ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

שוויון בנטל – האמנם?

אני ממש אשמח אם תקראו את הטקסט החשוב להלן שנכתב על-ידי ד"ר דניאלה שבאר-שפירא:
"הורות מורכבת ממגוון משימות עצום אותו ארצה להמשיג באמצעות החלוקה לאחריות הורית קונקרטית ולאחריות הורית מנטלית.
האחריות ההורית הקונקרטית מכוונת לעשיה בפועל – איסוף הילדים מהגן, הכנת כריכים בבוקר, קניית בגדים, ליווי לרופא, הגעה לאסיפת הורים, הקראת סיפור, רחיצה, החתלה ועוד ועוד.
לעומתה האחריות ההורית המנטלית מכוונת לחשיבה על, תכנון ועיסוק ב – מצב הרוח של הילדים, התכוונות לקראת מעבר גן, חיפוש אחר גן מתאים, התארגנות לקראת בא החופש הגדול, חיפוש קייטנות אפשריות ובחירת המתאימה יותר, שימת לב לנקודת חן ששינתה את צורתה, שימת לב לימים שחלפו מאז שהילדה הזמינה או הוזמנה פעם אחרונה לחברה, התעניינות ביחס של המורה לילד, מתן מרחב לביטוי האכזבה מציון או מעלבון של חבר ועוד ועוד."
(הטקסט המלא כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4808438,00.html)

ואני אומרת ש…

הטקסט אותו ציטטתי לעיל גרם לי להתרגשות רבה מאד, ביחס להרבה טקסטים אחרים שנכתבו ונכתבים בימים אלו בשל התחדשותו של המאבק בעד ונגד ביטול חזקת הגיל הרך.
אז על מה ולמה ההתרגשות הרבה שלי?
קודם כל, משום שהטקסט הזה המשיג לי בצורה חדה ומדויקת את מה שאני "מטיפה" לו בשיחות שונות מזה שנים לכל מי שרוצה לשמוע, ובעיקר למי שלא.
אבל הסיבה היותר חשובה היא שלצערי במסגרת השיח המתרחב שעוסק ב"האבות של היום זה לא אלו של פעם" ו"גברים היום הרבה יותר מעורבים בגידול ילדיהם" אין את הירידה לרזולוציה של שני סוגי האחריות עליהם הצביעה בחוכמה רבה ד"ר שבאר-שפירא. התוצאה היא שהשיח (החסר) הזה יוצר ומקבע רושם מוטעה כאילו אצל זוגות רבים יותר ויותר מתחיל ומתקיים שוויון בהורות בפועל.
ולמה אני טוענת שהרושם הוא מוטעה?
אני אסביר…

ובכן, אמנם לא ערכתי מחקר מדעי מחייב על הנושא, אבל אני מזמינה אתכןם לעשות חושבים על חייכןם, ואח"כ לעשות גם כמה תצפיות על הזוגות (ההטרוסקסואלים) סביבכןם תוך שאתםן מנסות/ים להגדיר מי מהזוגות האלו מנהל הורות שוויונית.
כשתסיימו, אנא חישבו, האם אותה הורות שוויונית מתקיימת ומתממשת בשני תחומי האחריות? או שמא רק בתחום האחריות הקונקרטית?
מההתבוננות שלי, בשנים שעברו מאז הפנמתי את האבחנה הזאת, ראיתי שברובם ככולם של המקרים בהם מנהל זוג הורות שוויונית (והם עדיין מיעוט), אזי השוויון בנטל תקף רק לאחריות הקונקרטית, בעוד שהאחריות המנטלית, אותה אחריות שהיא היא המשימה המרכזית והעומס והנטל הכבד באמת, האחריות הזאת היא עדיין נחלתן ה(כמעט) בלעדית של נשים.
וזאת (רק) אחת הסיבות למה (עדיין ובעתיד הנראה לעין) אני אמשיך להיות נגד ביטול חזקת הגיל הרך.
ואתםן?


