ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


תגובה אחת

בעטי, מיכל, בעטי

להלן שתי אמירות בהן נתקלתי בשבוע-שבועיים האחרונים (לא ציטוטים מדויקים, רק רוח הדברים).
גבר א׳
(בהתייחסו למחאת הנשים החרדיות הקוראות לנשים לא לבחור במפלגות חרדיות כל עוד הן לא יכולות להיבחר למפלגות אלו).
זוהי מחאה פשוט מגוחכת. מינם של הנבחרים איננו רלבנטי. גברים לא רק יכולים לייצג נאמנה אינטרסים של נשים אלא עושים זאת כל הזמן. האם גפני שקידם נושאים הקשורים לתחבורה ציבורית לא פעל גם לטובתן של נשים? האם ליצמן כסגן שר הבריאות, כאשר דאג לטיפולי שיניים חינם לילדים, לא מייצג בכך אינטרסים של נשים?
אני עצמי הייתי שר והתייעצתי הרבה עם אשתי שתמיד אמרה לי שאת הייצוג היא משאירה לי.
זה פשוט שטויות לחשוב שגברים לא פועלים לקידום ענייניהן של נשים.
(דברים ברוח זו נאמרו ע״י שני גברים שונים שהוזמנו לראיונות שונים ששמעתי, ברדיו ובטלוויזיה, לשמש על תקן מגיני הפרקטיקה של הדרת נשים מהמפלגות חרדיות)

גבר ב׳
אני טוען כבר שנים שכל הפעולות וכל ב״בלגנים״ שעשו הפמיניסטיות עד היום רק הרעו את מצבן של הנשים.
(נאמר לי, בפעם המי יודע כמה, ע״י ידיד טוב. גילוי נאות: טענה זאת מושמעת באוזניי מעת לעת גם ע״י נשים, ידידות טובות שלי)

ואני אומרת ש…

יותר משאני אוהבת לייצר חיבורים בין שני דברים לכאורה לא קשורים, אני אוהבת לחלוק את חוכמתה של אמי היקרה ז״ל שמאפשרת לי יצירת חיבורים אלו.
וכך לימדה אותי אמי:
כאשר נטענים בפנייך טיעונים שהאינסטינקט שלך צועק לך שהם מקפלים בתוכם חוסר הגיון, חוסר צדק או אי שוויון, תעשי דבר פשוט – ״תבעטי את הכדור לתוך המגרש" של הדובר/ת, תסובבי את אותו טיעון כלפיו, ואז תבררי שוב את עמדתו כלפי הנושא.
אז הנה, אמא, אני בועטת:
גבר א׳ יקר, טיעונך נגע לליבי ואני נוטה להניח שדיברת בכנות רבה ושאתה מאמין בכל לב שמינם/מגדרם של הנבחרים איננו חשוב ושגברים מייצגים נאמנה וללא משוא פנים את עמדותיהן, תחומי העניין, תפיסותיהן וגישותיהן של נשים.
אי לכך ובכפוף לאותה אמונה שלך בדיוק, אני מציעה לך את העסקה הבאה:
מה דעתך שהכנסת תורכב מ-120 נשים, שהרי לשיטתך המין לא משנה ומכאן שאותן נציגות ייצגו ממילא נאמנה את עמדותיהם, תחומי העניין, תפיסותיהם וגישותיהם של הגברים. לא ככה?
נו, קונה את העסקה?
מה? לא?
מוזר… תגיד, יש מצב שהטיעון האמיתי שלך הוא בעצם שגברים מייצגים נאמנה נשים אבל להיפך, אפעס, זה מסיבה כל שהיא לא עובד?
כן, אה? הבנתי… בהחלט טיעון מרתק, והייתי שמחה לשמוע ממך עליו עוד ועוד, אבל יש לי קצת עוויתות וגם בחילה קלה, אז נמשיך לשוחח על כך בהזדמנות אחרת. סבבה?

