ביד חזקה ובזרוע נטויה

אלון עידן כתב במוסף הארץ על הסוורים (פועלי\סבלי הנמל) וקרא לכתבה ״נקמת היורמים״ (במהדורה המודפסת) ו"הבעיה של הסוורים" (בגרסה המקוונת). להלן כמה משפטים מהכתבה:
״דיקטטורת המוח לא מוכנה שאדם שעובד עבודה פיזית קשה ירוויח 30 אלף שקל בחודש״.
״עבודה פיזית לא שווה הרבה כסף כי כל אחד יכול לעבוד בעבודה פיזית. בגלל שכל אחד יכול לעבוד בעבודה פיזית, אז על פי חוקי השוק החופשי, אין טעם לשלם לו הרבה כסף, משום שאם הוא לא יסכים להרים חפצים, מישהו אחר יסכים ‏(ואם האחר לא יסכים, יסכים מישהו אחר‏)".
״הבעיה של הסוורים זה שהם מייצגים את הגוף… הם מייצגים את הגוף בתפקידו הפרימיטיבי".
(כאן: http://www.haaretz.co.il/magazine/theword/.premium-1.2028274).

ואני אומרת ש…

יש בכתבה הזאת התעלמות כל כך בוטה מעניין כל כך מהותי אצל הסוורים שאין לי ברירה אלא להעמיד דברים על דיוקם.
אינני מסכימה לקביעה ש"הבעיה של הסוורים זה שהם מייצגים את הגוף בתפקידו הפרימיטיבי". אם הם אכן היו מייצגים את הגוף בתפקידו הפרימיטיבי אז הם היו מצליחים להשיג תנאים כמו שלהם לעוד אנשים שעובדים עבודה פיזית קשה ועושים שימוש בגוף בתפקידו הפרימיטיבי, כמו למשל סבלים שמעבירים דירות, פועלי בניין ועוד.
משכורותיהם המנופחות של הסוורים אינם תוצאה ישירה, לא של גופם המוצק ולא של שריריהם המנופחים, אלא של כוחנות ואלימות מהסוג הבוטה והדוחה ביותר. כוחנות של אנשים שזכו להחזיק בידם "שאלטר" שיכול לגרום נזק כלכלי עצום. אלימות של אנשים שדאגו ודואגים תמיד להבהיר שלא יהססו להוריד את אותו שאלטר כדי להשיג את מטרותיהם, ואחת ממטרותיהם היא לסדר לעצמם משכורות מנקרות עיניים ביחס לשוק, כולל, כאמור, ביחס לשוק הסבלים שאתרע מזלם והם גם סוחבים דברים מאד כבדים, אבל לא בנמל.
שוק חופשי הוא לא מילה גסה וההתרעמות של הציבור כלפי עובדים שמשיגים את התנאים שלהם תוך כיפוף ועיוות חוקי השוק החופשי ותוך שימוש באיומים איננה קשורה לשום "דיקטטורת מוח" (מה שזה לא יהיה) אלא לתחושת אי הנוחות, המיאוס והכעס של אותו ציבור על אותם אלו שמהלכים עליו אימים רק כי הם יכולים.