4 תגובות

השפה כמייצגת וכיוצרת מציאות

שלשום קראתי בטמקא את הידיעה על שבעת הנערים שאנסו ילדה בת 13.
למי ש"פספס" את הידיעה להלן מס' ציטוטים ממה שפורסם שם:
"חשד לאונס קבוצתי: שבעה נערים מבית ספר יוקרתי בתל אביב חשודים באונס נערה בת 13 מבית ספר אחר בעיר”.
"מחומר החקירה עולה כי החשודים, בני 13 עד 17, נהגו להיפגש בחודשים האחרונים עם הנערה במקומות שונים, ושם קיימו עמה יחסי מין, תוך שהם מבצעים בה לפי החשד גם מעשים מגונים".
"לאחר שהנערים שוחררו למעצר בית, אמר קרוב משפחה של אחד מהם: "עדיין אין הקלה, וזה לא נגמר. עבר עלינו סיוט. הנערים אמרו שהם יפחדו להתקרב לבנות”.
(כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4502967,00.html)

ואני אומרת ש…

ידיעות אלו מופיעות, לצערנו הרב, לעיתים תכופות מדי, ונדמה כי חושינו קהו מעט. על מנת לחדד חושים אלו מחדש, הייתי רוצה לא לעסוק בעצם המעשה המתועב אלא דווקא בטרמינולוגיה הרווחת סביבו כמייצגת וכמייצרת מציאות. ייתכן וזה יישמע למי מכם כעיסוק איזוטרי משהו, אך אני מייחסת לכך חשיבות רבה.
שימו לב לאמירה הבאה:
״אמר קרוב משפחה של אחד מהם: "…הנערים אמרו שהם יפחדו להתקרב לבנות".
למי שלא מזהה, אז אמירה זאת שייכת ל״משפחת״ האמירות הבאות (הנאמרות, חשוב לציין, בעיקר סביב מקרי פגיעה מינית פחות ברוטאלית):
״הרסתן את הרומנטיקה״, ״בסוף, בגללכן, גברים יפסיקו לחזר אחרי נשים״ וכד׳.
כשאמירות כאלו נופלות על אוזניי, זה הפירוש שלהן מבחינתי:
״טוב, תקשיבו, בנות. אי אפשר ככה. מצטערים. או שאתן משחקות בכללים ובחוקים שלנו או שאנחנו שוברים את הכלים ולא משחקים״.
ובכן, יש לי מסר חשוב לכל אלו שאומרים את האמירות האלו.
אני מבינה שמזה אלפי שנים כללי המשחק התקפים והמחייבים, היו אלו שאתם קבעתם.
גם למדתי ושמעתי, שאלו מאתנו שלא צייתו לחוקים האלו לאורך ההיסטוריה, הוקעו, נשרפו, נתלו ונרצחו (טוב, מה אני מיתממת, עונשים כבדים כאלו עדיין מתקיימים בעולמנו כנגד נשים "סוררות" שלא מצייתות לחוקים, אבל תנו לי לטמון ראשי בחול הפריבילגי של עולמי הצר ולדמיין שזה כבר עבר מן העולם).
אבל אני גם יודעת, וחשוב לי להגיד לכם את זה, שהיום גם אנחנו רוצות להגדיר כללים.
גם אנחנו רוצות לסמן גבולות.
גם אנחנו רוצות להבהיר מה מותר ומה אסור, למי מותר ולמי אסור.
אין לנו שום כוונה לשבור ת׳כלים וגם לא להפסיק את המשחק. אנחנו רק לוקחות עליו אחריות וגורמות לכך שהחוקים שלו יתאימו לכל השחקנים על המגרש, מכל המינים ובכל הגילאים (כי אתם לא לבד שם, אתם יודעים) ומצפות שגם אתם, מצדכם, תיקחו את אותה אחריות.
הלוואי וזה יקרה יום אחד.
אבל הייתה שם גם עוד אמירה, שאולי לא הבחנתם בה:
״ושם קיימו עמה יחסי מין, תוך שהם מבצעים בה לפי החשד גם מעשים מגונים״
זה פשוט הדהים אותי. מה זה הדבר הזה?
אף אחד לא ״מקיים יחסי מין״ עם ילדה (כן, ילדה) בת 13. אף אחד! ובשום מצב, ואגב, הוא גם לא ״עושה בה מעשים מגונים״.
בואו נפסיק לכבס ולהלבין מילים ונגיד בקול רם וצלול שמי שעושה מה שעושה עם ילדה בת 13, מבצע עבירה פלילית חמורה. נקודה. לכאורה. עוד נקודה. סימן קריאה.


