ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


4 תגובות

תהיי לוחמת מתוקה ותצטייני

השבוע גיליתי שבעמק חפר גרים חיילת וחייל שזכו ביום העצמאות להיכלל ברשימת 120 מצטיינות ומצטייני הנשיא.
להלן התיאור שלה ושלו בעיתון המקומי ״עלי חפר״ (*):
״סמלת מ היא לוחמת ל.א (לוחמה אלקטרונית)… מאחורי החשאיות הנדרשת עומדת בחורה מתוקה… שרק רצתה שירות משמעותי״
״סגן ע הוא מפקד מחלקת חימוש גדודי… אחראי על חיילי חימוש שנמצאים בגדוד, אחראי על אמצעי חימוש, החל מרכבים, נגמ״שים, טנקים וכלה בנשק ואמצעי לחימה״

ואני אומרת ש…

כשאנחנו מדברות על אליס מילר שהדליקה משואה ביום העצמאות אני לרגע לא שוכחת את החיים עצמם.
האתגר הגדול ביותר לחיינו זה לדאוג שחלילה לא יעבור יום שבו לא יזכיר לנו מישהו שנשים הן מתוקות וגברים הם אחראיים.
ותודו שבניגוד לאתגרים אחרים אז בזה אנחנו דווקא עומדים יפה מאד.
אז כל מי שחושב/ת שהתפיסות השתנו מאז שהמיידלע גררה את צה״ל לבג״ץ והכריחה אותו לשלב לוחמות בשורותיו (1995), ועד שהלוחמת המתוקה התארחה בבית הנשיא (2015).
וכל מי שחושב/ת ששפה לא מייצרת מציאות ולא עוזרת לקבע תפיסות רווחות.
מוזמן/ת בזאת לחשוב על זה שוב.
(*) לאלו מכםן החוששים/ות שהקיצורים שעשיתי לעיל הוציאו את הדברים מהקשרם הנה הציטוטים המלאים.
מתוקה ואחראי


השארת תגובה

ה"איך" כן קובע

בעקבות תחקיר של אורלי וגיא על פרשת קצב, הועלה לפייסבוק איוונט בשם ״פמיניסטיות לא מתראיינות אצל אורלי וגיא״.
(למי שהפסיד את "יצירת המופת", בתחקיר פתחו אורלי וגיא את פרשת קצב והעלו תהיות שונות ומשונות על הרשעתו כולל אמירות שהיו הרבה יותר מרמיזות ספקניות לגבי אמיתות העדויות של הנשים השונות בהן פגע ושאותן אנס קצב).
להלן האמירה המרכזית של יוצרות האיוונט:
״בעקבות ההתבטאויות של אורלי וגיא והתחקיר המדהים שלהם על קצב, מתבקשות הפמיניסטיות להדיר רגליהן מהתוכנית״.
ידידתי, ליאור אלפנט, שיתפה את האיוונט והוסיפה עליו את האמירה הבאה:
״אני כמובן מסכימה עם כל מילה, ורוצה להוסיף עוד כמה:
ההדרה העצמית שתעשה (במידה ואכן כך יקרה), תייצב את התוכנית של אורלי וגיא כחסם נוסף העומד בפני נשים וקידום הנושאים החשובים להן בתקשורת. גם אם נדמה כי אנו בחרנו לחסום את עצמינו מהתוכנית (כמו ש"בחרנו" שלא להגיע למקומות נוספים אשר משפילים ומבזים נשים), המצב הוא הפוך. התוכנית הזו, ורבות אחרות, לא מאפשרות לנשים להתקיים ולהתקדם בחופשיות, הן מבטלות את ההזדמנויות שלנו ולא מייצרות אותן, הן מקטינות את הסיכויים שלנו במקום להגדיל אותם. לא להתראיין אצלם אינה בחירה אמיתית, אלא שיקוף של המציאות בה אנו חיות. אורלי וגיא הם אלו הצריכים לבחור אחרת, להם יש בחירה.
לי, בדרך הפמיניסטית שלי, אין״.
אלו הם הדברים שכתב ידיד טוב של ליאור בשתי תגובות שונות על הפוסט:
״אבל לא כל הקטע הוא להציב את האג'נדה שלך, תהיה אשר תהיה, בכל מקום וזמן שרק מתאפשר? אגנ'דה אשר מוגדרת בתודעה הקולקטיבית כאנדרדוגית, לא יודע, לא נשמע כמו הצעד הנכון ביותר… דווקא כדי לתת קונטרה צריך לעשות ההפך מחרם. אבל מה אני יודע״.
״כן אבל להחרים פריים טיים כשאת מקדמת אג'נדה אזוטרית (*SIC), לא ייצר יותר מודעות לאותה אג'נדה. היא סתם לא תהיה שם פשוט. אלא אם כן זה יגרום לתכנית אחרת לרצות לדון בנושא, מה שאני בספק גדול. מן הסתם אג'נדה לא פופולארית תזכה להתנגדויות, זה כל הקטע של לקדם את אותה אג'נדה״.

