ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.


השארת תגובה

נשים עוינות לציביליזציה

שומעת וקוראת היום הרבה על הפלא השמיני של העולם במסגרתו נכנסו מעט מאד נשים לרשימת הליכוד. ממש הלם ותדהמה.
ענת סרגוסטי למשל כתבה על זה, והיא פתחה כך:
"אפילו בטרם סיימו לספור את כל קולות המצביעים בפריימריז של הליכוד, כבר אפשר לומר בוודאות: ליכוד ונשים לא הולכים ביחד. וזו אינה הפעם הראשונה."
וסיכמה כך:
"כך או כך, מגדר כנראה אינו דגל שהליכוד רוצה להניף. גם בשנת 2019, הליכודניקים – ישנים או חדשים, ותיקים או טריים – לא חושבים שצריך לקדם נשים, לשלב נשים בממשלה או חלילה בקבינט, גם כשהעניין המגדרי הוא אחד הנושאים החשובים במדינה. כמה חבל שהם משאירים את השדה הזה נטוש."
הכתבה המלאה כאן: https://www.onlife.co.il/news/society/181584

ואני אומרת ש…

בימים אלו של חגיגות הדמוקרטיה והמפלגות ש"מקוששות נשים" לרשימותיהן (או לא), כדאי להיזכר על איזה אדנים יצוקים של מיזוגיניה (שנאת נשים) נבנו התרבות והחברה המערבית, הליברלית, הנאורה והמפוארת שלנו ככלל, ובכל הקשור להשתתפותן של נשים בתפקידי הובלה והנהגה בפרט.
אז הנה ככה ממש בקטנה, דברים שנכתבו על-ידי שני הוגים חשובים שעסקו בהנחת האדנים הללו:
"פרויד טוען שנשים עוינות לציביליזציה והן עומדות בניגוד אליה. ברוח דומה כותב הגל שנשים הן אירוניה נצחית בחיי הקהילה וכאשר הן אוחזות בתפקידי הנהגה המדינה בסכנה." או במילותיה המדויקות של המחברת:

“Freud […] argues in chapter 4 of Civilization and Its Discontents that women are "hostile to" and "in opposition to" civilization. In a similar vein, Hegel writes that the community "creates its enemy for itself within its own gates" in "womankind in general." Women are "the everlasting irony in the life of the community," and when "women hold the helm of government, the state is at once in jeopardy.” (p. 20)

(Pateman, Carole. ""The Disorder of Women": Women, Love, and the Sense of Justice." Ethics 91.1 (1980): 20-34.‏)

אמירות כאלו, כך לפי המחברת, מושתתות על תפיסתן של נשים כחסרות חוש צדק וככאלו שאינן יכולות לפתח אותו.

ועל זה אני אומרת ש…

מי שחושב.ת שזה דברים ישנים מפעם ושאין לתפיסות האלו אחיזה במציאות גם היום בשנת 2019 מוזמן.ת לחשוב שוב. ואחרי שחשבתםן שוב אז תסתכלו סביב ותראו כמה מעט נשים מצליחות להתמקם בתפקידים בכירים בפוליטיקה, כמה מעט מובילות מפלגות, וכמה מעט מגיעות לעמוד בראש רשויות ותבינו כמה עבודה עוד יש לנו בשביל לעקור את האדנים היצוקים הללו שההוגים החשובים האלו הניחו עבורנו.
עבור מי?