2 תגובות

על זמרים, שחיינים ומה שביניהם

בימים האחרונים התחוללו כמה סערות שהרעידו את אמות הסיפים של הקבוצות הפמיניסטיות בהן אני שותפה ברשת.
מסיבה שאיננה ברורה לי, הצליח נושא אחד לחלוף מתחת לרדאר של הקבוצות האלו ועליו אני רוצה להתעכב הפעם.
הנושא עליו אני מדברת הוא קמפיין שיזמה חברת קסטרו להעלאת המודעות לענף השחייה בעקבות תכנית הבוקר של אורלי וגיא.
למי שפספס, הנה קטעים קצרים (וחלקיים מאד) מתוך הקישורים שהעלו לדף הפייסבוק שלהם אורלי וגיא הגאים והנרגשים מההצלחה הפנומנלית שלהם:
הפרסום בנענע10:
"חברת "קסטרו" רתמה את השחיינים האולימפיים של ישראל לקמפיין ולנטיינ'ס מיוחד שכולל גם דייט עם אחד השחיינים…"
(כאן: http://celebs.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1036161)
הפרסום בטמקא:
פרויקט השחיינים של קסטרו, נולד בעקבות תכנית הבוקר של אורלי וגיא בערוץ 10, שם התראיין השחיין גיא ברנע, על הצורך להעלות את המודעות לענף השחייה הזקוק לתמיכה…" (כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4485529,00.html)
הפרסום בוואלה:
"השמועה מספרת שניתן יהיה לצאת לדייט לוהט עם אחד מהם, אם תכתבו את שורת הפתיחה המוצלחת ביותר בעמוד הפייסבוק של חברת האופנה. מוכנות? 3…2…1… צאו!…" (כאן: http://celebs.walla.co.il/?w=%2F3601%2F2718765)

ואני אומרת ש…

אין לי אלא להצטער שאורלי וגיא לא הצליחו לראות את סולם הערכים המשותף לסיפור אייל גולן (שבעקבותיו הם ביטלו השתתפותם בכנס העצמת נשים בו הוא גם הוזמן להשתתף) ולקמפיין הזה (קמפיין שאותו בחרו לקדם ולפאר) ולו רק בהיבט אחד מסוים. שזה מספיק בעיני.
אסביר…
בואו נחשוב רגע על היבט אחד ספציפי בפרשת אייל גולן.
מה היה לנו שם (לכאורה, כמובן)?
נערות שרואות אליל (שלא לומר אל), שמואיל בטובו לרדת מהאולימפוס ולתת להן (כן, כן להן!!) את הזכות לענג אותו, וכל הנאתן כולה נובעת מעצם תשומת הלב שהוא מעניק להן ממרום מעמדו וחשיבותו העצמית.
ועכשיו בואו נחשוב על היבט אחד ספציפי בקמפיין של קסטרו.
מה היה לנו שם (ממש לא לכאורה)?
נערות/נשים שיעשו כל שביכולתן כדי שאחד מהאלים המדהימים, המפוסלים ביד אמן, עם התחתונים של קסטרו והקוביות בבטן, יואיל בטובו לרדת מהאולימפוס ולתת להן (כן, כן להן!!) את הזכות לשהות בדייט במחיצתו. וגו'.
נשמע לכם מוכר? מזהים את סולם הערכים המשותף?
אני כן. אורלי וגיא כנראה שלא.
עניין נוסף לגבי הקמפיין הזה…
כפמיניסטית, אני מודעת להשלכות החמורות של החפצת נשים. השלכות שמתבטאות בדיכוי, אפליה, יחסי כוח ואי שוויון בכל תחומי החיים (כמעט?). השלכות שאנו משלמות עליהן יום יום מחירים יקרים, יקרים מדי. אז בדיוק מהמקום הזה אינני מוכנה שגברים יוחפצו, חתיכים ככל שיהיו (והם מה זה חתיכים הורסים. תיכנסו לקישורים ותודו).
אז בבקשה מכם, קסטרו, באמת תודה רבה שגרמתם לי לריגושים מיניים עזים בהציגכם בפניי את הפלא השביעי של העולם, אבל ברשותכם הרשו לי להסתדר בעצמי עם העניין הזה, לא צריכה את התיווך שלכם, בוודאי שלא בשביל להגביר את המודעות שלי לענף השחייה.
(אגב, מה הם בדיוק מצפים שאעשה עם המודעות הזאת שלי שעלתה פתאום? שאצא להפגין? שאכתוב מכתב לשרת הספורט ואבקש ממנה להגדיל להם את התקציבים?).
ואחרון ודי, מבטיחה…
כמי שמנהלת, מזה למעלה משני עשורים, חיי זוגיות המושתתים על אהבה, אמון הדדי, כנות, כבוד, חום, הכרה, הוקרה, תקשורת, פתיחות וקירבה הייתי מאד שמחה אם התקשורת, המפרסמים וגם התרבות הפופולארית היו מוצאים (עזבו מוצאים, בואו נתחיל בזה שהם יחפשו) את הדרך לשדר את המסרים והערכים האלו (בין השאר לילד שלי) בכל הקשור לחשיבות ולמורכבות של מערכות יחסים וקשר בינאישי בין בני אדם.
הצגת הקשר הזה כ"מוצר מדף" (הושט היד וגע בם), שלא רק שהוא דורש שלפחות אחד ממרכיביו יהיה בדרגת אל, אלא שכל מה שצריך לעשות זה לפלוט איזו שטות, להעלות אותה לרשת, להיכנס להגרלה ואולי לזכות ב"מוצר הנכסף", היא עיוות ממוסחר וכל כך ציני והזוי בעיני של תפיסת מערכות יחסים, שהייתי שמחה, קסטרו היקרים, אם גם את זה הייתם חוסכים ממני (ומהילד שלי כאמור).
הגזמתי הפעם לגמרי, הא?