ואני אומרת ש…

לקחתי על עצמי אתגר גדול, דווקא לא לעסוק בתוכן שתי התגובות לעיל, אלא לנסות ולהאיר את הבעייתיות שיש בסוג כזה של תגובות, כמשהו שמייצג הלך רוח שמוכר לי (לצערי) היטב.
אז מה היה לנו שם?
יוזמות האיוונט, קראו לנשים פמיניסטיות לא להגיע עם אייטמים פמיניסטיים לתכנית של אורלי וגיא.
ליאור, לקחה את האמירה שלהן והרחיבה אותה.
היא הכלילה, ובצדק, את העובדה שכאשר באולפנים יושבים א/נשים שמפגינים/ות מוסר כפול, ספקנות, (צדקנות?) האשמה כלפי קורבנות ושאר מרעין בישין אז זאת בדיוק הדרך בה נבנים החסמים (השקופים לגמרי, אגב) שמייצרים מבלי משים את עמדת הנחיתות לנשים להשמיע את קולן בתקשורת הממוסדת ולהעלות את הנושאים החשובים להן על סדר היום.
אבל מה קרה אז?
בדיוק מה שקורה (כמעט) בכל פעם שמנסות להציג השלכות רחבות יותר שיש על כלל הנשים כתוצאה מאירועים שהם לכאורה, ״סתמיים״ או שנדמים כ״נייטרלים״ או סתם "לא מעניינים".
מיד מתייצב המגיב התורן, המה גם שהוא ידיד טוב של הכותבת כך שאיני חושדת בו לרגע בכוונות זדון (באמת!), וממהר לצמצם את זה חזרה, לא סתם לפמיניסטיות, אלא ל״קבוצת פמיניסטיות עם אג׳נדת שוליים אנדרדוגית איזוטרית״, זאת כאמור בניגוד מוחלט למהלך אותו הובילה ליאור.
אחד הדברים עליהם אני מצביעה מעת לעת, הוא שאסור לנו לשתוק נוכח פרקטיקת ״צמצום ההשלכות והקטנת האירועים״ הפוגעים בנשים.
למה אני מתכוונת? לכל האמירות המוכרות מהסוג להלן – ״אוף נו איתכן, זאת רק פרסומת. מה השלכות חברתיות עכשיו?״, ״נו אז סיפרו בדיחה שוביניסטית. מה קרה? גם נשים צחקו ממנה״, ״איזה תרבות אונס? מאיפה אתן ממציאות את הדברים האלו?״, "יאללה איתך. קיבלת מחמאה. תחייכי, תשמחי ותגידי תודה", ״נו, אז היא דוגמנית רזה. זאת אשמתה? מה הקשר לבעיות של דימוי גוף והפרעות אכילה?״, ״בסה"כ תחרות מלכת יופי. את סתם מקנאה ובגלל זה את מתנגדת״, ״יש גם גברים מוכים / יש גם נשים שאונסות״, ״פורנו? זנות? חשפנות? פגיעה בנשים? מה קשור? מה נסגר איתכן? כולה נשים עם זכות לחופש העיסוק בדיוק כמו כל אחת מכן, אז תנוחו״…
טוב יש לי עוד ועוד ועוד ועוד דוגמאות כאלו אבל זה לא העניין.
העניין הוא, שכל עוד ממשיכים לצמצם אותנו ואת ההשלכות שיש לפרקטיקות מסוימות עלינו, על כולנו, ואנחנו לא ״נותנות בראש״; כל עוד מנסים לדחוק אותנו לשוליים איזוטריים ואנחנו לא דוחפות בכל הכוח חזרה למרכז; כל עוד לא נמשיך ונתעקש לפרוש ולדחוף ולהציג את כל התמונה כולה, על כל המורכבות שלה, כדי להצליח אחת ולתמיד להביא להבנה שזה ממש לא משהו נישתי ואיזוטרי, אלא משהו בעל השלכות רחבות היקף, אז לעולם נישאר ״קבוצת פמיניסטיות עם אג׳נדת שוליים אנדרדוגית איזוטרית״.
אז יאללה בנות, לדחוף! מה נסגר איתכן?
אגב, לאלו מכםן שתוהים/ות מה עמדתי לגבי ״להחרים או לא להחרים״.

