ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

זה מטריד אותי

להלן כותרת ותת כותרת של כתבה שהתפרסמה ב-18.10.18 ב"מקום הכי חם בגיהנום":
"סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי: אם לא תלבשו גופיה, לא יטרידו אתכן.
הסמנכ"ל הופיע היום בפני סטודנטים לרגל פתיחת שנת הלימודים. תוך כדי הצגת תקנון המכללה הסביר כי אם הסטודנטיות יקפידו על לבוש צנוע, לא יהיו הטרדות מיניות בקמפוס. סטודנטית שנכחה במקום: הייתי בהלם".
הכתבה המלאה כאן.

ואני אומרת ש…

אנחנו עובדות, מתאמצות, חוקרות, מסבירות, מפרסמות, כותבות, מופיעות בתקשורת, ו… מה מסתבר? מסתבר שאנחנו מדברות ללמפות.
הנה מגיע לו מר סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי וקבל עם וסטודנטיות/ים מסביר שלבוש צנוע מונע הטרדות מיניות.
לא! יצחקי. לא! מה לא היה ברור בשיעורים, ובכתבות, ובמחקרים, ובפוסטים ובתכניות הטלוויזיה והרדיו שבהם דיברנו וחזרנו והסברנו על האשמת הקורבן ועל עד כמה היא נטועה עמוק בתרבות האונס?
הייתכן שלא הקשבת?
למי שתהתה, יצחקי ממש לא מכחיש את הדברים שמיוחסים לו, וגם בכלל לא מבין מה הבעיה, וחבל שכך – "בשיחה עם המקום הכי חם אמר יצחקי: "הקראתי מהתקנון. לפני ההרצאה שלי הייתה הרצאה על מניעת הטרדה מינית, אז אמרתי שלבוש צנוע יכול למנוע הטרדות. גם לבנים אסור להופיע ללימודים עם גופיות, לא רק לבנות. לבוש צנוע מונע תופעות של דברים כאלה".
נו באמת. מחיאות כפיים, יצחקי, על ההקפדה על שוויון מגדרי. אין ספק (יש ויש) שהעובדה שסטודנטים גברים לא ילבשו גופיות תגן עליהם מפני הטרדות מצד סטודנטיות ומרצות. וגם אין ספק (יש ויש) שבחברות ומגזרים שבהם מתלבשות צנוע אין הטרדות מיניות(*).
מספיק!! ודי!! נשים מוטרדות, מותקפות, נאנסות ונרצחות מסיבה אחת בלבד והיא שגברים מטרידים, מתקיפים, אונסים ורוצחים אותן.
לא בגלל מה שהן לובשות, או אומרות או עושות או לא עושות. וההבנה הזו חייבת לחלחל בדחיפות למוח ולהבנה של כולנו כולל כולנו.
כן. גם של סמנכ"לים של מכללות.

(*) לאלו מכםן, כמו יצחקי, שגם לא הקשיבו, רק שתדעו שכבר מזמן הפסקנו לספור את המחקרים שהוכיחו שזו ממש לא המציאות.


תגובה אחת

האנסת וגם הופעת?

השנה: 1989
האירוע: יובל מסנר, מוזיקאי, משקה קטינה באלכוהול, קושר אותה למיטה שלו ואונס אותה פעמיים במהלך הלילה.
העונש: חצי שנת מאסר ושנת מאסר על תנאי.
מאז שהשתחרר:
״השתתף כנגן צ'לו בפסטיבל אישה בחולון. באותה שנה יצא במופע סולו שסיכם 20 שנה של פעילות מוזיקלית…״ ועוד ועוד. ״בספטמבר 2018, התעוררה מחאה עקב השתתפותו של מסנר בהופעת איחוד של להקת טאטו לצד ערן צור ואלונה דניאל, זאת על רקע הרשעתו באונס״ (המידע נלקח מויקיפדיה. אלא מאיפה?).
השנה: 2002
האירוע: אתי אלון נחקרת בחשד לגניבת מאות מיליוני שקלים מ״הבנק למסחר״ שבו עבדה.
העונש: ״17 שנות מאסר, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס של 5 מיליון ש"ח״.
(נחשו לבד מאיפה המידע)
מאז שהשתחררה בתנאים מגבילים:
״… בנוסף, נדרשת אלון להסדיר תוך 90 יום את הקנס שהוטל עליה לשלם בהליך הפלילי. היא נדרשת להתייצב במשטרה אחת לשבועיים, נאסר עליה לצאת מהארץ, והיא נדרשת להיות במעצר בית בכל יום מהשעה עשר בלילה ועד שש בבוקר. בנוסף היא נדרשת לעבוד במשרה מלאה בחברה בשם call יכול ולהציג את תלושי השכר שלה ולקיים את המשך תכנית שיקומה עד למועד שבו יסתיים הפיקוח עליה באפריל 2019.״
(זה הגיע מכאן: https://www.haaretz.co.il/1.3028803)