השארת תגובה

אמור לי מה מינך ואומר לך מי אתה

ח"כ תמר זנדברג מגישה הצעת חוק שבה היא מבקשת לבטל את סעיף ה"מין" בתעודת הזהות.
הצורך בחוק, נובע מכך שיש טרנסג'נדרים שחיים כאשה או כגבר לכל דבר למעט מה שיש להם במכנסיים (הגדרה שלי) ונוצרות אצלם בעיות מבעיות שונות שנובעות מהמצב בו אין התאמה בין איך שהם נראים, מרגישים ומתנהגים לבין איך שהמדינה מסמנת אותם בתעודה.
לנושא זה נחשפתי הן מהדיווח בטמקא, והן מתכניתה של יעל דן בגל"צ ששוחחה על הנושא עם ח"כ זדנברג על העמדה שלה ועם ח"כ משה פייגלין על העמדה שלו, כמתנגד לחוק.
מה שמשך את אזני, בעניין זה, אלו הם דבריו של ח"כ פייגלין. טענתו הייתה שהוא דווקא היה שמח להצטרף ליוזמה של ביטול תעודות הזהות בכלל, כפי שזה קיים במקומות אחרים בעולם (ע"ע ארה"ב), אבל כל עוד מודל תעודות הזהות קיים אצלנו, ולפי דעתו המודל קיים מסיבות ביטחוניות, אז צריך להישאר עם מה שיש ולא לעשות בו שינויים.
(הדיווח של טמקא, ללא דבריו של ח"כ פייגלין, כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4387731,00.html)

ואני אומרת ש…

זה ללא ספק אחד המקרים הכי מגוחכים ששמעתי שבו מגייס מישהו את האצטלה של "צרכי הביטחון" לטיעוניו, ותאמינו לי ששמעתי המונים כאלו.
אבל, לא לשם כך התכנסנו אז…
הטיעונים אותם העלה ח"כ פייגלין, לא ברורים לי. איך אפשר, מצד אחד לתמוך בביטול התעודה לגמרי, ומצד שני להתנגד לעשות בה שינוי מינורי, אלא אם כן, מדובר בדמגוגיה זולה בבחינת "מה אכפת לי להגיד שאני תומך בחוק שברור לי שאין לו שום סיכוי לעבור".
האמת, שבאופן כללי אני לא כל כך מבינה מה יש להתנגד ליוזמת החוק הזאת. מדי יום מזדהים המוני אדם בישראל, בסיטואציות שונות, בעזרת רישיון הנהיגה שלהם, בו לא מצוין מינו של נושא התעודה. אז מה השוני באותן סיטואציות נקודתיות (ומיושנות לדעתי) בהן גוף כזה או אחר דורש הזדהות דווקא באמצעות תעודת הזהות? מה הקריטיות הגדולה במקרים אלו שמינו הביולוגי של האדם יופיע שם? מה זה מוסיף ועל מה זה משפיע?
בואו נניח לרגע שאכן יש מקרים מסוימים וספציפיים שבהם זה באמת נורא חשוב הפרט הזה (לא אתפלא אם לא יימצאו בכלל מקרים כאלו אבל מי שיש לו רעיון מוזמן לשתף אותי בו). במקרה זה, אפשר פשוט להפוך את המשוואה ולקבוע שעבור כל מקרה ספציפי שכזה יגדירו "מיהו זכר" ו"מיהי נקבה", לפי העניין. למה חייבים להחזיק את המידע הזה אצל 100% מהאזרחים בתעודה רק עבור כמה מקרים נקודתיים בהם הוא נדרש?
ותחשבו על זה.