3 תגובות

ספה משלך או: המוביל תמיד צודק

מעשה שהיה כך היה:
הזמנו ספה לחדר העבודה שלי, שהרי גם אישה עמלה שכמוני צריכה לנוח לה מעת לעת.
כעבור 3 חודשים.
ארז מקבל שיחת טלפון לתיאום הובלת הספה לביתנו.
נציגה: אנחנו יכולים לבוא מחר בין 13:00 ל-18:00.
ארז: מממ.. אנחנו לא בבית מחר בשעות האלו. אפשר בבוקר? אולי ביום אחר?
נציגה: לא אי אפשר בבוקר, ואני לא יודעת מתי המוביל יהיה שוב באזור שלכם.
ארז: אהה… אוקיי… אז מה עושים במצב כזה?
נציגה: אני אתקשר אליך.
כעבור שבועיים ארז מקבל שיחת טלפון נוספת לתיאום הובלת הספה לביתנו.
אותה נציגה: אנחנו יכולים לבוא בעוד שלושה ימים בין 13:00 ל-18:00.
ארז: ממש מצטער אבל גם המועד הזה לא נוח לנו. אפשר בבוקר של אותו יום? אולי ביום אחר? מה המועד הבא שאפשרי?
אותה נציגה: אני לא יודעת מה המועד הבא. ולא, אי אפשר בבוקר.
ארז:
אותה נציגה: תראה, אי אפשר שאנחנו כל הזמן מתקשרים לתאם איתכם ואתם לא יכולים להיות בבית בשום שעה.
ארז: אנחנו לא יכולים בשום שעה? אנחנו יכולים בבוקר. ואתם? חוץ מזה, מה זאת אומרת אתם מתקשרים לתאם? מה בדיוק ההגדרה שלך ל-"מתקשרים לתאם"? את מתקשרת כל שבועיים לתת לי מועד אחד ויחיד שמתאים לכם ולא מסוגלת להציע לי שום מועד חלופי. זה לא נקרא לתאם איתנו. זה נקרא לקבוע לנו עובדות בלי שום יכולת לערער עליהן.
אותה נציגה: אני מצטערת. זה המוביל, אנחנו לא יודעים מראש מתי הוא מגיע לאזור שלכם והתאמצתי במיוחד בשביל ליידע אתכם כמה ימים קודם.
ארז: את מבינה שזה לא יכול לעבוד ככה כשהמוביל מנהל אתכם במקום שאתם תנהלו אותו. אין לכם שיטה, אין לכם תהליך עבודה, אין לכם מועד קבוע לאספקה. אתם נותנים רק אופציה אחת, ברור שבמצב כזה יהיה קשה לתאם.
נציגה: עם לקוחות אחרים אין לנו את הבעיה הזו. רק איתכם. ובכלל, ככה זה בכל ענף הריהוט.
ארז:
(אני (בלב): שמחת זקנתי בראש חוצות. איך בדיוק עוזר לנו המידע הזה?)
אותה נציגה: טוב, תן לי לבדוק ואחזור אליך.
המשך יבוא…

ואני אומרת ש…

חבל מאד שיש חברות נותנות שירות שעדיין לא למדו את מה שאני כבר הספקתי לשכוח.
ומעשה שהיה כך היה:
לפני 26 שנה כשהתקבלתי לעבודה במתב-טלוויזיה בכבלים, ביומי הראשון בעבודה לימדה אותי האישה-והאגדה-אלופת-השירות-ללקוח, גניה רייכל-גיל, שתי מילים – אופציות ללקוח.
"בכל שיחה תמיד תתני ללקוח אופציות", ככה אמרה לי גניה, "לתת שירות מצוין זה לתת ללקוח אופציות. אף פעם לא לתת לו תחושה שאת קובעת לו דברים. שלא ירגיש שאת משאירה אותו רק עם עובדות מוגמרות וסגורות".
כך אמרה וכך עשיתי. וזה עבד כמו קסם.
כלי העבודה הזה של מתן אופציות ללקוחות, ובפרט ללקוחות כעוסים ועצבנים, הוא כלי שימושי, חזק ואפקטיבי. זה כלי שמעביר מסר ללקוח שאכפת ממנו, שרואות אותו, שמתחשבות בו, בצרכים שלו ובמגבלות שלו.
זה מסר של חברה שרוצה ויודעת לתת שירות מצוין.
חבל מאד שיש חברות נותנות שירות שעדיין לא למדו את מה שאני כבר הספקתי לשכוח.
טוב, נו, צודקות/ים, לא באמת שכחתי. ועדיין…


השארת תגובה

על הדרת והאדרת גברים

לו רק גברים היו מוקיעים פגיעה ואונס של נשים על ידי גברים כמו שהם מוקיעים אונס (לשיטתם) של השפה על ידי נשים, מי יודעת? אולי היינו מגיעות רחוק יותר בכל הקשור למאבק באלימות כלפי נשים.