ואני אומרת ש…

למרות הפיתוי לעשות השוואה של חומרת עונשים וניתוח מגדרי בין שני המקרים אני רוצה דווקא למנף אותם כדי להסביר לכןם איך עובדת תרבות האונס, ולעזור לכןם לדמיין איך ייראה עולם שבו מיגרנו אותה.
שאלה – נניח שאתםן מנהליםות בנק/סניף בנק או מנכ"ליםות של חברה גדולה. אתי אלון מגיעה אליכןם, לאחר שחרורה מהכלא, לראיון עבודה כמנהלת כספים. האם תעסיקו אותה כאחראית על כספי לקוחות? כסמנכלית כספים?
התשובה שלכןם לא רלבנטית.
למה? כי מאחר ואנחנו לא חיות וחיים בתרבות גניבת כסף (=תרבות שמקלה ראש בגניבת כסף) אז הדילמה הזו לא תונח לפתחכם מלכתחילה משום שאתי אלון לא תגיע לראיון כזה. הסיבה לכך היא כי ברור לה לחלוטין שזה נדון לכישלון ושאף אחד לא יעסיק אותה בתפקיד כזה.
שאלה – נניח שאתם מנהליםות מועדון שיש בו הופעות חיות/מארגניםות פסטיבל. יובל מסנר מגיע אליכןם ומציע להעלות הופעה או להשתתף בפסטיבל. האם תתנו לו את הבמה להופיע?
התשובה שלכןם במקרה הזה מאד רלבנטית, ולא רק בגלל התשובות המגוונות והשונות שיתקבלו מא.נשים שוניםות במקרה זה (בניגוד למקרה הקודם), אלא בעיקר בגלל תרבות האונס (=תרבות שמקלה ראש באונס). בתרבות האונס מוזיקאי שהוא אנס מורשע דווקא כן יגיע להציע את עצמו להופעות, והסיבה לכך היא שברור לו לחלוטין שזה יצליח. ברור לו שיאפשרו לו לחזור לפוזיציה שבה הוא בעמדת כוח מול מעריצות צעירות. מעריצות שהן בדיוק בגילה של מי שהוא אנס לפני כך וכך שנים.
וזה לב העניין.
כל הטיעונים של ״ריצה את עונשו״, ״עבר המון זמן״, "הוא אנס לשעבר", ״עשה את זה רק פעם אחת״ (תודה באמת), ״אפשר/אי אפשר/נכון/לא נכון/מידתי/לא מידתי לא לתת לו במות להופיע לשארית חייו״ – כל הטיעונים הללו א-י-נ-ם רלבנטיים.
מה שרלבנטי הוא באיזו חברה אנחנו רוצים ורוצות לחיות.
והחברה שבה אני רוצה לחיות היא לא זו של ״שחררו, שילם את חובו, תנו לו להופיע ותנו לקהל להחליט אם לבוא או לא לבוא להופעה שלו״.
ממש לא.
אני רוצה לחיות בחברה שבה הדילמה הזו בכלל לא תונח לפתחנו. חברה שבה חוסר הלגיטימציה החברתי כלפי אנסים הוא כל כך עמוק וכל כך מופנם שהאדם עצמו שאנס פעמיים באותו לילה קטינה שקשורה למיטה, מבין בעצמו שגם המארגניםות וגם הקהל ממש, אבל ממש לא רוציםות אותו בפוזיציה שבה הוא בעמדת כוח מול קורבנות פוטנציאליים וזוכה לתהילה. בדיוק כמו שאתי אלון מבינה את זה בהקשר אחר לגמרי.


השארת תגובה

ילדה הצניעי לכת! כי אם לא את, אז מי?

מתרגעת לי לקראת סוף השבוע, והנה אני קוראת כתבה על מופע סוף שנה של מתנ"ס בפתח תקווה.
מה כל כך מעניין במופע סוף שנה של מתנ"ס בפתח תקווה?
ובכן, במתנ"ס הזה שוקלים ברצינות את האפשרות שהופעת המחול של הילדות תתקיים רק מול נשים "כיוון שהבנות מופיעות בבגד גוף ומכנסונים צמודים" ומשום ש"חלק מהורי הבנות הם דתיים ואינם מעוניינים בנוכחות גברית בזמן המופע". למי שלא הבין אז מסבירים לנו ש"המשמעות היא כי האבות של אותן תלמידות ובני משפחה נוספים כמו אחים וסבים לא יוכלו לצפות בהופעה".
תקצרתי לכםן כאן את תגובות ההורים שצוינו בכתבה:
– מדובר בכפייה דתית. אנחנו לא במאה שערים או בבני ברק.
– ילדות רוצות שהאבות שלהן יגיעו למופע ויתגאו בהן.
– אי אפשר ככה לפני סוף השנה להנחית את זה עלינו, לפחות היו מכינים אותנו לזה מהתחלה.
– מה תעשה ילדה שאמה נפטרה ואין מי שיבוא לצפות בה?
– המון הורים נטרפו מזה, ויש אבות שממש חוששים שלא יוכלו לבוא ולצפות במופע.
(הפרסום המלא כאן: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4791043,00.html)