תגובה אחת

אתם הבנתם את זה?

במבזק של טמקא נכתב אתמול כך:
"הרמטכ"ל בני גנץ נכח במפגש של המסלול הצבאי "צמרת" בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. גנץ נשאל אם בעתיד יוכלו בנות לשרת ביחידות הקרביות המובחרות, והשיב:…".
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-4385810_184,00.html

ואני אומרת ש…

את תשובת הרמטכ"ל המעורפלת, כפי שתומללה ע"י טמקא, אני חייבת להביא במלואה תוך הוספת שאלותיי ותמיהותיי, אותן הדגשתי והכנסתי לסוגריים.
"בעיניי יש שלושה פרמטרים לשירות נשים בצה"ל. (ואני תוהה האם פרמטרים אלו תקפים רק לשירות נשים בצה"ל או שמא גם לשירותם של גברים בצה"ל?)
ההיבט הראשון – האם אפשר לעמוד במשימה המבצעית?
ההיבט השני, האם אפשר לעבוד (לא הבנתי… מי צריך\ה לעבוד?) בסביבה המבצעית שבתוכה אתה (מי זה אתה? אתה הרמטכ"ל? אתה החייל? את החיילת?) פועל?
ושלישית, האם זה (מהו אותו "זה"?) יכול להיות בהיקפים (היקפים של מה? של "זה"?) הנדרשים (הנדרשים לאיזה צורך?)?
אני לא חושב שיכולות להיות פלוגות לוחמות של נשים בגולני (אוקיי. סבבה. ומה לגבי נשים לוחמות כחלק מפלוגות של גולני? זה כן יכול להיות? שהרי זאת הייתה השאלה).
אין בעיה שאישה תהיה טייסת קרב" (שמחה מאד לשמוע).

ועכשיו, סקופ!
לאור הדברים המוזרים והלא ברורים האלו, שוחחתי אתמול בערב עם אחייני האהוב, שנכח באותו מפגש, והוא סיפר לי כך:
הדברים המעורפלים משהו של הרמטכ"ל אכן נאמרו כפי שצוטטו בטמקא. יחד עם זאת, ציין אחייני, יש שני עניינים שלא נכללו באותו מבזק:
1) השאלה שנשאלה הייתה באופן ספציפי לגבי שיבוצן של רופאות צבאיות ביחידות הקרביות המובחרות ולא על שיבוץ נשים כלוחמות ביחידות קרביות.
2) תשובת הרמטכ"ל כללה גם משהו שלא צוין במבזק, והוא שההתייחסות לשיבוץ הרופאות צריכה לדעתו להיות על בסיס היכולות האישיות של כל אחד ואחת ולא מן הנמנע שרופאה שתימצא מתאימה אכן תשובץ ליחידה קרבית מובחרת.
הנקודה שנותרה בלתי ברורה היא למה "גרר" הרמטכ"ל את עצמו ל"סמטה" חשוכה ומעורפלת וענה על משהו שכלל לא נשאל במקום להיצמד לתשובת ה"כל מקרה לגופו" שהיא, כפי שזה נראה לי לפחות, התשובה ההולמת במקרה זה.


4 תגובות

מי אמר "מטריה" ו(כמעט) לא קיבל?

קראתי אתמול כתבה הזויה שכותרתה: "אובמה סיבך נחת בצרות: הורה לו להחזיק מטרייה".
סופר שם שבמהלך נאום של אובמה וארדואן, על מדשאת הבית הלבן, התחיל לטפטף גשם ואובמה ביקש משניים מחיילי המארינס שהיו שם להחזיק מעל הנואמים מטריה. מאוחר יותר הסתבר שבבקשה הזאת הוא גרם לנחתים המסורים להפר את תקנות החיל:
"המדריך של חיל הנחתים האמריקני קובע באופן חד-משמעי כי חיילים במדי טקס לא רשאים לשאת מטריה, ו"אף קצין או גורם רשמי מורשה לתת הוראות שסותרות זאת מבלי אישור של מפקד חיל הנחתים", נכתב בהנחיות. עם זאת, נשים המשרתות בחיל כן רשאיות לשאת מטריה קטנה בצבע שחור, כשהן לבושות במדים רגילים או במדי טקס. לפי המדריך, עליהן להחזיקהּ ביד שמאל, כדי שזו לא תפריע להן להצדיע ביד ימין".
(כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4380939,00.html)