גבר ב׳ יקר, טיעונך נגע לליבי ובגלל שאני נחמדה אני אפילו אעזור לך לנסח אותו מעט אחרת: ״אני טוען כבר שנים שחייהן של נשים היו טובים יותר לפני שהפמיניסטיות התחילו עם הפעולות ועם ה״בלגנים״ שלהן״.
אי לכך ובכפוף לטענה זאת, שבה אני בטוחה שאתה מאמין בכל ליבך, גם לך אני מציעה עסקה מהחלומות.
אני אוחזת בידי כרטיס טיסה (שמימנתי במיטב כספי) והוא ייקח אותך למדינה שבה תחיה אתה בעצמך את החיים הטובים של נשים כפי שהן חיו אותם טרם דרדרו אותן הפמיניסטיות למצבן הנורא היום.
ובכן, כך ייראו חייך במדינה הזאת:
נולדת? מזל טוב! רק בריאות ונחת! יש לך כרומוזום y? סבבה. זה אומר שההשכלה היחידה שתרכוש היא בישול, ניקיון, תפירה, טיפול בילדים ושאר עבודות הבית. כל השכלה יסודית, תיכונית או אקדמית (ירחם השם) תימנע ממך משום שזה עלול להזיק לכרומוזום y באופן בלתי הפיך. אה, כן, גם נימוסים והליכות יהיו חלק מהשכלתך, כולל הבהרה חד משמעית לחייך רוב הזמן ולהשתדל לדבר רק כשפונים אליך. יאיי!
הוריך נפטרו? משתתפת בצערך. הבית, האדמות, הרכוש, הכסף, הכל מתחלק בין אחיותיך. מה זאת אומרת למה? כי כרומוזום ה-y מונע בעדך מלהיות בעל רכוש או חשבון בנק. מה לא ברור?
התחתנת? סימן טוב ומזל טוב! שמחה וששון! אך אם ברבות הימים תדעך השמחה וייעלם מביתכם הששון אז רק תדע שיש מצב שבת זוגתך, שתחיה, תחליט להעיף לך פה איזה פליק שם איזו סטירה ואולי גם בעיטה ל****.
מה לעשות אתה שואל? לא לעשות. פשוט קבל, תוריד ת'ראש ושתוק.
מה? סליחה? לא הבנתי. משטרה? לא. לא הבנת. זה לגמרי חוקי. לא הולכים למשטרה כשאין עבירה שנעברה.
אתה יודע מה, גבר ב׳ אני יכולה להמשיך עם עוד כמה וכמה וכמה דוגמאות אבל קוראיי הם אנשים משכילים ובעיקר עסוקים אז אשמח אם נוכל כבר עכשיו ללחוץ יד ולחתום על העסקה של הטסתך למדינת הכיף-כיף הזאת שממנה ומטה דרדרו הפמיניסטיות את מצבן של הנשים לתהומות שלא היו כמותן. סגרנו?
מה? לא? רגע רגע, אז לא הבנתי משהו. בתחילת שיחתנו טענת שמצבן של הנשים היה הרבה יותר טוב לפני שהפמיניסטיות התחילו עם השטויות שלהן, אז למה שלא תרצה לקחת את הכרטיס ולהכיל על עצמך את כל הטוב השופע הזה? הייתכן שהסיבה לכך קשורה לכך שהטיעון שלך לא רק צולע, ולא רק פוגעני ומקטין את הישגיהן של נשים אמיצות שראויות לכל שבח, אלא שהוא פשוט מופרך מיסודו? (רמז: כן!).

ועל זה אני אומרת ש…

אמא ללא ספק ידעה על מה היא מדברת.
בעטו, א/נשים, בעטו את הכדור למגרש של בן/בת השיח שלכםן. לכולנו קל יותר להבין את הדברים כאשר הם מופנים אלינו וכאשר אנחנו נדרשים/ות להגן על הטיעון שלנו כשהוא מנוסח ביחס לעצמנו ולא ביחס ל״אחר״.
חבל רק שלא זכתה לראות אותי מיישמת…