דורון קורן – הארץ – 5.4.2016: ״לכו לראות את חנן גולדבלט בהצגתו החדשה, כי ההחרמה המאורגנת שלו גם לאחר שריצה את עונשו היא לא צודקת ולא חוקית״.

דורון קורן – הארץ – 6.11.2018: ״יש לפחות מניירה בולטת אחת שנוימרק אימצה לעצמה, וזו נטייתה לפנות אל צופיה בלשון נקבה ("שלום לכן", "מתחילות" וכיו"ב). פה ושם כשנתקלתי בזה זפזפתי הלאה מהתוכנית. אני יודע מתי אני לא מוזמן, גם אם זוהי בסך הכל הדרה לשונית קטנה ומשעשעת״.

ובהמשך הכתבה, בהתייחסות לחוזה שנכתב בנקבה וכלל ״סעיף פתיחה שלפיו "מלים המתייחסות למין נקבה, כוונתן גם למין זכר וכך להיפך"״ כותב קורן: ״לעברית […] יש חוקי יסוד משלה וספק אם אפשר לאנוס אותה ככה, כלאחר יד״.

(לא מביאה הפעם קישורים. רוצים להקיא? זכותכםן, אבל תצטרכו לגגל בעצמכןם).

ואני אומרת ש…

זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי דורוני מרגיש הדרה לשונית. דורוני מרגיש לא מוזמן וזיפזפ מהתכנית.

אבוי! מה נעשההה עכשיו???

אני אגיד לכן מה נעשה – אחרי שדורוני יירגע מההיסטריה שלו אולי נוכל לשבת כמו בנות אדם ולדבר, אבל עד אז יש לי בקשה מעיתון הארץ – אם אפשר לדאוג לקצת פחות אדי גבריות רעילה, מרעילה ומקופחת בעיתון שלכןם (אוי ואבוי! אנסתי את השפה), וגם לקצת פחות כתבות תמיכה בגברים שפגעו בנשים, אנחנו ממש נשמח.


השארת תגובה

שתהיינה לראשת

לכבוד הבחירות לרשויות המקומיות, בחר אבשלום קור לפרסם פוסט טרחני בפייסבוק שבו הוא מבהיר לנו שהנחה את עמיתיו בגלי צה"ל להקפיד על השימוש בביטוי ראש העיר ולא ראשת העיר. מהדברים שאמר בטלוויזיה עלתה בבירור העמדה לפיה יש אמת לשונית אחת והיא שלו, ושכל מי שמנסה להכניס את השימוש בראשת עושה את זה מטעמים אידיאולוגיים.
האקדמיה ללשון העברית, שדווקא מאשרת את השימוש בראשת (באותם כלים של קור עצמו), מיהרה להבהיר בפוסט שלה שהאמת הלשונית היא דווקא שלה ושאישור הצורה הזו ״לא נועדה להיענות לדרישה אידיאולוגית כלשהי״, כדברי האקדמיה.
לפוסט של קור הקליקו כאן
לפוסט של האקדמיה ללשון העברית הקליקו כאן