ואני אומרת ש…

אין קץ לבזבוז משאבי הציבור, למזלנו הפעם זה כספי הציבור האמריקאי.
זה לא יאומן שמישהו ממש קיבל משכורת בשביל לשבת, לחשוב ולכתוב מדריך לחיל הנחתים, שאחת הפסקאות בו דנה בשאלה הרת הגורל האם מותר או אסור לנחת להחזיק מטריה, כולל הסמכת מפקד חיל הנחתים לאשר לנחת (במקרים מאד מאד חריגים כנראה) להחזיק מטריה.
מי שיקרא את הכתבה המלאה בודאי יבחין בפיסקה הזאת:
"דובר חיל הנחתים שנדרש להתייחס למחזה יוצא הדופן…. מדבריו לרשת CNN עלה כי החיילים לא צפויים להיענש, אף שלפי ההנחיות – גם הנשיא בכבודו ובעצמו לא רשאי להורות לחייל להפר את תקנות החיל".

ועל זה אני אומרת ש…

מעניין עם מי התייעץ הדובר, וכמה התייעצויות כאלו נערכו, כדי להוציא את צפירת ההרגעה החשובה הזאת?
ואיזה מזל שהוא עשה את זה, כי הדאגה שלי שיענישו אותם ממש הדירה שינה מעיני.
הזויים, שכה יהיה לי טוב.
ולא חשבתם שאצא בלא כלום לגבי "נשים המשרתות בחיל כן רשאיות לשאת מטריה קטנה בצבע שחור", נכון?
ובכן, נראה לי שבכל זאת אצא בלא כלום, כי אני חייבת להודות שזה לא קורה לי הרבה אבל הפעם – אין מילים בפי!!
הזויים כבר אמרתי?


2 תגובות

שקיפות? הצחקתם אותנו! לא בבית ספרנו

התגלגלתי לי היום בין הכתבות השונות שפורסמו סביב ההוצאות המתנפחות במעון ראש הממשלה ונתקלתי באחת הכתבות שהתייחסה לעניין רשימת האורחים במעון הרשמי:
"משרד ראש הממשלה מסרב לחשוף את רשימת האורחים במעון הרשמי. ניסיון של "כלכליסט" לבקש את שמות האורחים הלא מסווגים שביקורם במעון אינו קשור בביטחון המדינה – כפי שמפרסם הבית הלבן – נתקל בחומה בצורה. במשרד גם נמנעים מלפרסם את הוצאות המעון בו גרים ראש הממשלה ורעייתו, בנימין ושרה נתניהו”.
תגובת הלשכה אמרה כך (ההדגשה איננה במקור, אלא שלי):
"מלשכת ראש הממשלה נמסר כי לא הוחלט על הסתרת הוצאות המעון, אולם בד בבד סירבו לומר האם ייחשפו ומתי. בנימוק לסירוב הבקשה לחשיפת שמות האורחים נכתב כי היא סותרת את צנעת הפרט אף שמדובר בפגישותיו של רה"מ – איש ציבור שהחלטותיו נוגעות לחיי כולנו."
(כאן: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3600105,00.html)

ואני אומרת ש…

הזלזול הבוטה והמתמשך באינטליגנציית הציבור קיבל מימדים מפלצתיים ממש.
מה זה השטויות האלו? צנעת פרט? מאיזו מגירה מעופשת הוצאתם את הטיעון הנלוז הזה?
מי שמתכבד להתארח במעונו הרשמי של ראש ממשלת ישראל יתכבד נא לוותר על צנעת הפרט שלו (בדיוק כפי שזה נעשה בבית הלבן, שם מפורסמים כל הביקורים ואף ניתן לעשות עליהם ניתוחים שונים של מי ביקר כמה ומתי).
אם המבקר במעון נדרש לעניינים ציבוריים אז אנחנו (הציבור, זוכרים?) רוצים לדעת על זה ואם הוא נדרש לעניינים פרטיים אז בבקשה לא במעון הרשמי.
בעניין ההוצאות, אגב, נרשמה הצלחה ובית המשפט כפה את פרסומם וכך היה. בזכות זה יכולנו לגלות לשמחתנו הרבה שההוצאות זינקו שם ב-80% תוך 3 שנים. (למשל כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4379815,00.html).

אין ספק שמדובר בהידוק חגורה למופת ובדוגמה אישית לתפארת. אין דברים כאלו.