ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


5 תגובות

מחשבות על העתיד

השבוע נכחתי בדיון בכנסת של הועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.
נושא הישיבה היה: עידוד נערות וסטודנטיות ללימודי מדע וטכנולוגיה.
בדיון הציגו גופים שונים (ויצ"ו, גוגל, הצבא, משרדי הממשלה השונים…) את התכניות שהם מיישמים, כחלק מהמאמץ לעודד נערות לבחור במקצועות מדעיים וטכנולוגיים כבר בתיכון.
יו"ר הועדה הד"ר עליזה לביא (מפלגת "יש עתיד") אמרה, בין השאר, את הדברים הבאים:
"אני חוששת מאד מכך שנשים בוחרות בלימודים שלא תמיד יש מה לעשות בהם".
"אני מרגישה שהעולם רץ קדימה והבנות בפיגור… אנחנו כבר באיחור בטיפול בנושא זה".

ואני אומרת ש…

הייתי הרבה יותר שמחה לו מקבלי ומקבלות ההחלטות היו חותרים יותר לשינוי ולעיצוב מחדש של העתיד, ופחות הולכים עם הזרם ומקבעים הנחות יסוד.
במה הדברים אמורים?
כשעליזה לביא מסתכלת על העתיד היא רואה את המדע והטכנולוגיה.
כשאני מסתכלת על העתיד אני רואה דברים נוספים.
אני למשל רואה אוכלוסייה שמזדקנת ושצריכה מישהו שיטפל בה (נשים? הי, הן עושות את זה כבר היום!).
אני גם רואה דור עתיד שהולך ונהיה מתחכם ומתוחכם וצריך א/נשים איכותיים שינהיגו אותו ובעיקר שיהוו עבורו "מורה לחיים" (מורות? כן, כן, הן ולא אחרות).
אז בעודי יושבת שם ומאזינה לדוברים ולדוברות המלומדים והמלומדות, תהיתי ככה ביני לבין עצמי…
האם אנחנו בהכרח צריכים לדחוף נשים לטכנולוגיה?
האם זה הגיוני לעשות זאת, בשעה שאנחנו מזלזלים בבוטות בעבודתן של נשים בכך שאנו משלמים פרוטות מעליבות ומבזות לכל אלו שעושות עבודת קודש בטיפול בזקנים, באוכלוסיות חלשות ופגיעות (עו"סיות, אחיות) ובוודאי לאלו שמחנכות את דור העתיד?
או שמא עלינו לפעול ללא ליאות להעלאת מעמדם של תפקידים אלו ומיצובם כ"העתיד" לא פחות, ואולי יותר, מאשר הטכנולוגיה?
ואולי בכלל, במקום למשוך נשים לטכנולוגיה, נמשוך גברים למקצועות ה"נשיים" ובכך נעשיר, נגוון ונאזן את שוק העבודה ועל הדרך גם נעלה את קרנה של החמלה ושל העזרה?
שוק עבודה מאוזן, עם פערים קטנים בהרבה, באשר למקצועות ותפקידים חשובים יותר ונחשבים פחות, הוא שוק עבודה טוב יותר לכולנו. כן לכולנו. לנשים ולגברים כאחת. לי אין ספק בכך. (לכם יש? סבבה. שכנעו אותי).
אני חוששת מאד שהתמקדות צרה ונקודתית בדברים כגון "בואו נדחוף נשים לטכנולוגיה", מבלי לערער (או לפחות להרהר) על הנחות היסוד, וללא ניסיון אמיתי לעשות שינוי כולל יותר, תוך צמצום הפערים "על כל המגרש", תושיב אותנו בעוד 30 שנה סביב אותו שולחן דיונים, אבל עם "בעיה קטנה" אחת.
הבעיה תהיה שנושא הדיון העתידי יהיה על ירידת השכר בהייטק עקב כניסת נשים מסיבית אליו, ו"בריחת" הגברים למקומות אחרים בהם הם מצאו דרכים להרוויח הרבה יותר כסף (רבותי, ההיסטוריה חוזרת. תאמינו לי).
באתם לשנות? תשנו!
תודה מראש.


השארת תגובה

מי שמצביע משפיע

שמעתי אתמול שיחה ב"עושים צהריים" עם יעל דן שכבר מהכותרת שלה הבנתי שלא אוכל להישאר אדישה אליה. ואכן כך היה.
השיחה הייתה על כך שקיימים מושבים (במקרה זה מושב ביטחה ואשבול שהם חלק ממועצה אזורית מרחבים) שמתנהלים תחת תקנון אגודה שיתופית מנדטורי ובו נקבע שנשים אינן לוקחות חלק בהליך הדמוקרטי של בחירת ועד המושב. הן אינן יכולות לבחור ואינן יכולות להיבחר.
(אפשר לקרוא תקציר של השיחה הזאת כאן: http://glz.co.il/1064-21068-he/Galatz.aspx)

ואני אומרת ש…

לרגע התבלבלתי ולא הייתי בטוחה באיזו מאה אנחנו חיים, ואחרי שהתעשתתי ונזכרתי שאנחנו במאה ה-21 ניסיתי להתחיל ולהעריך את כמות ה"אבנים" שעוד יש להרים כדי למצוא מתחתיהן את כל הקטסטרופות האלו.
הסיפור הזה הזכיר לי שיש מן דעה רווחת על הקיבוצניקיות והמושבניקיות שהיו חלוצות, לוחמות, פועלות ובתור שכאלו הן לקחו חלק בקידום המהפכה הפמיניסטית (שטרם קרתה, למי שלא התעדכן בעניין הזה עדיין).
דעה זאת, להבנתי, רחוקה מלהיות נכונה, והסיפור הזה סיפק לי דוגמה נוספת שמוכיחה את זה. הסיבה לאפליה שנוצרה במקרה הזה, היא שהנשים לא רשומות כבעלות נחלה, מכאן שהן לא יכולות להיות חברות באגודה השיתופית ומכאן שאינן יכולות לבחור ולהיבחר.
מי שחושב שזה נקרא לקחת חלק בקידום מהפכה, שיקום.
עפ"י אהוד רייך, ראש ועד מושב אשבול, ההחלטה הזאת שנלקחה אז, שירתה אינטרס פוליטי של מי ששלט במושב כי בצורה זאת השליטה שלו הייתה על כוח קטן יותר. התרגום שלי למה שהוא אומר זה "פחות דעות, פחות בלבולי מוח".
לקראת סוף השיחה היה חשוב לעפרה יצחק חי, ראשת מועצת הנשים של המועצה האזורית מרחבים, להלל ולשבח את ראש המועצה שלהם על שהוא "מאמין בכוחן של נשים, נותן לגיטימציה לנשים ודוחף אותן לקחת חלק במנגנונים המוניציפאליים והוא כולו מלא אמונה שנשים יכולות לקדם עניינים" (ציטוט כמעט מדויק).
לשמחתי, ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), יו"ר הועדה לקידום האישה בכנסת, ביטאה את תחושתי והגיבה לכך (תוך כדי צחקוק מגחך משהו) באמירה: "נו טוב, בסדר, זה המינימום של המינימום".
לסיום, רק אציין שיש לי כל מיני דברים להגיד על יעל דן כמגישה וכמראיינת, אבל את העלאת הנושאים האלו לסדר היום, שעבורי הם חשובים מאד, אף אחד לא ייקח ממנה ואני מוקירה אותה על כך.