ואני אומרת ש…

זה וגם זאת יכוליםות לקפוץ לי. מה זה הקשקוש הזה על "כן אידיאולוגיה" או "לא אידיאולוגיה"? לא מצליחה להבין מתי הפכה אידיאולוגיה למילה גסה.
יש לי חדשות גם לקור וגם לאקדמיה – לכולןם יש אידיאולוגיה. כן, כן, גם לך אבשלום קור יש אידיאולוגיה. אני יודעת שזה יפתיע אותך, אבל זו המציאות.
האידיאולוגיה שלך היא השמירה על המסורת, ההיצמדות לתנ״ך, למקורות ולכל מה שהיה מאז ומבחינתך גם לתמיד.
האידיאולוגיה שלי, שלנו, היא יצירתיות, חדשנות והנכחת קיומן של נשים בשפה סקסיסטית שמדירה אותן מתוכה מאז ומתמיד, ומבחינתנו לא עוד.
כל ההבדל בינינו הוא שהאידיאולוגיה שלך שקופה ונתפסת טבעית ולכן קל לך יותר לצייר את עצמך כמי שהגיע להציל אותנו מעצמנו. לך קל יותר להציג אותנו כהזויות שבאות עם רעיונות אידיאולוגיים מוטעים שמאיימים על השפה ואת עצמך כמי שבא אך ורק עם האמת הלשונית. זה כל ההבדל בינינו.
אבל האמת? ורק האמת?
תכלס, זה יותר משעשע אותי ממרגיז אותי. למה?
כי אני סמוכה ובטוחה שההיאחזות הזו במקורות היא כל כך פתאטית, מנותקת וחסרת סיכוי שסופה להיעלם מהעולם.
כי הנשים (ומעט מעט מעט מדי הגברים) שמתעקשות לעשות שינוי גם דרך השפה נחושות מדי, חכמות מדי וצודקות מדי כדי שלא להצליח גם במאבק הזה.
ותזכרו ששמעתםן את זה ממני.
אגב, אחת המגיבות לפוסט של קור כתבה לו ״תודה לך. אכלו לנו את הראש עם ה״ראשת״ הזאת״.

ועל זה אני אומרת ש…

אויש, נו, תנוחי.


השארת תגובה

גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!

״אין לה גבולות, מתברר שכל סירחון כשר״.
״אחת עבדה אצלו. השניה מנכ"לית קישוט. שתיהן מסוכנות. רק גברים מנהלים״.
״אז מי פה עסקנית ומי מנהיגה חדשה?״.
״גם לוזרית וגם בכיינית. מעניייייין!״.
אלו רק מעט מההודעות הרבות שנשלחו אלי, כמו גם לאלפי תושביםות נוספיםות שגרים בעמק חפר, בחודשיים האחרונים כחלק ממערכת הבחירות לרשויות המקומיות.

