ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


4 תגובות

תהיי לוחמת מתוקה ותצטייני

השבוע גיליתי שבעמק חפר גרים חיילת וחייל שזכו ביום העצמאות להיכלל ברשימת 120 מצטיינות ומצטייני הנשיא.
להלן התיאור שלה ושלו בעיתון המקומי ״עלי חפר״ (*):
״סמלת מ היא לוחמת ל.א (לוחמה אלקטרונית)… מאחורי החשאיות הנדרשת עומדת בחורה מתוקה… שרק רצתה שירות משמעותי״
״סגן ע הוא מפקד מחלקת חימוש גדודי… אחראי על חיילי חימוש שנמצאים בגדוד, אחראי על אמצעי חימוש, החל מרכבים, נגמ״שים, טנקים וכלה בנשק ואמצעי לחימה״

ואני אומרת ש…

כשאנחנו מדברות על אליס מילר שהדליקה משואה ביום העצמאות אני לרגע לא שוכחת את החיים עצמם.
האתגר הגדול ביותר לחיינו זה לדאוג שחלילה לא יעבור יום שבו לא יזכיר לנו מישהו שנשים הן מתוקות וגברים הם אחראיים.
ותודו שבניגוד לאתגרים אחרים אז בזה אנחנו דווקא עומדים יפה מאד.
אז כל מי שחושב/ת שהתפיסות השתנו מאז שהמיידלע גררה את צה״ל לבג״ץ והכריחה אותו לשלב לוחמות בשורותיו (1995), ועד שהלוחמת המתוקה התארחה בבית הנשיא (2015).
וכל מי שחושב/ת ששפה לא מייצרת מציאות ולא עוזרת לקבע תפיסות רווחות.
מוזמן/ת בזאת לחשוב על זה שוב.
(*) לאלו מכםן החוששים/ות שהקיצורים שעשיתי לעיל הוציאו את הדברים מהקשרם הנה הציטוטים המלאים.
מתוקה ואחראי