ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


2 תגובות

מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח

בימים האחרונים הוצף פיד הפייסבוק שלי בשיתופים של כתבה שזאת הכותרת ותת הכותרת שלה – "בת 18 מאושפזת עם שבר בגולגולת: "שוטר חשמל אותי באקדח טייזר". צעירה ללא עבר פלילי נעצרה בחשד להשתמטות מצה"ל, וניסתה להימלט. לטענת המשטרה, היא תקפה את השוטרים. אמה: "הם עבריינים, היא שכבה על הרצפה בעיניים פקוחות עם דם מהראש"".
אתמול, באחד מהשיתופים, התפתח ויכוח שלקחתי בו חלק, ולהלן הטיעונים המרכזיים שהועלו:
הטענה המרכזית שלי התבססה על מבחן התוצאה המזעזע. לטענתי, מאחר ולא מדובר בניסיון בריחה של רוצחת סדרתית שיש צורך לעצרה בכל מחיר בשל האיום שהיא מהווה על הציבור, אזי הכוח שהופעל על-ידי השוטר היה מופרז.
הטענה המרכזית הנגדית התבססה על כך שלפי החוק יש לשוטר סמכות להחליט על מידת הכוח שיש להפעיל. הטענה שהועלתה הייתה שאם אכן היה מדובר ברוצחת סדרתית אז בוודאי היו יורים בה, ובמקרה זה מדובר בהפעלת כוח סבירה לאור העובדה שמדובר באירוע חמור של ניסיון הימלטות ממעצר.
(למי שרוצה להתעמק בפרטי הסיפור ולגבש עמדה וטיעון עצמאי, הנה אחד מהדיווחים על המקרה:

http://news.walla.co.il/item/2964268 )

ואני אומרת ש…

מבחינתי, ההחלטה של השוטר לא לוותר, ולהתעקש על המעצר תוך שימוש בטייזר, מסמנת קצה אחד של הסקלה. מה שאני רוצה לעשות כאן, זה תרגיל מחשבתי שידחוף אותנו בדיוק לקצה השני של הסקלה ולראות מה יוצא.
הקצה השני של הסקלה היא החלטה של השוטר כן לוותר ולסגת מתוך מחשבה שניתן יהיה לנסות שוב, בהזדמנות אחרת, לעצור את הצעירה הנמלטת. מאחר ומדובר בצעירה בת 18 ללא עבר פלילי, ההיגיון (שלי) אומר שתימצא ההזדמנות לאתר אותה בהמשך (בבית הוריה, למשל) ולעצור אותה.
אבל לצורך התרגיל המחשבתי אדחוף ברשותכם את המקרה הזה עוד יותר לקצה.
בואו נניח שכתוצאה מכך שהשוטר החליט כן לוותר, לסגת ולא לעצור את הצעירה, היא נמלטת ומצליחה למצוא מחבוא שבו המשטרה לא מצליחה למצוא אותה.
מאחר ומצב כזה לא יכול כמובן להימשך לאורך זמן, בטח לא במדינה קטנה כמו ישראל, הבה נניח שהיא מצליחה להימלט מהארץ.
אם היא כבר נמלטת זה בוודאי יהיה למדינה שאין לנו איתה הסכם הסגרה.
סוף הסיפור הכי קיצוני לפי התרחיש בקצה הזה של הסקלה – מעתה ועד יום מותה חיה הצעירה במנותק ממשפחתה וחבריה, באותה מדינה אליה נמלטה, שהרי באם תנסה לשוב לארץ תיעצר מיד.
ובכן, ידידיי וידידותיי אני משאירה לכןם את ההחלטה מה לדעתכם עדיף:
שוטרים נחושים ודבקים במטרה שעוצרים, ויהי מה, משתמטת מצה"ל שמנסה לברוח ממעצר, והם עושים זאת גם במחיר שתישבר הגולגולת שלה.
או
שוטרים נחושים שמחליטים לוותר ולסגת ולא לעצור את המשתמטת, והם עושים זאת במחיר של בריחתה האפשרית מהארץ ללא יכולת לשוב לכאן עד יום מותה.
לא יודעת מה איתכםן, אבל אני כבר בחרתי מה עדיף בעיני.