אז על זה אני אגיד ש…

אני עדיין לא סגורה על זה.
אני חושבת שבהחלט שווה לחשוב על חלופות נוספות, פרט להחרמה, כי יש משהו בדבריו של ה״ידיד המצמצם״.
פשוט הייתי שמחה לראות את זה נאמר בגישה מעט אחרת ובבחירה יותר מוקפדת של המילים תוך מתן לגיטימציה (וגיבוי?) למהלך ההרחבה שעשתה כותבת הפוסט.


תגובה אחת

האמת שמאחורי המילים

בסמינר שלקחתי הסמסטר על אי שוויון חברתי בארגונים קראתי מאמר שניתח תיאורי משרות שונות והראה כיצד ניתן לייצר אבחנה בין תפקידים שונים רק על בסיס תיאור התפקיד (שפה יוצרת מציאות כבר אמרנו?).
אחת הטענות במאמר הייתה שיש קשר בין דרגת הפירוט של המשרה לבין האופן בו היא נתפסת. ככל שההגדרה מפורטת יותר כך העבודה נתפסת כעבודה הדורשת יותר מיומנות ויותר כישורים וכמובן שבהתאמה התגמול והסטטוס החברתי שנלווה אליה גבוהים יותר.
טענה נוספת הייתה שבמחקרים שנערכו על תיאורים רבים של משרות נצפתה מובהקות בכך שמשרות של גברים נוטות להיות מתוארות בפירוט רב יותר מאלו של נשים.
יחד עם זאת, הודגש במאמר (שנכתב כבר ב-1990) כי בשנים שקדמו לכתיבתו התופעה הזאת התמתנה.
(פרטי המאמר:
Steinberg, Ronnie. 1990. Scocial Construction of Skill: Gender, Power, and Comparable Worth”, Work and Occupation 17: 449-483)

ואני אומרת ש…

ייתכן והתופעה התמתנה בתיאורי משרות "רשמיים" אך המציאות שנוצרה עדיין צרובה עמוק אצל כולנו ביחס שלנו למשרות שונות.
איך אני יודעת?
להלן משהו מהפיד בפייסבוק שהופיע אצלי השבוע (24 שנים מאז נכתב המאמר):

מחפשת מישהי לעבודות בית קלות

 

