו, וגם בכלל לא מבין מה הבעיה, וחבל שכך – "בשיחה עם המקום הכי חם אמר יצחקי: "הקראתי מהתקנון. לפני ההרצאה שלי הייתה הרצאה על מניעת הטרדה מינית, אז אמרתי שלבוש צנוע יכול למנוע הטרדות. גם לבנים אסור להופיע ללימודים עם גופיות, לא רק לבנות. לבוש צנוע מונע תופעות של דברים כאלה".
נו באמת. מחיאות כפיים, יצחקי, על ההקפדה על שוויון מגדרי. אין ספק (יש ויש) שהעובדה שסטודנטים גברים לא ילבשו גופיות תגן עליהם מפני הטרדות מצד סטודנטיות ומרצות. וגם אין ספק (יש ויש) שבחברות ומגזרים שבהם מתלבשות צנוע אין הטרדות מיניות(*).
מספיק!! ודי!! נשים מוטרדות, מותקפות, נאנסות ונרצחות מסיבה אחת בלבד והיא שגברים מטרידים, מתקיפים, אונסים ורוצחים אותן.
לא בגלל מה שהן לובשות, או אומרות או עושות או לא עושות. וההבנה הזו חייבת לחלחל בדחיפות למוח ולהבנה של כולנו כולל כולנו.
כן. גם של סמנכ"לים של מכללות.

(*) לאלו מכםן, כמו יצחקי, שגם לא הקשיבו, רק שתדעו שכבר מזמן הפסקנו לספור את המחקרים שהוכיחו שזו ממש לא המציאות.


2 תגובות

ברכני ופטרני מעונשו של (יצור) זה

בימים האחרונים מתקיימים, בכל מיני הקשרים, דיבורים סביב התנהגותם גסת הרוח של גברים מסוג מסוים (שייקראו להלן יצורים גסי רוח דוחים או בקיצור, יצורים) ה"פולשים" למרחב המחיה של נשים בכל מקום ואתר. פלישה זאת מתאפיינת במבטים, בנגיעות והתחככויות, ברמיזות, בהצעות "מפתות" וכיוצ"ב שאר מרעין בישין שלפחות לפי השיח שהתפתח נראה כי כל אישה מכירה את זה היטב ומקרוב, מקרוב מדי.
חשוב לציין כי אני לא מתייחסת להטרדות  מיניות בוטות במקומות העבודה ויחסי מרות שונים, או למקרי תקיפה ברחוב או בתוך המשפחה, אלא כאמור באותן התנהגויות גסות של אותם יצורים בכל מרחב ציבורי כמעט.
הדבר עורר גל גדול של סיפורי נשים על חייהן במרחב הציבורי המעיק, הדביק והטפיל כמו גם דיונים על התופעה הזאת על היבטיה השונים.
את אחת השיחות בנושא שמעתי היום ב"מילה האחרונה" בגל"צ והיא התקיימה בין עירית לינור לאברי גלעד.
(באתר גל"צ ניתן להאזין לכל תכניות "המילה האחרונה").

ואני אומרת ש…

למרות שלא את כל התבטאויותיה ודעותיה הפמיניסטיות של עירית לינור אני רואה עין בעין, ולמרות שלעיתים אני לא מתחברת לאמירות ולקביעות של אברי גלעד בתכנית הזאת, אז הפעם אני רוצה לגבש את עיקרי הדברים שאמרו שניהם בנושא, לכדי אמירה שלי בנושא.
את השינוי של החברה שלנו, בהקשר הזה, הייתי רוצה לראות כתהליך המתקדם בשני קווים מקבילים.
ללא ספק, ב"ראש המחנה" צריך לצעוד נושא חינוכם של אותם יצורים גסי רוח דוחים לא להיות כאלו.
איך שהוא, (האמת? אין לי שמץ של מושג איך בדיוק) צריך לגרום לכך שהחברה שלנו תכיל מינון זעיר ומינימלי ככל האפשר של אותם יצורים.
איך שהוא, היצורים צריכים להבין ולהפנים שהם לא יכולים ולא מורשים לדחוף ולהידחף לתוך מרחב המחיה של זרות גמורות, לא במחשבה שזה מותר, לא במחשבה שזה מצחיק ובוודאי לא במחשבה שזה נעים או מחמיא לאותה זרה גמורה.
יחד עם זאת, בדיוק באותו "ראש מחנה", שכם לשכם, צריך לצעוד גם חינוך של נשים עצמאיות, בוטחות ונחושות שלא נותנות לאף אחד לבלבל אותן.
איך שהוא, צריך לגרום לכך שיותר ויותר נשים יחיו בהבנה ובהפנמה שהן אינן קשורות לתופעה הבזויה הזאת ושהבעיה נעוצה אך ורק ביצורים האלו (שכאמור השאיפה של כולנו צריכה להיות שהם יהפכו למיעוט זניח).
איך שהוא, צריך למצוא את הדרך לחנך דור של נשים שיודעות להגיב, להתמודד בעוז ואפילו לגחך על התופעה אבל בעיקר להיות מספיק חזקות להמשיך הלאה ולא "להישאר מצולקות לכל החיים" מאותם אירועים, כפי שחלק מהנשים שעברו את זה מעידות שהן חשות.
במהרה בימינו? הלוואי!


השארת תגובה

איזה תת רמה נפל אצלי ברשת

מישהי העלתה לפייסבוק את המילים והקישור לקליפ (http://www.youtube.com/watch?v=ardGs144YG8&feature=share)
של השיר המכונן הבא:

"את נוהגת בפרארי ספורט עם גג שחור
ג'ינס של דולצ'ה וגבנה שמה קריסטיאן דיור
ואני בחור פשוט שרק קצת מפלרטט
אבל חוץ מאהבה אין לי מה לתת

איזו מפונקת נפלה אצלי ברשת
כל מה שמבקשת רק חום ואהבה
איזו מפונקת נפלה אצלי ברשת
הלב שלי פתוח לתת לך אהבה”

זאת התהייה שהיא העלתה בהקשר השיר הזה: "חייבת לדעת – זה פרודיה או ברצינות?"

ואני אומרת ש…

רק אחת לכמה זמן נתקלים בדוגמאות שבהן התשובה לשאלה האם ה"אמנות" משקפת או מייצרת מציאות היא ברורה. (וסליחה למילה "אמנות" על שהעלבתי אותה).
תכל'ס, זה לא באמת משנה אם זאת פרודיה או ברצינות משום שלי לפחות, זה מאד ברור שכל עוד תמשיך להתקיים ב"מרחב הציבורי" ההתייחסות לנשים כפי שהיא באה לידי ביטוי, גם במילים וגם בדימויים הוויזואליים של הקליפ הנוראי הזה, אז נמשיך לדרוך במקום.
נמשיך לראות עוד "עמנואל רוזנים (לכאורה?)", נמשיך לשמוע את האמירות המקוממות מהסוג של "מה נסגר אתכן? כל פלירטוט זאת הטרדה מינית?", "אפשר לחשוב, מה הוא כבר עשה?", "הרגו את הרומנטיקה" ונמשיך לחשוב שהמודעות גדלה והשינוי נמצא "מעבר לפינה".
וזה עוד לפני שדיברנו על המוטיבים הרדודים של ה"פרארי", "דולצ'ה וגבאנה" ושאר הקשקושים הרדודים בשיר הזה שמייצגים את הנשים של ימינו כמי שעיקר העניין שלהן בחיים נמצא בדברים האלו.
איכס! הולכת לשתות מים להעביר את הבחילה.