נואך בשווא שגיעוט

היום קראתי "שרשרת" תגובות על סטטוס בפייסבוק.
אחת התגובות הייתה התנצלות של מישהו על תגובה קודמת שלו שנתפסה בעיני מישהו אחר כעלבון.
ההתנצלות נכתבה כך (ציטוט מדויק):
"שה היה בשיא הצחוק ולא היה בקטע לעליב אם נעלבת אז אני מצתאר (:"
מיד אחרי זה הוא כתב תגובת תיקון כך:
" זה* "

ואני אומרת ש…

אני לא מבינה למה הדור הזה בכלל טורח לתקן שגיאות. לא חבל על הזמן והמאמץ?
זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש לראות איך במשפט קצר אחד הם מצליחים לייצר את כל סוגי השגיאות האפשריות, החל משגיאות כתיב\דקדוק אמיתיות, המשך בטעויות הקלדה וכלה בתיקונים האוטומטיים של המכשירים למיניהם.
בתוך ים השגיאות הזה הם מפרפרים, נאבקים, נאנקים מתקנים ושוב שוגים, מתקנים ושוב שוגים. וכל זה במקרה הטוב שבו הם מתקנים את מה שבאמת דורש תיקון, מה שאי אפשר להגיד על הבחור שכתב את התגובה לעיל.
טוב, נו, מה לעשות? עוד אחד מסימני הזקנה שבתוכי המביטה על העידן החדש ומאפייניו ומתקשה להתחבר אליו.