עבור אלו מכם שאולי לא כל כך הבינו "מה לא בסדר בתמונה", הכינותי לכם מראש הסבר מפורט על כך:
1) "הוצאת ילדה"
השימוש במושג זה מסתיר בתוכו מטלות רבות כמו הגשת ארוחת צהריים, משחק, שיחה, עזרה במקרה והילדה הגיעה עצובה או פגועה מביה"ס, עזרה בשיעורי בית ועוד. אפילו מס' השעות שכוללת העבודה הזאת לא מצוינות.
יתרה מכך, ההסתפקות במילה "הוצאה" איננו מעיד כלל על האחריות הרבה שיש בפעולה הזאת הכוללת גם ליווי (הסעה?) של הילדה הביתה וגם שמירה על היקר מכל עבור אותם הורים.
2) "בייביסיטר"
כאשר ניתחתי את הבקשה הזאת הבנתי לפתע שהמילה "בייביסיטר" במהותה מתארת מצב סטאטי, נייח.
למי שלא יודע, כמוני (עד שבדקתי באינטרנט), אז התרגום של שם העצם sitter הוא ישבן, והשימוש הנפוץ של המילה הזאת הוא למי שמשמש/ת כדוגמן/ית לצייר של פורטרייטים. כלומר מישהו שיושב ללא תנועה.
מעניין…
3) "עבודות בית קלות"
הגדרת הכביסה והבישול כעבודות "קלות" מקטינות באופן ברור מערכן ומחשיבותן (ואני שואלת ש: "אם הן כה קלות מדוע בעצם אנו נזקקים לשלם למישהי שתבצע אותן עבורנו?") וכמובן שהתגמול וההערכה עבורן ייגזר בהתאם.
יתרה מכך, העובדה שלא מפורטות המשימות מעבר ל"הוצאת ילדה" מסתירה מאתנו את המורכבות של עבודה שבה נדרש לדאוג לילדה במקביל לביצוע עבודות נוספות. התוצאה:
הערך הנתפס של העבודה הזאת היא של מן משהו קליל כזה שעושים אותו "על הדרך".
4) "שלוש נקודות"
העובדה שנעשה שימוש ב"שלוש נקודות" מעלה את החשד שמא יש "עבודות בית קלות" נוספות שלא צוינו אך איננו יודעים מה הן. יחד עם זאת, המסר הברור הוא שגם אם יש מטלות נוספות, אז לא מדובר על משהו משמעותי, שכן במקרה כזה לא היו מסתירים אותו מאחורי "שלוש נקודות". לא ככה?
עכשיו תחשבו…
כמה כסף יכולה לדרוש, וכמה ערך עצמי יכולה לפתח מי שמציעה עצמה לתפקיד שכולל בסה"כ "הוצאת ילדה מבית הספר" ו"עבודות קלות"?
לעומת, כמה כסף יכולה הייתה לדרוש, וכמה ערך עצמי יכולה הייתה לפתח מי שהייתה מציעה עצמה לתפקיד מורכב בהרבה הכולל אחריות רבה והדורש ידע מקצועי, למשל כמו זה:
מחפשת מישהי אחראית, אכפתית, מסורה וחמה שתגיע 3 פעמים בשבוע לביה"ס לאסוף את בתי ממנו, תדאג להאכילה, לשחק איתה, לשוחח עמה ולהעניק לה את מלוא החיבה, תשומת הלב והדאגה הנדרשים.
בנוסף אני זקוקה לכך שבמהלך השהות בבית יבוצעו במקביל גם העבודות הבאות:
כביסת בני המשפחה (כיבוס, תליה, גיהוץ, קיפול וסידור הבגדים בארונות).
בישול כל ארוחות הצהריים עבור כל ימות השבוע. (נדרש ידע בהכנת בשר, דגים, ירקות, פסטה ושאר תוספות שונות ומגוונות המשתנות משבוע לשבוע).
העבודה הינה בהיקף של 10 שעות שבועיות והיא עבודה מורכבת, הדורשת אחריות רבה מאד, ונדרש עבורה ידע מקצועי הן בבישול והן בטיפול בילדים.

למען הסר ספק:

אינני חושדת לרגע במי שפרסמה את ההודעה הזאת כאילו היא "חורשת מזימות קונספירטיביות" לצורך יצירת מצג שווא שיאפשר לה מלהתחמק לשלם שכר הוגן למי שתישכר לעבודה, ממש לא. אני רק מצביעה על ההפנמה של כולנו של הזלזול בעבודות אותן ממלאות בעיקר נשים ובהמעטת הכישורים, המורכבות והאחריות המתלווים לעבודות אלו.

ועל זה אני אומרת ש…

מי שחושב שלכבס ולבשל הן עבודות קלות – שיקום. ומי שכבר קם, מוזמן אלי הביתה לבצע (בהתנדבות כמובן) את העבודות הקלות האלו. ויפה שעה אחת קודם.


