ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

כן לא שחור לבן

לפני שבוע בערך שיתף בפייסבוק אחד מחבריי, את הפוסט להלן שכתב יאיר לפיד (ההדגשות הן שלי. מ"ז):
"הנה עוד הוכחה – למי שצריך – לכך שיש בשמאל הישראלי כאלה שירדו מהפסים:
בכל שנה מקיימת התנועה הקיבוצית אירוע בשם "הרפסודיה" שאליו מגיעים מאות בני נוער.
השנה החליטו שם להזמין תוכנית אמנותית מיוחדת – את אנשי ארגון "שוברים שתיקה" שמסתובבים ברחבי העולם בסיוע מימון זר, ומכפישים את מדינת ישראל בעזרת עדויות אנונימיות.
כי זה התפריט שמציע הארגון המשמיץ הזה לצעירים לפני גיוס – עדויות שאין דרך לאמתן, שמאשימות את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
אחרי תלונות רבות של צעירים שהזדעזעו מהשקרים של ״שוברים שתיקה״, החליטו ב״רפסודיה״ שגם לאמת מגיע שישמעו אותה לא רק לשקרים. הם הזמינו לשם גם את חברינו מ"האמת שלי" – תנועה ציונית של קצינים וחיילים שמביאה מהשטח את העובדות האמיתיות על חיילי צה"ל. החברים מ״האמת שלי״ יגיעו לרפסודיה לספר לצעירים האלה על המציאות כפי שהיא, דרך הסיפורים האישיים שלהם, מלבנון ויו"ש, משכונת סג'עייה בעזה ומהקסבות של שכם וג'נין. מהעדויות שלהם, הנאמרות בגאווה ובפנים גלויות, יוצאת האמת ש"שוברים שתיקה" וארגוני שמאל אחרים מנסים להסתיר:
צה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם. הוא שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים. קציניו וחייליו ראויים להצדעה ולא להכפשות אנונימיות".
(ה"הוכחה" נמצאת כאן: https://www.facebook.com/YairLapid/posts/980497662008585)