ואני אומרת ש…

צריכות לדבר, שלא לומר לצעוק, על הדבר הזה ולטפל בו בדחיפות.
אינני מתכוונת לעסוק בתוכן ההודעות האלו, שחלק מהן הגיעו אלי כ-sms לנייד וחלק מהן נחתו אצלי בתיבת המייל. אין לי גם כוונה לעסוק בשפה הירודה, בעלבונות האישיים, בספינים, בהאשמות המבוססות יותר או פחות, במיזוגניה כמובן, שאי אפשר בלעדיה, וגם לא בשאלה מי שולח/ת אותן ועד כמה המועמדיםות שותפיםות לזה או לא.
כל אלו פחות מעניינים אותי.
אני רוצה לדבר ולצעוק על עזות המצח. על החוצפה לחדור יום יום לפרטיות שלי ולהפר אותה ברגל גסה.
כן, לשלוח לי sms ו/או מייל זה לחדור לפרטיות שלי. בטח ובטח כשזה קורה על בסיס יומיומי. הנייד והמייל הם מרחבי תקשורת אישיים שלי שאני זו שאמורה לשלוט עליהם ולבחור את מי שעושה בהם שימוש. לא בכדי נחקק חוק הספאם. חוק זה יוצא מנקודת המוצא לפיה לא סביר לתת לבעלי הכוח (במקרה זה מפרסמי עסקים ומוצרים שונים) לחדור לפרטיותן של האזרחיות והאזרחים ולהפר את שלוותן.
אה-מה-מה? הפוליטיקאיםות לא טיפשיםות והםן מודעיםות לכוחן של ההודעות האלו ולכן החריגו מחוק הספאם הודעות של בחירות. How convenient.
דוגמה בוטה במיוחד של זה, אגב, חוויתי כחברת מרצ בתקופת הבחירות לראשות המפלגה. מתקפת הסמסים והמיילים הייתה אז כמו בליץ מטורף שהוציא אותי מדעתי והשאיר אותי ורבות אחרות/ים חסרות אונים מולו.
כמו אז כך גם בחודשיים האחרונים בעמק חפר ההודעות מגיעות ומגיעות וכל פעם ממספר אחר, או מכתובת אחרת כך שאי אפשר באמת לבטל או לחסום את זה.
אבל אני לא רוצה לבטל, ואני לא רוצה לחסום. אני רוצה, שלא לומר, תובעת, שיכבדו את הפרטיות שלי ויפסיקו עם זה.
יש מספיק אמצעי תקשורת פומביים במרחב הציבורי (שלטים, דפי פייסבוק, פליירים ועוד) שעומדים לרשות המועמדיםות, ולא ייתכן שהמרחב הפרטי של האזרח/ית יהיה הפקר רק כי יש עכשיו בחירות.
הדבר הזה חייב להיקבע בחוק, ורשויות אכיפת החוק צריכות כלים לאיתור שולחי ההודעות הללו ולהענשתם בחומרה כדי למגר את התופעה הבזויה הזו.
ויפה מערכת בחירות אחת קודם.


השארת תגובה

זה מטריד אותי

להלן כותרת ותת כותרת של כתבה שהתפרסמה ב-18.10.18 ב"מקום הכי חם בגיהנום":
"סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי: אם לא תלבשו גופיה, לא יטרידו אתכן.
הסמנכ"ל הופיע היום בפני סטודנטים לרגל פתיחת שנת הלימודים. תוך כדי הצגת תקנון המכללה הסביר כי אם הסטודנטיות יקפידו על לבוש צנוע, לא יהיו הטרדות מיניות בקמפוס. סטודנטית שנכחה במקום: הייתי בהלם".
הכתבה המלאה כאן.

ואני אומרת ש…

אנחנו עובדות, מתאמצות, חוקרות, מסבירות, מפרסמות, כותבות, מופיעות בתקשורת, ו… מה מסתבר? מסתבר שאנחנו מדברות ללמפות.
הנה מגיע לו מר סמנכ"ל המכללה הטכנולוגית תל חי וקבל עם וסטודנטיות/ים מסביר שלבוש צנוע מונע הטרדות מיניות.
לא! יצחקי. לא! מה לא היה ברור בשיעורים, ובכתבות, ובמחקרים, ובפוסטים ובתכניות הטלוויזיה והרדיו שבהם דיברנו וחזרנו והסברנו על האשמת הקורבן ועל עד כמה היא נטועה עמוק בתרבות האונס?
הייתכן שלא הקשבת?
למי שתהתה, יצחקי ממש לא מכחיש את הדברים שמיוחסים לו, וגם בכלל לא מבין מה הבעיה, וחבל שכך – "בשיחה עם המקום הכי חם אמר יצחקי: "הקראתי מהתקנון. לפני ההרצאה שלי הייתה הרצאה על מניעת הטרדה מינית, אז אמרתי שלבוש צנוע יכול למנוע הטרדות. גם לבנים אסור להופיע ללימודים עם גופיות, לא רק לבנות. לבוש צנוע מונע תופעות של דברים כאלה".
נו באמת. מחיאות כפיים, יצחקי, על ההקפדה על שוויון מגדרי. אין ספק (יש ויש) שהעובדה שסטודנטים גברים לא ילבשו גופיות תגן עליהם מפני הטרדות מצד סטודנטיות ומרצות. וגם אין ספק (יש ויש) שבחברות ומגזרים שבהם מתלבשות צנוע אין הטרדות מיניות(*).
מספיק!! ודי!! נשים מוטרדות, מותקפות, נאנסות ונרצחות מסיבה אחת בלבד והיא שגברים מטרידים, מתקיפים, אונסים ורוצחים אותן.
לא בגלל מה שהן לובשות, או אומרות או עושות או לא עושות. וההבנה הזו חייבת לחלחל בדחיפות למוח ולהבנה של כולנו כולל כולנו.
כן. גם של סמנכ"לים של מכללות.