2 תגובות

לדרבי חוקים משלו

טוב, אז הלכו מכות בדרבי (בכדורגל) בין מכבי ת"א להפועל ת"א.
אוהד הפועל התפרץ למגרש, "הביא מכות" לשחקן מכבי שהשוויץ ו"התגרה" בקהל אחרי שהבקיע שער, ומיד אחרי זה התפרצו אוהדים רבים אחרים למגרש. בקיצור, הבלגן חגג והמשחק הופסק בסוף.
מסתבר שהשחקן שחטף את המכות ראשון, נוהג להשוויץ ו"להתגרות" בקהל אחרי שהוא מבקיע גולים, תוך שהוא משתמש בתנועות כאלו ואחרות ביניהן גם תנועת "Piu Piu" שבה הוא כאילו יורה על הקהל (בבגרות עילאית יש לומר).
אני ממש עייפה היום, אז לא טרחתי להביא לכם הפעם ציטוטים מדויקים מתגובות, מהתייחסויות ומשיחות ששמעתי היום ברדיו וקראתי ברחבי הרשת (כולן כולל כולן שיח בין גברים. איך לא) אבל כן ריכזתי לכם להלן את רוח הדברים:
"אני לא מעודד אלימות כמובן, אבל שחקן לא יכול להתגרות בקהל ולא לקחת בחשבון שיפגעו בו בתור תגובה לזה".
"לא שאני מצדיק, חלילה, אבל לעשות Piu Piu לקהל זה ברור שזאת פרובוקציה שעלולה לגרור תגובה".
"זה הרבה יותר גרוע ממה שהיה עם ה"אווירון", הוא לפחות השוויץ והילל את עצמו, וגם זה מרגיז ומחמם, אבל ערן זהבי מתנשא מעל האוהדים של הקבוצה השנייה ומעליב אותם ,שעל זה כבר קשה לעבור בשקט".
"ההתגרות שלו בקהל, תרמה את חלקה באלימות שהתפרצה".
(הפעם אין לינק. תצטרכו להאמין לי).

ואני אומרת ש…

טוב! די! סתמו! בחיי! נמאסתם!
כמה שטויות טסטוסטרוניות אפשר לגבב על הנחות יסוד בסיסיות כל כך מעוותות?
מסתבר שהרבה.
חשיפה ראשונה! שימו לב מה היא הנחת היסוד בדבריהם של הדוברים המלומדים:
אם מישהו מתנשא עליך ו/או מתהדר בהצלחתו (אבוי!), אז התפרצות אלימה כלפיו היא דבר ש(אין ברירה) חייבים לקחת אותו בחשבון.
האמת? נכון מאד. הדוברים צודקים. הנחת היסוד הזו אכן מתקיימת במגרשי הכדורגל (בפרט בישראל).
אבל, ידידיי המלומדים, זאת בדיוק הבעיה שעליה אתם צריכים לקיים את הדיון ולא בהאשמת הקורבן ובמתן הצדקות להפעלת אלימות.
הדיון החשוב באמת, שאותו הייתי רוצה לשמוע ולא שמעתי, הוא על איך גורמים לשינוי חברתי (זאת לא מילה גסה) שבו מישהו שעושה "Piu Piu" לכמה אלפי/עשרות אלפי אוהדים לא ייתפס אוטומטית כמועמד (ראוי?) לחטוף מכות.
חברה ששוחחתי איתה על זה, הציעה לעשות השלכה של ההתנהגות הזאת, ובעיקר של ההצדקה שנתנו לה, למקומות ומצבים אחרים בחיינו ולהבין כמה זה הזוי:
"אני לא מעודד אלימות כמובן, אבל עובד לא יכול להשוויץ בפני עמיתיו על כך שקיבל העלאה במשכורת ולא לקחת בחשבון שיפגעו בו בתור תגובה לזה".
"לא שאני מצדיק, חלילה, אבל להסתובב ולהשוויץ ולספר לכולם באוניברסיטה שקיבלת 100 בבחינה זה ברור שזאת פרובוקציה שעלולה לגרור תגובה".
(המשיכו בעצמכם כיד הדמיון הטובה עליכם).
אגב, באחד הראיונות ברדיו התעקשו המרואיינים שצריך לקרוא למשחקי כדורגל אירוע תרבותי, כי זה מה שזה.

ועל זה אני אומרת ש…

וואלה. גם הם צודקים.
בתרבות שבה "Piu Piu" הוא עילה סבירה המקבלת לגיטימציה להתפרצות אלימה, אז כדורגל הוא ללא ספק אירוע תרבותי, שלא לומר חגיגה תרבותית.