ואני אומרת ש…

מאחר והתמהמהתי בפרסום הפוסט שלי, אזי במהלך הימים האחרונים נתקלתי בכמה התייחסויות נוספות שנכתבו בהקשר הפוסט הזה של לפיד (נראה לכםן שאביא קישורים?? תמצאו לבד). יחד עם זאת, אני כאן כדי להבהיר נקודה או שתיים שלא הועלו בהתייחסויות שאני קראתי, ואתחיל בלקרוא לפוסט של לפיד בשמו הלא הוא "פוסט שכל מטרתו היא שימור ותחזוקה של נרטיבים ע"י נבחרי הציבור".
נרטיבים זה טוב לנבחרי הציבור ולהנהגה. נרטיבים מרגיעים, מחברים ומלכדים את העם (או מפלגים אותו, תלוי איך מסתכלות על זה).
נרטיבים זה משהו שההנהגה משקה אותנו בהם בשמחה ובלהיטות רבה, וכאשר אנו שותים ושותות אותם בצמא אנו חוסכים/ות מעצמנו המון דברים מעיקים ומתישים.
אנחנו חוסכים/ות מעצמנו את הצורך להתעמק, להתלבט, לשאול שאלות, לקרוא תיגר (חס וחלילה), לבקר (חלילה וחס), לחשוב על המורכבות של הדברים (הנה, כבר התעייפתי) ולחשוף אותם (למי יש זמן לזה), להתעמת עם הדילמות (איכס! דילמות) ובגדול להפנים ולהבין שלמרות שההנהגה רוצה שנחשוב שהכל מתחלק לכן ולא, שחור ולבן, רע וטוב, אמת ושקר אז זה ממש לא המצב.
החלק האחרון של הפסקה לעיל, הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של נרטיבים – חלוקה דיכוטומית של העולם לטובים ולרעים. טובים ורעים שמשתנים, אגב, מנרטיב לנרטיב.
זה דבר נהדר. זה קל, זה נוח וזה תמיד עובד מצוין.
הכל כל כך ברור וסגור, עד כדי כך שכל שאלה, תהיה, הרהור או ערעור הופכים למיותרים לחלוטין וכך, כאמור, אנו מתפנים/ות למצוא לנו עיסוקים אחרים.
בואו נראה למשל מי הם ומה עושים הרעים בנרטיב הנוכחי של יאיר?
משקרים ומסתירים את האמת, מכפישים ומשמיצים, לא ציונים, מספרים סיפורים בצורה אנונימית, אין דרך לאמת את דבריהם, מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
ולעומתם מי הם ומה עושים הטובים?
מדברים אמת, מספרים עובדות אמיתיות על המציאות כפי שהיא, ציונים, מזדהים ומדברים בגאווה ובפנים גלויות, מספרים סיפורים אישיים, יש (כנראה) דרך לאמת את דבריהם (כך משתמע לפחות), מוכיחים שצה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם.
נו, תגידו ת'אמת?
אנ'לא צודקת? זה לא הרבה יותר קל ככה? יותר ברור? יותר נוח? יותר משחרר?
למי יש כוח להתחיל ולדון בהשלכות שיהיו על מי שיזדהה בפנים גלויות כאשר הוא מערער על מוסריותו של הצבא שלנו? למי בא לקיים שיחה מעמיקה על "מיהו ציוני"? מי מוכן להצטרף אלי לעסוק בהגדרות של פשעי מלחמה? מי רוצה לשאול שאלות פילוסופיות על מהי האמת ועל מהי "המציאות כפי שהיא" והאם היא בכלל קיימת?
התשובה: מספר קטן יחסית של א.נשים. כל השאר מסתפקים/ות בנרטיבים. וטוב להנהגה שכך.
ודבר שני, אפרופו "הצבא המוסרי ביותר בעולם".
אני, באופן אישי, עייפתי מאד מהאוקסימורון המאוס והבלתי נסבל הזה של "צבא מוסרי".
עבורי צבא, בהגדרה, זה דבר לא מוסרי. נקודה. סימן קריאה. טוב, עוד סימן קריאה.
אתם יכולים/ות להתווכח איתי שאנחנו חייבים צבא, ושאין לנו ברירה, ושככה זה ושאני לא מבינה, ושאגדל אבין. הכל בסדר. לכו על זה, אולי תשכנעו אותי, אבל לא תשכנעו אותי, לא שיש בכלל דבר כזה צבא מוסרי, ולא ש"[צה"ל] שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים".
למה לא תשכנעו אותי?
ככה!
כי מה זה החרטה הזה? על איזה מוסר מדובר פה? מי מגדיר אותו? איפה המחקרים שמוכיחים את העליונות המוסרית הזאת? מי ערך אותם? מה הם הסטנדרטים שהוצבו במחקרים האלו? מי קבע את הסטנדרטים האלו? מי ישב והשווה אותם בין הצבאות השונים? עם מה הוא השווה אותם? על בסיס מה הוא עשה את זה?…
יאללה, יאללה, שחרר, יאיר.
אתה רוצה להאמין שיש לנו צבא מוסרי, סבבה לגמרי, לך על זה, אבל לפחות תשאיר את זה בגדר אמונה שלך ואמירה בעלמא ולא בגדר טענה (כאילו מוכחת) מחקרית.


5 תגובות

אם אין כסף תנו גיליונות אקסל

קראתי היום בעיתון Markerweek כתבה על שפע המחאות וההפגנות שצצות סביבנו ״כפטריות אחר הגשם״.
הכתב (חגי עמית) ״עשה סיבוב״ בין מוקדי ההפגנות השונים והגיע גם ל״הפגנה היומית״ מול ביתו של יאיר לפיד, שר האוצר.
מי שהפגינו שם באותה נקודת זמן הם אנשים שהתחייבו על קניית דירה בפריפריה בתמורה למענק של 60,000 ₪ עד 100,000 ₪ מהמדינה, אלא שבהצעת התקציב החליטו לשלול מהם את המענק הזה. כן, הבנתם נכון, מדובר בשלילה רטרואקטיבית מאלפי משפחות שכבר התארגנו ותכננו על המענק הזה.
בכל הכתבה הארוכה הזאת צדה את עיני דווקא הפיסקה הבאה שנאמרה ע״י אחד המפגינים:
״הוא (שר האוצר) לא ישנה את דעתו ככה בשיחת רחוב, אבל עכשיו אני בקשר עם העוזרים שלו כדי להעביר לו חומר ונתונים״.
(כאן: http://www.themarker.com/markerweek/1.2057850)

