ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


2 תגובות

אל תדחה למחר

קראתי אתמול בפייסבוק של בת חפר את שאלות האנשים (המבוהלים, דואגים ומקטרים משהו) באשר לכוונה לפתוח ביישוב עמדה לחלוקת ערכות מגן. (נראה שזה לא יקרה).
חוץ מזה, שמעתי עכשיו ברדיו דיווח על 5000 האנשים שהגיעו (חלקם כבר ב 5 בבוקר) לאיצטדיון חיפה, להחליף ערכות מגן (מקום אחד מתוך 6 בסה"כ שפתוחים בכל הארץ).
האנשים שם, באופן לא מפתיע, עוברים חוויה מבאסת של צפיפות, דוחק ושעות המתנה רבות לתור שלהם להחלפת הערכה.
הכתב גם טרח לאזכר את אנשי הדואר (הרשות שאחראית על החלוקה) שמחלקים מים לאנשים, ואת עשרות לוחמי היס״מ שגויסו לשמירה על הסדר כתגבור לחברות האבטחה הפרטיות שנשכרו לצורך זה.
ואני אומרת ש…
אחת לכמה זמן יש לי את ההזדמנות להגיד לעצמי ״ברוך שעשני אזרחית יקית צייתנית ושומרת חוק״.
לפני כשנתיים קיבלנו הביתה מכתב המזמין אותנו להחליף את ערכות המגן הישנות שלנו.
במכתב צויין מיקומה של העמדה בישוב (!) כמו גם מועדי הפתיחה שלה שהיו נוחים הן לאנשים שנמצאים/עובדים בישוב והן לאנשים היוצאים ממנו לעבודה וחוזרים רק בערב.
הימים היו ימי שקט ושלום (סתאאאם! לא זוכרת שהיו כאן לאחרונה ימי שקט ושלום) ולמרות זאת, באחד הימים, העמסתי עלי את הערכות הישנות שלנו. צעדתי 3 דקות לעמדה. התהליך בעמדה (הריקה) ארך 2 דקות וחזרתי הביתה.
אזרחית צייתנית כבר אמרנו?
בזמן הקצר שהייתי בעמדה, שאלתי את אלו שעבדו שם, מה רמת היענות הציבור ונעניתי שמגיעים בקצב של אדם לשעה (הישוב שלנו מונה 1300 משפחות כך שאם כולם היו טורחים להגיע זה היה אמור להיות בקצב של עשרות בשעה).
אז אפשר להיבהל, לקטר ולהתבאס מזה שעוד מעט אולי ינחתו כאן טילים ושאין עמדה בישוב וצריך לנסוע לתל אביב.
ואפשר גם לקום ב 5 בבוקר ולהידחק בתור של ישראלים עצבניים, דוחפים ומזיעים.
אבל אפשר גם לא. ובעיקר מומלץ שלא.