ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

איזה תת רמה נפל אצלי ברשת

מישהי העלתה לפייסבוק את המילים והקישור לקליפ (http://www.youtube.com/watch?v=ardGs144YG8&feature=share)
של השיר המכונן הבא:

"את נוהגת בפרארי ספורט עם גג שחור
ג'ינס של דולצ'ה וגבנה שמה קריסטיאן דיור
ואני בחור פשוט שרק קצת מפלרטט
אבל חוץ מאהבה אין לי מה לתת

איזו מפונקת נפלה אצלי ברשת
כל מה שמבקשת רק חום ואהבה
איזו מפונקת נפלה אצלי ברשת
הלב שלי פתוח לתת לך אהבה”

זאת התהייה שהיא העלתה בהקשר השיר הזה: "חייבת לדעת – זה פרודיה או ברצינות?"

ואני אומרת ש…

רק אחת לכמה זמן נתקלים בדוגמאות שבהן התשובה לשאלה האם ה"אמנות" משקפת או מייצרת מציאות היא ברורה. (וסליחה למילה "אמנות" על שהעלבתי אותה).
תכל'ס, זה לא באמת משנה אם זאת פרודיה או ברצינות משום שלי לפחות, זה מאד ברור שכל עוד תמשיך להתקיים ב"מרחב הציבורי" ההתייחסות לנשים כפי שהיא באה לידי ביטוי, גם במילים וגם בדימויים הוויזואליים של הקליפ הנוראי הזה, אז נמשיך לדרוך במקום.
נמשיך לראות עוד "עמנואל רוזנים (לכאורה?)", נמשיך לשמוע את האמירות המקוממות מהסוג של "מה נסגר אתכן? כל פלירטוט זאת הטרדה מינית?", "אפשר לחשוב, מה הוא כבר עשה?", "הרגו את הרומנטיקה" ונמשיך לחשוב שהמודעות גדלה והשינוי נמצא "מעבר לפינה".
וזה עוד לפני שדיברנו על המוטיבים הרדודים של ה"פרארי", "דולצ'ה וגבאנה" ושאר הקשקושים הרדודים בשיר הזה שמייצגים את הנשים של ימינו כמי שעיקר העניין שלהן בחיים נמצא בדברים האלו.
איכס! הולכת לשתות מים להעביר את הבחילה.