ואני אומרת ש…

תתבייש לך שרוצר יקר! איזה חומר ואיזה נתונים צריכים להביא לך 3000 משפחות צעירות שהתחייבו על רכישת דירה והתבססו על מענק של 100,000 ₪, שברגע אחד (של הסחת דעת? הלוואי), שלחת יד לכיסם ושלפת להם משם את המענק הזה?
לא, באמת, אני לא מבינה!
אני יודעת שאתה הרווחת סכום כזה בדקה וחצי של עבודה בתפקידים הקודמים שעשית אבל האם אתה באמת צריך "חומר ונתונים" כדי להבין שיש כאן אנשים שזה בדיוק ההבדל בין זה שתהיה להם דירה לזה שלא?
איזה "חומר ונתונים" יאירו לך את הדרך האפלה שבה בחרת לשנות להם את הכללים תוך כדי המשחק בלי שיש להם שום יכולת לעשות עם זה משהו?
מה, אי אפשר היה לסגור את הרשימה הקיימת ורק לדאוג לא להוסיף לה עוד אנשים? או שזאת בכלל סתם אחת מה״עיזים״ שדחפתם לתקציב כדי להוציא אותן משם אח"כ, ועל הדרך הדרתם שינה (קטן עליכם) מעיניהם של כמה אלפי אזרחים טובים ושומרי חוק שכל חטאם היה שהם רצו לבנות את ביתם בפריפריה?
די כבר! חוצפנים! עצבנתם.
ועוד הערה קטנה על העניין:
יש כמה ביטויי קסם של נושאי משרה, שככל שהם יותר בכירים כך הם גם יותר שגורים בפיהם. במקרה הזה, בחר יאיר לפיד את אחד הטובים מביניהם:
״תהיו בקשר עם העוזרים שלי כדי להעביר להם חומר ונתונים״ (=יש סיכוי טוב שאצליח להרוויח הרבה זמן עד שתתארגנו על החומר והנתונים ועד אז ״אלוהים גדול״).
אבל יש עוד כמה ביטויי קסם טובים לא פחות:
"הנושא צריך להיבחן" (=איזה להיבחן ואיזה נעליים? תעזבו אותי באמאשכ׳ם).
"המלצתי על הקמת ועדה" (או לחילופין) "הקמתי ועדה" (=סידרתי ג׳וב לכמה אנשים שיתפסו חדרי ישיבות, יבזבזו חשמל, זמן, ניירות ודיו ומה שהם ימליצו יעניין לנו ת׳תח…).
"אני אישית אדאג לזה" (=נראה לכם? חפשו מי שינענע אתכם).


השארת תגובה

לא לעשות דבר ואחר כך לנוח (חלק מפתגם ספרדי)

במסגרת סערת הרוחות סביב הפוסט של יאיר לפיד על "ריקי כהן" קראתי בפייסבוק משהו כזה שמישהי כתבה:

"למה יאיר לפיד דיבר על ריקי כהן המורה ובעלה עובד ההייטק ולא על ריקי כהן עובדת ההייטק ובעלה המורה?"
(משוחזר מהזיכרון המקרטע שלי)

ואני אומרת ש…

לפעמים עדיף ש"פמיניסטיות צעצוע" ינוחו קצת.יאיר לפיד רצה להראות תמונת מצב עדכנית ולהוביל לדיון על המציאות האמיתית.מה לעשות שאם "נזרוק אבן בחדרה" יש סיכוי גדול מאד שהיא תנחת על "ריקי כהן המורה ובעלה עובד ההייטק" וסיכוי קלוש עד אפסי שהיא תנחת על "ריקי כהן עובדת ההייטק ובעלה המורה"?
זאת המציאות האמיתית גם אם היא מבאסת וגם אם היא צריכה להשתנות (והיא אכן מבאסת והיא אכן צריכה להשתנות).

אגב, אילו מירב מיכאלי הייתה מפרסמת פוסט כזה אז, ניחא, נניח שההערה הזאת במקום שהרי היא מייצגת ומקדמת אג'נדה פמינסטית, בין השאר, באמצעות השפה ו"יצירת מציאות" אבל יאיר לפיד לא התיימר מעולם לייצג ולקדם את הפמיניזם אז בואו נרגיע.