אחת לכמה זמן, המנהג של שמירת המוסף של שבוע שעבר (בשירותים, אבל אל תגלו לאף אחד) וזריקתו רק שבועיים שלושה מאוחר יותר, מתגלה כמנהג מועיל.
כך היה היום כאשר נתקלתי במוסף "הארץ" מלפני שבוע בכתבה של גבריאל בוקובזה שכותרתה "סוף עידן הטסטוסטרון".
הכתבה דנה בהשלכות של העידן המאוחר על גברים ועל ערכי הגבריות המסורתיים.
בכתבה יש גם סקירה היסטורית על "תפיסת הפין והגבריות" בתרבויות שונות ובדיסציפלינות שונות, וגם ניתוח של ההשלכות של כל זה, כמו גם של השינויים שהתחוללו בעקבות המאבקים הפמיניסטיים, על הגברים כיום.
ראו למשל בפסקה הבאה:
"מעמד האישה עבר שינוי רדיקלי; בעקבות מאבקן ההרואי שינו נשים בעולם המודרני את מצבן בצורה טוטלית ובאופן בלתי הפיך. אפילו בזירת המאבק הקשה מכל – לא הכלכלית דווקא, אלא זו הנוגעת לעצמאותן המינית – הושגה התקדמות עצומה… מצב הגברים, לעומת זאת, שונה בתכלית…. נראה שהם סובלים לא מעט מהשלכות העידן המודרני המאוחר. ערכי הגבריות המסורתיים אינם יכולים לשרת אותם עוד בצורה מספקת, וכתוצאה מכך חווים רבים הפחתה כואבת במעמדם, ערעור מבלבל של זהותם ואובדן מבהיל של משמעות בחייהם. ראשית, מושג הגבריות עצמו אינו ברור בימינו…. בהקשר המגדרי ניתן לומר כי מעולם לא היו שאלות כמו “מהי גבריות?” ו”מיהו גבר?” בוערות יותר, ויתרה מכך – חסרות תשובה וכיוון”.
פסקת הסיום של הכתבה היא זאת:
"במובן מסוים הנשים מסרו את לפיד המהפכה המגדרית שהיה בידן במאה האחרונה לגברים. עתה זהו התפקיד שלהם לשאת אותו באומץ וביצירתיות. הם אינם מחויבים לפסוע בנתיב שפילסו הנשים, אך עם זאת אינם יכולים להמשיך לעמוד במקום. הדבר החשוב שעליהם לזכור, ללא קשר לכיוון הנבחר, הוא לא ללכת בו לבד".
(כאן: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2102834)
ואני אומרת ש…
הכתבה מעניינת (ומומלצת) ביותר, בעיני, ושופכת אור על נושא, שעל פי הרושם שלי לפחות, לא מרבים לדבר בו, ומכאן חשיבותה.
אבל דווקא בגלל זה חבל לי שיש פספוס קטן, אך מהותי בעיני, בפסקת הסיום שציטטתי לעיל.
אין ספק שבמאה השנים האחרונות עשו הנשים מהפך והביאו לשינויים רבים בתחומים רבים של החיים. אך מכאן, ועד "מסירת לפיד המהפכה המגדרית" לגברים הדרך עוד ארוכה.
לא רק שהמהפכה, אותה ניסו ומנסות הפמיניסטיות להוביל, רחוקה מלהסתיים, יש שיאמרו (ואני ביניהם) שמהפכה אמיתית עוד לא באמת התרחשה. היו ניסיונות ושינויים כאלו ואחרים, מוצלחים יותר ופחות, אבל אנחנו, ללא ספק, עדיין בתהליכי חיפוש ובירור, ניסוי וטעיה על מנת למצוא את הדרך הנכונה ואת הפתרון המתאים ביותר לנשים ולגברים כאחד.
יחד עם זאת, המשפט הספציפי שסגר את הכתבה ("לא ללכת בו לבד") לוקח אותי למשהו שכבר רמזתי עליו "בקטנה" במשפט שסגר פוסט שכתבתי ששמו "פרצה קוראת לגנב? אז זהו, שלא!".
הדבר הכי טוב, בעיני, שיכול לקרות למהפכה הפמיניסטית זה שיותר ויותר גברים יצטרפו אליה.
אם גברים יבינו שהמצב היום איננו מצב שפוגע רק בנשים, אלא גם בגברים, ואם כתוצאה מכך הם לא "ייקחו את הלפיד מידי הנשים ויישאו אותו באומץ" אלא, יושיטו אליו יד וילכו יחד עם הנשים, כתף אל כתף, בחיפוש משותף אחר הגדרות חדשות ושיטה אחרת, טובה יותר, שוויונית יותר, מכבדת יותר, נעימה יותר, או אז, אני מאמינה, יגדלו משמעותית הסיכויים של ילדינו ונכדינו לחיות בחברה טובה הרבה יותר.
אשרי המאמין.
ואני אומרת ש... 