(*) לאלו מכםן, כמו יצחקי, שגם לא הקשיבו, רק שתדעו שכבר מזמן הפסקנו לספור את המחקרים שהוכיחו שזו ממש לא המציאות.


4 תגובות

שלושים שנה בלעדייך, אמא

את אמא שלי האהובה איבדתי לפני שלושים שנה, וכיום אני כבר יותר מבוגרת מהגיל שבו הייתה כשנפטרה.

ואני אומרת ש…

אני מזדקנת ואמא נשארת צעירה לנצח.
אמא השאירה אחריה ארכיון כתבים עשיר שמזה שנים רבות אני חושבת מה אפשר לעשות איתו ואיך אפשר להנציח בעזרתו את זכרה.
לפני חודשיים שמעתי בגלי-צה"ל את טלי ליפקין שחק מזמינה א.נשים לבוא ולספר על הזיכרונות שלהםן ממלחמת יום הכיפורים לכבוד תכנית שתוקדש לכך בערב יום כיפור. מיד חשבתי על ערימת המכתבים שאמא כתבה לאבא בחודשים הארוכים שהיה בחזית וכשהגעתי הביתה שלחתי מייל לעורכת התכנית והצעתי לה את זה.
לשמחתי ולהתרגשותי הרבה, טלי ליפקין שחק, עיתונאית ושדרנית רדיו משכמה ומעלה, אכן הזמינה אותי להשתתף בתכנית, ואני מודה לה על השיחה הרגישה והמרגשת ועל הבמה שהעניקה לי להנציח את אמא ואת מילותיה החכמות.
אינני רוצה להרחיב בדברים, כי בקישור למטה תוכלו לשמוע את השיחה במלואה, אבל אני כן רוצה לשתף אתכןם בציטוט אחד מתוך המכתבים של אמא שלא נכנס לתכנית. בקטע הזה היא מתייחסת לכך שהיא חוזרת לעבודתה כמורה למלאכה בביה"ס היסודי ברמת הכובש:
"מחר מתחילים הלימודים ואולי זה טוב לילדים, אך לי קשה קצת לרכז את המחשבות לקראת המשימה. מאידך אין ספק שזה יעזור להעביר את הימים הארוכים וצריך לעשות משהו כי יש להחזיק את חיי העורף כתיקנם. זו התרומה היחידה שאני יכולה לשאת למאמץ המלחמתי, מה לעשות כי כה דלה תרומתי"

ועל זה אני אומרת ש…

אני חייבת להעביר לאמא מסר ממש ממש חשוב:
אמי האהובה, תרומתך למאמץ המלחמתי לא תסולא בפז. תרומתך שלך ושל כל הנשים באשר הן. הנשים שנשאו בעול הילדים, עול הבית, עול הטיפול במבוגריםות, בחוליםות ובפצועיםות, ובדאגה ליקרים הרחוקים. אתן הנשים שנשאתן כולכן בעול הכלכלה כולה והחזקתן אותה איתנה ובכך אפשרתן לחיים לחזור למסלולם כשהסתיימה האלימות המלחמתית. תודה. כולכן תרמתן תרומה משמעותית וחשובה. ואל תתנו לאף אחד לומר לכן אחרת.

הקליקו כאן לתכנית המלאה (השיחה איתי החל מדקה 0:30:00 למשך רבע שעה):

הקליקו כאן לווידאו הקצר שהועלה לדף הפייסבוק של גלצ