ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

ילדה הצניעי לכת! כי אם לא את, אז מי?

מתרגעת לי לקראת סוף השבוע, והנה אני קוראת כתבה על מופע סוף שנה של מתנ"ס בפתח תקווה.
מה כל כך מעניין במופע סוף שנה של מתנ"ס בפתח תקווה?
ובכן, במתנ"ס הזה שוקלים ברצינות את האפשרות שהופעת המחול של הילדות תתקיים רק מול נשים "כיוון שהבנות מופיעות בבגד גוף ומכנסונים צמודים" ומשום ש"חלק מהורי הבנות הם דתיים ואינם מעוניינים בנוכחות גברית בזמן המופע". למי שלא הבין אז מסבירים לנו ש"המשמעות היא כי האבות של אותן תלמידות ובני משפחה נוספים כמו אחים וסבים לא יוכלו לצפות בהופעה".
תקצרתי לכםן כאן את תגובות ההורים שצוינו בכתבה:
– מדובר בכפייה דתית. אנחנו לא במאה שערים או בבני ברק.
– ילדות רוצות שהאבות שלהן יגיעו למופע ויתגאו בהן.
– אי אפשר ככה לפני סוף השנה להנחית את זה עלינו, לפחות היו מכינים אותנו לזה מהתחלה.
– מה תעשה ילדה שאמה נפטרה ואין מי שיבוא לצפות בה?
– המון הורים נטרפו מזה, ויש אבות שממש חוששים שלא יוכלו לבוא ולצפות במופע.
(הפרסום המלא כאן: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4791043,00.html)

ואני אומרת ש…

מי שחושב שהסיפור כאן או שהבעיה כאן היא כפיה דתית, אבות מבואסים ו/או ילדות מאוכזבות מתבקש לחשוב שנית ומהר.
הסיפור כאן הוא חברה מעוותת וחולה שלא רק שלא עושה מספיק כדי להבריא את עצמה אלא גם מחמירה את מצבה בעזרת רעיונות מקוממים כמו זה של המתנ"ס הזה שממש לא "נולד" בוואקום.
לא סתם תקצרתי לכןם את התגובות. תקצרתי אותן בגלל כל מה שאין בהן.
אין בהן הלם, בוז, תדהמה וכעס מתפרץ על הקלות הבלתי נסבלת שבה מתקבלת אצלנו המחשבה על גברים מבוגרים שמתחרמנים ממופע של ילדות קטנות בבגד גוף ומכנסונים צמודים.
אין בהן זעם צרוף וחרון מתפרץ על כך שהפתרון המוצע להתמודדות עם אותם גברים מבוגרים שמתחרמנים ממופע של ילדות קטנות בבגד גוף ומכנסונים צמודים הוא פתרון שמונח על כתפיהן של הילדות. אלא על של מי?
מה נסגר אתכם, תגידו לי?
כפייה דתית זה מה שמדאיג אתכם? האכזבה של האבות היא שמדירה את שנתכם?
You got to be kidding.
האם אף אחד ואחת מכם לא מודאג, כועס, רותח, מתפוצץ, צורח מרוב ייאוש מהמסר שהחברה החולה והמעוותת שלנו מעבירה לילדות מגיל אפס? כי לאלו מכםן שלא זיהה אותו אז אני רק אניח אותו כאן לרגע:
דעו לכן, ילדות חמודות, נשים יקרות, שמרגע שנולדתן גופכן הפקר.
מרגע שבגד צמוד לגופכן, ולא משנה מה גילכן, מה גילנו, אתן מותרות לגברים בכל גיל. בכל עת. בכל מצב.
עליכן להבין מתוקות, שהאחריות על בגד גוף ומכנסונים צמודים שתלבשנה, ותהא הסיטואציה אשר תהא, מוטלת על כתפיכן ורק על כתפיכן כולל האחריות על התוצאות אליהן יובילו "מעשיכן" אלו ועל כל מה שיתפרץ כלפיכן כתוצאה מזה.
אתן הבנתן את זה ילדות חמודות, נשים יקרות?
אנחנו בטוחים ובטוחות שכן, שהרי המסרים האלו סביבכן כל הזמן כך שאין מצב שפספסתן אותם.
ולא. אל תספרו לי שהמסרים האלו מתקיימים רק במאה שערים ובבני ברק. בואו ניטול קורה מבין עינינו, המסרים האלו עוברים גם לבנות שלנו בבתי הספר החילוניים, הנאורים והמתקדמים אליהם אנחנו שולחים אותן. תשאלו את הנערות בקבוצת הפייסבוק "מפסיקות (רק) לשתוק ומתחילות לפעול" הן כבר תספרנה לכםן על זה.
אז מה עושים ועושות?
למזלנו לא הכל אבוד.
למזלנו יש ארגונים, נשים וגברים מסורות ומסורים שמנסים בכל כוחןם לעקור את תרבות האונס המחליאה הזאת מקרבנו, שמצביעים על תופעת האשמת הקורבן ומוקיעות אותה ובעיקר שעושות/ים כל אשר לאל ידם להניע מול בני ובנות הנוער תהליך של תיקון והבראה של החולי הזה בחברה שלנו. חולי שמתוחזק במשך דורות ארוכים מנשוא בעזרת שליטה, שיפוטיות, משטור ודיכוי מיניותן של נשים תוך הנחת האחריות לפתחן והאשמתן באחריות לפגיעה בהן.

ועל זה אני אומרת ש…

תודה לאל שהארגונים האלו קיימים, מה היינו עושים בלעדיכם. באמת. ורק חבל לי שלא אוכל למנות את כולם כאן, אבל למי שמחפש/ת אותם אז רובם מרוכזים בקטגוריית "הטרדה, תקיפה ואלימות" באתר שיזמתי והקמתי – "אתר משלך".