4 תגובות

השפה כמייצגת וכיוצרת מציאות

שלשום קראתי בטמקא את הידיעה על שבעת הנערים שאנסו ילדה בת 13.
למי ש"פספס" את הידיעה להלן מס' ציטוטים ממה שפורסם שם:
"חשד לאונס קבוצתי: שבעה נערים מבית ספר יוקרתי בתל אביב חשודים באונס נערה בת 13 מבית ספר אחר בעיר”.
"מחומר החקירה עולה כי החשודים, בני 13 עד 17, נהגו להיפגש בחודשים האחרונים עם הנערה במקומות שונים, ושם קיימו עמה יחסי מין, תוך שהם מבצעים בה לפי החשד גם מעשים מגונים".
"לאחר שהנערים שוחררו למעצר בית, אמר קרוב משפחה של אחד מהם: "עדיין אין הקלה, וזה לא נגמר. עבר עלינו סיוט. הנערים אמרו שהם יפחדו להתקרב לבנות”.
(כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4502967,00.html)

ואני אומרת ש…

ידיעות אלו מופיעות, לצערנו הרב, לעיתים תכופות מדי, ונדמה כי חושינו קהו מעט. על מנת לחדד חושים אלו מחדש, הייתי רוצה לא לעסוק בעצם המעשה המתועב אלא דווקא בטרמינולוגיה הרווחת סביבו כמייצגת וכמייצרת מציאות. ייתכן וזה יישמע למי מכם כעיסוק איזוטרי משהו, אך אני מייחסת לכך חשיבות רבה.
שימו לב לאמירה הבאה:
״אמר קרוב משפחה של אחד מהם: "…הנערים אמרו שהם יפחדו להתקרב לבנות".
למי שלא מזהה, אז אמירה זאת שייכת ל״משפחת״ האמירות הבאות (הנאמרות, חשוב לציין, בעיקר סביב מקרי פגיעה מינית פחות ברוטאלית):
״הרסתן את הרומנטיקה״, ״בסוף, בגללכן, גברים יפסיקו לחזר אחרי נשים״ וכד׳.
כשאמירות כאלו נופלות על אוזניי, זה הפירוש שלהן מבחינתי:
״טוב, תקשיבו, בנות. אי אפשר ככה. מצטערים. או שאתן משחקות בכללים ובחוקים שלנו או שאנחנו שוברים את הכלים ולא משחקים״.
ובכן, יש לי מסר חשוב לכל אלו שאומרים את האמירות האלו.
אני מבינה שמזה אלפי שנים כללי המשחק התקפים והמחייבים, היו אלו שאתם קבעתם.
גם למדתי ושמעתי, שאלו מאתנו שלא צייתו לחוקים האלו לאורך ההיסטוריה, הוקעו, נשרפו, נתלו ונרצחו (טוב, מה אני מיתממת, עונשים כבדים כאלו עדיין מתקיימים בעולמנו כנגד נשים "סוררות" שלא מצייתות לחוקים, אבל תנו לי לטמון ראשי בחול הפריבילגי של עולמי הצר ולדמיין שזה כבר עבר מן העולם).
אבל אני גם יודעת, וחשוב לי להגיד לכם את זה, שהיום גם אנחנו רוצות להגדיר כללים.
גם אנחנו רוצות לסמן גבולות.
גם אנחנו רוצות להבהיר מה מותר ומה אסור, למי מותר ולמי אסור.
אין לנו שום כוונה לשבור ת׳כלים וגם לא להפסיק את המשחק. אנחנו רק לוקחות עליו אחריות וגורמות לכך שהחוקים שלו יתאימו לכל השחקנים על המגרש, מכל המינים ובכל הגילאים (כי אתם לא לבד שם, אתם יודעים) ומצפות שגם אתם, מצדכם, תיקחו את אותה אחריות.
הלוואי וזה יקרה יום אחד.
אבל הייתה שם גם עוד אמירה, שאולי לא הבחנתם בה:
״ושם קיימו עמה יחסי מין, תוך שהם מבצעים בה לפי החשד גם מעשים מגונים״
זה פשוט הדהים אותי. מה זה הדבר הזה?
אף אחד לא ״מקיים יחסי מין״ עם ילדה (כן, ילדה) בת 13. אף אחד! ובשום מצב, ואגב, הוא גם לא ״עושה בה מעשים מגונים״.
בואו נפסיק לכבס ולהלבין מילים ונגיד בקול רם וצלול שמי שעושה מה שעושה עם ילדה בת 13, מבצע עבירה פלילית חמורה. נקודה. לכאורה. עוד נקודה. סימן קריאה.