אתם הבנתם את זה?

חייבת לצטט לכם מילה במילה את שרת הבריאות, יעל גרמן, בעניין חיסון הפוליו. שמעתי אותה היום אצל רזי ברקאי, ואתם צריכים להבטיח לי שתתרכזו טוב טוב בזמן שאתם קוראים את זה.

כה אמרה השרה:

״אם אנחנו באמת רוצים למגר את הנגיף, אז מצד אחד אין שום סיכון… אם הילד מחוסן אין לו סיכון לחלות במחלה אבל יש לו סיכון לסביבה שהוא ידביק ויעביר את הנגיף הלאה.
אז בין חוסר סיכון כמעט שואף לאפס לבין סיכון כזה או אחר של הפצת הנגיף אני חושבת שכולם צריכים להירתם, לבוא ולהתחסן״.

ואני אומרת ש…

כבר הרבה זמן לא הזדמן לי להיות טרחנית מאוסה ולנתח פיסקה (הזויה משהו) שעמוסה בכל כך הרבה אי דיוקים הן לשוניים והן אחרים.

לצערכם\שמחתכם (מחקו את המיותר) לא אעסוק בעצם עניין החיסונים שכבר מאסתי בו לחלוטין. הפעם רק חפירות גרידא על כושר הביטוי של נבחרינו.

נתחיל בעניינים הלשוניים:

מה זה אומר ״יש לו סיכון לסביבה״? אמרי מעתה ״הוא מהווה סיכון לסביבה״.

כשאומרים ״מצד אחד״, אז מתי שהוא צריך להגיע גם ה״צד השני״. במקרה זה הוא משום מה לא הגיע, וחבל שכך.

גם את המשפט ״ידביק ויעביר את הנגיף״ אפשר ורצוי לנסח אחרת (כדי שלא נחשוב בטעות ש״הוא ידביק את הנגיף״). אפשר למשל לומר ״שהוא יעביר את הנגיף וידביק את מי שאיננו מחוסן״.

לסיום החלק הלשוני, שימו לב לביטוי – ״חוסר סיכון כמעט שואף לאפס״. אני לא חושבת שזה מה שהתכוונה השרה לומר. יותר סביר שהיא התכוונה ל״סיכון כמעט שואף לאפס״. לא ככה?

ועכשיו לתהיות נוספות בהתייחס לאותה פיסקה:

נתחיל במה שסגר את החלק הלשוני. אני לא בטוחה שאני מבינה לכמה בדיוק שואף משהו ש״כמעט שואף לאפס״.

חוץ מזה, האם זה לא סותר את המשפט שבו נאמר ש״אין שום סיכון״? בפעם האחרונה שבדקתי אז ״אין שום סיכון״ משמעותו ״סיכון אפס״. לא "שואף" ולא "כמעט".

השלב שבו נשברתי סופית הוא שלב ההשוואה שניסתה השרה לעשות על מנת לשכנע אותנו לקחת את ילדינו להתחסן. שימו לב למשפט הבא:

״בין חוסר סיכון כמעט שואף לאפס… לבין סיכון כזה או אחר״.

מה? בין מה למה? מה זה הבלה בלה הזה?

מי שיודע להכריע בין משהו שהסתברותו כמעט שואפת לאפס לבין משהו שהסתברותו היא כזאת או אחרת, שיקום.
אני, באופן אישי, התקשיתי מאד להבין מה היא רוצה ממני.

"הציבור הוא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית" (ע"א – חבר פייסבוק שלי)

קראתי היום בעיתון Markerweek שתי כתבות שהיו (במקרה, או שלא) אחת מתחת לשנייה.
להלן הכותרות שלהן ומס' ציטוטים נבחרים מתוכן:

1) "יוג'ין קנדל: השיח הציבורי הביקורתי מוגזם"
"יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, תקף היום בוועידת הנשיא את השיח הציבורי הביקורתי וטען כי הוא מוגזם במיוחד".
"המטרה מקדשת את האמצעים לא משנה מה אתה אומר, העיקר שיהיה אפיון במדיה חברתית או באתר, והאשמה מתמדת של אנשים שעוסקים בזה. ברגע שאתה נכנס לממשלה אתה נאשם אוטומטית."
"רמת הדיון הציבורי שלא מתמקד בהגדלת העוגה, הורדת אי הוודאות, אלא בהאשמה – יש לה השלכות הרסניות על פעילות הממשלה, כי כשאתה כל הזמן מותקף אתה מתגונן והיוזמה פחותה ממה שיכול להיות. זה משפיע על מצב רוח לאומי, נכונות להשקעה ונכונות אנשים לחיות פה. זו סוגיה שלממשלה אין יכולת לטפל בה".
(כאן: http://www.themarker.com/news/1.2051459)

2) "הטריק של ועדת גרמן: בדיונים לא יירשמו פרוטוקולים"
הוועדה תדון בחודשים הקרובים "בכלים ובדרכים לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית"
בפני חברי הוועדה צפויים להופיע מנהלי בתי החולים, מנהלי קופות החולים וגורמים שונים מצד מערכת הבריאות, ומצד החולים. בנוסף, יוקם אתר אינטרנט שישמש לקבלת פניות מן הציבור.
"דיוני הוועדה יהיו סגורים לכיסוי עיתונאי, ורק בתום עבודתה בעוד כמה חודשים יתפרסמו סיכומים של הדיונים וכן פרוטוקולים של העדויות שיעלו בפניה. בלשכתה של גרמן הסבירו כי ההחלטה לסגור את הדיונים לתקשורת התקבלה כדי לאפשר לחבריה לדבר בחופשיות ובלא חשש, וכי יפורסמו סיכומים בלבד בלי זיהוי שמות המשתתפים וישיבו הוועדה כלל לא יוקלטו או יתומללו – כך שגם בעתיד ככל הנראה אי אפשר יהיה לחשוף את הפרוטוקולים."
(כאן: http://www.themarker.com/consumer/health/1.2051448)

ואני אומרת ש…

מעניין האם יידרש דור? שניים? יותר? פחות? כדי שהעוסקים בעשייה הציבורית יפנימו את השינוי שמתחולל בעולם בהיבט הדרישה לשקיפות מחד והקלות הרבה שבה ניתן היום לבטא עמדות, דעות וביקורת מאידך.
האמירה של יוג'ין קנדל מעוררת בי תהייה עמוקה מה המרחק בין הגדרת השיח הציבורי כ"מוגזם במיוחד" לבין התחלה של שליטה וריסון של "השיח הציבורי המוגזם", כפי שהוא קיים במדינות, שאני מאד מקווה שיוג'ין קנדל לא רוצה שנהיה כמותן.
הועדה של יעל גרמן עושה לי אסוציאציות לא נעימות של משטרים אפלים המתכנסים בחדרי חדרים ומקבלים החלטות הרות גורל על הציבור.
אני עצמי לא הייתי במקום הזה של עשיה ציבורית, של ישיבה ו\או הופעה בפני וועדות כאלו ואחרות ולכן אני מניחה ש"דברים שרואים מכאן…" וגו' אבל עדיין אני חושבת שנדרש כאן שינוי מחשבתי וגישה חדשה מצד אלו שכן עוסקים בכך.
העולם של היום הוא לא העולם של פעם. הנגישות הרבה להיות חלק מהשיח הציבורי, דבר שהיה שמור פעם למתי מעט, היא דבר חיובי בבסיסו ואפשר לעבוד עם המצב שהוא מייצר בצורה חכמה ומועילה לכולם. כניסה לבהלה ומגננה איננה הדרך הנכונה להתמודד עם המצב החדש.
אני מאמינה שטוב יעשו אלו שאמונים על קבלת ההחלטות, אם במקביל להקשבה שלהם למומחים ולידענים, הם גם יסרקו את הרשת וייחשפו למגוון הדעות הרחב.
כמובן שהם חייבים לפעול ברגישות ובנחישות על מנת לדעת איך לסנן את ההתלהמויות, איך לבלוע את העלבונות ואיך לא ליפול לפח של עובדות שגויות, שקריות או לא מדויקות, אבל מי שיצליח לעשות זאת, לא רק ייצא הוא בעצמו נשכר מכך אלא יחד איתו נרוויח כולנו. ויפה שעה אחת קודם.