תגובה אחת

עסקים זה עסקים זה עסקים

שמעתי לפני כמה ימים (10.3.14), בתכנית "לונדון וקירשנבאום", את הניתוח של מתן חודורוב על מה שקרה (ועדיין קורה) בעיתון מעריב אחרי רכישתו ע"י איש העסקים, שלמה בן צבי, מבעלי העיתון "מקור ראשון".
עפ"י ההסבר של חודורוב, מה שעשה בן צבי היה "לפרק" את מעריב למרכיביו ולפזרם בין עסקיו השונים. את החלק (המפסיד) של העיתון המודפס, למשל, על הכתבים ושאר העובדים, סיפח ל"מקור ראשון" (נטול הכספים והביטחונות) ואת החלק (המרוויח), של ההוצאה של "נשיונל ג'יאוגרפיק", שמעריב הם שמוציאים אותו בארץ, הוא סיפח ל"תכלת" קבוצת מדיה (רווחית) אחרת בבעלותו.
במקביל לפעולות אלו הופסקו, בחצי השנה האחרונה, ההפרשות לקרנות הפנסיה של העובדים במעריב, על אף שכספים אלו נוכו ממשכורותיהם.
עפ"י חודורוב, הבעיה בשילוב של שתי פעולות אלו היא שעובדי מעריב עומדים מול שוקת שבורה, שכן על אף שהגישו תביעה נגד בן צבי בגין הכסף שלא הופרש לפנסיות שלהם, אין לתביעה הזאת ביטחונות ו/או גב כלכלי ראוי בשל הפיצול שעשה בן צבי ושהוסבר לעיל.

ואני אומרת ש…

אולי יבוא היום שבו אני אצליח להבין מה קרה לחברה שלנו אבל בינתיים אני לא מבינה כלום.
אני אסביר…
מיד אחרי ששמעתי על זה, חיפשתי עוד מידע על כך באינטרנט. אה-מה-מה, כל מה שמצאתי היה רק הסברים כלכליים והתייחסויות וניתוחים משפטיים.
המשמעות של זה, מבחינתי, היא שמה שמאפיין שיח מסוג זה, כמו גם את התפיסות הרווחות  לגבי התנהלות עסקית שכזאת הם הדברים הבאים:
ניהול עסקים, הגיון עסקי, שאיפה (לגיטימית) למקסום רווחים, רציונליות, אינדיבידואליות, תחרותיות, הישגיות, פעולות חוקיות/לא חוקיות וכד'.
עד כאן, נניח שהכל בסדר, אבל הבעיה היא, לטעמי, לא במה שכולל השיח אלא בעיקר במה שנעדר ממנו ואלו הם הדברים הבאים:
הגינות, הוגנות, דאגה לעובד, מוסריות/אתיקה, אכפתיות, ערבות הדדית וכד'.
מישהו יכול להגיד לי איפה כל הדברים האלו? מי הדיר אותם? לא הם נעלמו? או שמא הם לא היו שם מעולם?
האם רק אני חיה לי לבדי ב"לה-לה-לנד" של הרצון לחיות בחברה (עסקית! כן, עסקית!) צודקת וחומלת יותר? חברה שאכפת לה גם מהאנשים ה"קטנים" "למטה" ולא רק מה"אליטות" "למעלה"?
(כן, אני יודעת שהעסקים של ה"אליטות" הם אלו שמפרנסים אלפי ועשרות אלפי אנשים, אבל אני גם יודעת ורואה היטב שמי שבאמת מעניין אותם אלו הם עצמם ובני משפחתם).
כאמור, ככל שאני חושבת על כך יותר אני מבינה פחות איך זה, שכל מה שמתיישר לנו עם ניהול עסקים לגיטימי ושעובר את המשוכה המשפטית, מיד מסתדר לנו (כחברה) כמשהו תקין. משהו כל כך תקין ושגרתי עד שאנו עוברים עליו לסדר היום, תוך התעלמות מכך שיש כאן אי צדק משווע, חוסר אתיות, חוסר התחשבות ורמיסה של אנשים שכל רצונם הוא לקום בבוקר וללכת לעבוד ולפרנס את משפחתם.
אגב, אני מוכנה לשים את ראשי על כך שבן צבי ידלג בקלילות גם מעל משוכת החלק המשפטי במעשה הלא חוקי שלו, לכאורה, שבו לא הפריש את כספי העובדים לפנסיה.