ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

כן לא שחור לבן

לפני שבוע בערך שיתף בפייסבוק אחד מחבריי, את הפוסט להלן שכתב יאיר לפיד (ההדגשות הן שלי. מ"ז):
"הנה עוד הוכחה – למי שצריך – לכך שיש בשמאל הישראלי כאלה שירדו מהפסים:
בכל שנה מקיימת התנועה הקיבוצית אירוע בשם "הרפסודיה" שאליו מגיעים מאות בני נוער.
השנה החליטו שם להזמין תוכנית אמנותית מיוחדת – את אנשי ארגון "שוברים שתיקה" שמסתובבים ברחבי העולם בסיוע מימון זר, ומכפישים את מדינת ישראל בעזרת עדויות אנונימיות.
כי זה התפריט שמציע הארגון המשמיץ הזה לצעירים לפני גיוס – עדויות שאין דרך לאמתן, שמאשימות את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
אחרי תלונות רבות של צעירים שהזדעזעו מהשקרים של ״שוברים שתיקה״, החליטו ב״רפסודיה״ שגם לאמת מגיע שישמעו אותה לא רק לשקרים. הם הזמינו לשם גם את חברינו מ"האמת שלי" – תנועה ציונית של קצינים וחיילים שמביאה מהשטח את העובדות האמיתיות על חיילי צה"ל. החברים מ״האמת שלי״ יגיעו לרפסודיה לספר לצעירים האלה על המציאות כפי שהיא, דרך הסיפורים האישיים שלהם, מלבנון ויו"ש, משכונת סג'עייה בעזה ומהקסבות של שכם וג'נין. מהעדויות שלהם, הנאמרות בגאווה ובפנים גלויות, יוצאת האמת ש"שוברים שתיקה" וארגוני שמאל אחרים מנסים להסתיר:
צה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם. הוא שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים. קציניו וחייליו ראויים להצדעה ולא להכפשות אנונימיות".
(ה"הוכחה" נמצאת כאן: https://www.facebook.com/YairLapid/posts/980497662008585)

ואני אומרת ש…

מאחר והתמהמהתי בפרסום הפוסט שלי, אזי במהלך הימים האחרונים נתקלתי בכמה התייחסויות נוספות שנכתבו בהקשר הפוסט הזה של לפיד (נראה לכםן שאביא קישורים?? תמצאו לבד). יחד עם זאת, אני כאן כדי להבהיר נקודה או שתיים שלא הועלו בהתייחסויות שאני קראתי, ואתחיל בלקרוא לפוסט של לפיד בשמו הלא הוא "פוסט שכל מטרתו היא שימור ותחזוקה של נרטיבים ע"י נבחרי הציבור".
נרטיבים זה טוב לנבחרי הציבור ולהנהגה. נרטיבים מרגיעים, מחברים ומלכדים את העם (או מפלגים אותו, תלוי איך מסתכלות על זה).
נרטיבים זה משהו שההנהגה משקה אותנו בהם בשמחה ובלהיטות רבה, וכאשר אנו שותים ושותות אותם בצמא אנו חוסכים/ות מעצמנו המון דברים מעיקים ומתישים.
אנחנו חוסכים/ות מעצמנו את הצורך להתעמק, להתלבט, לשאול שאלות, לקרוא תיגר (חס וחלילה), לבקר (חלילה וחס), לחשוב על המורכבות של הדברים (הנה, כבר התעייפתי) ולחשוף אותם (למי יש זמן לזה), להתעמת עם הדילמות (איכס! דילמות) ובגדול להפנים ולהבין שלמרות שההנהגה רוצה שנחשוב שהכל מתחלק לכן ולא, שחור ולבן, רע וטוב, אמת ושקר אז זה ממש לא המצב.
החלק האחרון של הפסקה לעיל, הוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של נרטיבים – חלוקה דיכוטומית של העולם לטובים ולרעים. טובים ורעים שמשתנים, אגב, מנרטיב לנרטיב.
זה דבר נהדר. זה קל, זה נוח וזה תמיד עובד מצוין.
הכל כל כך ברור וסגור, עד כדי כך שכל שאלה, תהיה, הרהור או ערעור הופכים למיותרים לחלוטין וכך, כאמור, אנו מתפנים/ות למצוא לנו עיסוקים אחרים.
בואו נראה למשל מי הם ומה עושים הרעים בנרטיב הנוכחי של יאיר?
משקרים ומסתירים את האמת, מכפישים ומשמיצים, לא ציונים, מספרים סיפורים בצורה אנונימית, אין דרך לאמת את דבריהם, מאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה שלא היו ולא נבראו.
ולעומתם מי הם ומה עושים הטובים?
מדברים אמת, מספרים עובדות אמיתיות על המציאות כפי שהיא, ציונים, מזדהים ומדברים בגאווה ובפנים גלויות, מספרים סיפורים אישיים, יש (כנראה) דרך לאמת את דבריהם (כך משתמע לפחות), מוכיחים שצה"ל היה ונשאר הצבא המוסרי ביותר בעולם.
נו, תגידו ת'אמת?
אנ'לא צודקת? זה לא הרבה יותר קל ככה? יותר ברור? יותר נוח? יותר משחרר?
למי יש כוח להתחיל ולדון בהשלכות שיהיו על מי שיזדהה בפנים גלויות כאשר הוא מערער על מוסריותו של הצבא שלנו? למי בא לקיים שיחה מעמיקה על "מיהו ציוני"? מי מוכן להצטרף אלי לעסוק בהגדרות של פשעי מלחמה? מי רוצה לשאול שאלות פילוסופיות על מהי האמת ועל מהי "המציאות כפי שהיא" והאם היא בכלל קיימת?
התשובה: מספר קטן יחסית של א.נשים. כל השאר מסתפקים/ות בנרטיבים. וטוב להנהגה שכך.
ודבר שני, אפרופו "הצבא המוסרי ביותר בעולם".
אני, באופן אישי, עייפתי מאד מהאוקסימורון המאוס והבלתי נסבל הזה של "צבא מוסרי".
עבורי צבא, בהגדרה, זה דבר לא מוסרי. נקודה. סימן קריאה. טוב, עוד סימן קריאה.
אתם יכולים/ות להתווכח איתי שאנחנו חייבים צבא, ושאין לנו ברירה, ושככה זה ושאני לא מבינה, ושאגדל אבין. הכל בסדר. לכו על זה, אולי תשכנעו אותי, אבל לא תשכנעו אותי, לא שיש בכלל דבר כזה צבא מוסרי, ולא ש"[צה"ל] שומר על סטנדרטים שאין שום צבא אחר בעולם שמצליח לשמור עליהם בתנאי קרב מורכבים".
למה לא תשכנעו אותי?
ככה!
כי מה זה החרטה הזה? על איזה מוסר מדובר פה? מי מגדיר אותו? איפה המחקרים שמוכיחים את העליונות המוסרית הזאת? מי ערך אותם? מה הם הסטנדרטים שהוצבו במחקרים האלו? מי קבע את הסטנדרטים האלו? מי ישב והשווה אותם בין הצבאות השונים? עם מה הוא השווה אותם? על בסיס מה הוא עשה את זה?…
יאללה, יאללה, שחרר, יאיר.
אתה רוצה להאמין שיש לנו צבא מוסרי, סבבה לגמרי, לך על זה, אבל לפחות תשאיר את זה בגדר אמונה שלך ואמירה בעלמא ולא בגדר טענה (כאילו מוכחת) מחקרית.