ואני אומרת ש…

מי שחושב שהסיפור כאן או שהבעיה כאן היא כפיה דתית, אבות מבואסים ו/או ילדות מאוכזבות מתבקש לחשוב שנית ומהר.
הסיפור כאן הוא חברה מעוותת וחולה שלא רק שלא עושה מספיק כדי להבריא את עצמה אלא גם מחמירה את מצבה בעזרת רעיונות מקוממים כמו זה של המתנ"ס הזה שממש לא "נולד" בוואקום.
לא סתם תקצרתי לכןם את התגובות. תקצרתי אותן בגלל כל מה שאין בהן.
אין בהן הלם, בוז, תדהמה וכעס מתפרץ על הקלות הבלתי נסבלת שבה מתקבלת אצלנו המחשבה על גברים מבוגרים שמתחרמנים ממופע של ילדות קטנות בבגד גוף ומכנסונים צמודים.
אין בהן זעם צרוף וחרון מתפרץ על כך שהפתרון המוצע להתמודדות עם אותם גברים מבוגרים שמתחרמנים ממופע של ילדות קטנות בבגד גוף ומכנסונים צמודים הוא פתרון שמונח על כתפיהן של הילדות. אלא על של מי?
מה נסגר אתכם, תגידו לי?
כפייה דתית זה מה שמדאיג אתכם? האכזבה של האבות היא שמדירה את שנתכם?
You got to be kidding.
האם אף אחד ואחת מכם לא מודאג, כועס, רותח, מתפוצץ, צורח מרוב ייאוש מהמסר שהחברה החולה והמעוותת שלנו מעבירה לילדות מגיל אפס? כי לאלו מכםן שלא זיהה אותו אז אני רק אניח אותו כאן לרגע:
דעו לכן, ילדות חמודות, נשים יקרות, שמרגע שנולדתן גופכן הפקר.
מרגע שבגד צמוד לגופכן, ולא משנה מה גילכן, מה גילנו, אתן מותרות לגברים בכל גיל. בכל עת. בכל מצב.
עליכן להבין מתוקות, שהאחריות על בגד גוף ומכנסונים צמודים שתלבשנה, ותהא הסיטואציה אשר תהא, מוטלת על כתפיכן ורק על כתפיכן כולל האחריות על התוצאות אליהן יובילו "מעשיכן" אלו ועל כל מה שיתפרץ כלפיכן כתוצאה מזה.
אתן הבנתן את זה ילדות חמודות, נשים יקרות?
אנחנו בטוחים ובטוחות שכן, שהרי המסרים האלו סביבכן כל הזמן כך שאין מצב שפספסתן אותם.
ולא. אל תספרו לי שהמסרים האלו מתקיימים רק במאה שערים ובבני ברק. בואו ניטול קורה מבין עינינו, המסרים האלו עוברים גם לבנות שלנו בבתי הספר החילוניים, הנאורים והמתקדמים אליהם אנחנו שולחים אותן. תשאלו את הנערות בקבוצת הפייסבוק "מפסיקות (רק) לשתוק ומתחילות לפעול" הן כבר תספרנה לכםן על זה.
אז מה עושים ועושות?
למזלנו לא הכל אבוד.
למזלנו יש ארגונים, נשים וגברים מסורות ומסורים שמנסים בכל כוחןם לעקור את תרבות האונס המחליאה הזאת מקרבנו, שמצביעים על תופעת האשמת הקורבן ומוקיעות אותה ובעיקר שעושות/ים כל אשר לאל ידם להניע מול בני ובנות הנוער תהליך של תיקון והבראה של החולי הזה בחברה שלנו. חולי שמתוחזק במשך דורות ארוכים מנשוא בעזרת שליטה, שיפוטיות, משטור ודיכוי מיניותן של נשים תוך הנחת האחריות לפתחן והאשמתן באחריות לפגיעה בהן.

ועל זה אני אומרת ש…

תודה לאל שהארגונים האלו קיימים, מה היינו עושים בלעדיכם. באמת. ורק חבל לי שלא אוכל למנות את כולם כאן, אבל למי שמחפש/ת אותם אז רובם מרוכזים בקטגוריית "הטרדה, תקיפה ואלימות" באתר שיזמתי והקמתי – "אתר משלך".