ואני אומרת ש…

קוראת עיתונים, שומעת רדיו, צופה בטלוויזיה ו…מתרגזת ומתרגשת ומתווכחת ותומכת ומתנגדת ורק דבר אחד לא עושה, לא מתעלמת. ואני אומרת ש…. למה לעשות את כל זה ביני לבין עצמי כשאני יכולה לעשות את זה ביני לבין בלוגי. אז הנה כאן לפניכם הגיגיי, מחשבותיי, דעותיי, אג'נדותיי כדי שגם אתם תתרגזו ותתרגשו ותתווכחו ותתמכו ותתנגדו ובתנאי שלא תתעלמו.

הו הא מי זה בא? ציניקנים! מה קרה?

4 תגובות

שמעתי לפני כמה ימים את עירית לינור וקובי אריאלי ב"מילה האחרונה" בגל"צ, מדברים על שני אירועים שעלו השבוע לכותרות. אחד מהם הוא החייל שדרך את נשקו לעבר ראשו של נער פלסטיני כבן 15 שהתגרה בו, והשני הוא פעולת "תג מחיר" בפורידיס.
אדגיש שהשיח של השניים היה סביב השאלה האם אלו הן אכן חדשות שצריכות לעלות לכותרות, כמו גם על נטייתה של התקשורת שמאלה או ימינה בהקשרם של אירועים כאלו.
להלן כמה ציטוטים מהשיחה (ההדגשות הן שלי):
עירית לינור על החייל שדרך את נשקו:
"אני רוצה להגיד משהו מכיוון אחר לגמרי… אין צורך לתת לערס הפנימי שלך להבקיע… אתה נדרש להטיל מרות… אבל לא צריך להגיב בחמימות מוח רק בגלל שמישהו עיצבן אותך במשך דקות ארוכות…"
"…ועכשיו לענייני [מגבירה את קולה] אז דרך נשק וקילל. וואלה, זה באמת כותרות ראשיות. לא פתח באש, לא ירה, לא הרביץ אפילו. אז הייתה התפרצות עצבים והתנהגות שאיננו מעודדים אותה, אבל [מגבירה את קולה] לא קרה כלום, ראבאק!…"
"… אני בתור מפקדת שלו, אגב, הייתי מטפלת בזה כפי שמפקד צריך לטפל בהתנהגות כזאת, אבל בתור חדשות?…" "אני רוצה גם להגיד שאני לא כל כך התרגשתי, אבל זה בינינו ולא בתור מפקדת ולא בתור כלום [לוחשת] אז הוא דרך נשק, אז זה הבהיל אותם, זה בסדר גמור"
קובי אריאלי על האירוע בפורידיס:
"אני לא יודע איך לומר את זה בזהירות… אולי תסבירו לי מה ההתרגשות? מה אתם מדברים? זה סכסוך שמתמשך כבר הרבה הרבה זמן… זה דבר טבעי ומתבקש ותפסיקו את הזעזוע המזויף והמרושע הזה. בוא נאמר את האמת, מדובר ברוב המקרים בגרפיטי ובהטרדות ובמקרים הקיצוניים מאד בפגיעות ברכוש".
עירית לינור על האירוע בפורידיס:
"ההתלהבות הזאת מהדבר הזה הכי נורא שקרה היום שצריך עכשיו לדון בזה… וכולם גם עוסקים בטיפשות הזאת בפורידיס… זה מקבל תהודה משל היה ליל הבדולח מס' 2…"
"… אז באמת… מה עוד מעצבן אותי? אנחנו יודעים שיש ימין קיצוני. למה? כי כל פעם שהוא מוציא צבע פנדה ומקשקש על איזה קיר אז זה אנחנו כבר גרמניה 1936…"
(השידור המלא כאן – http://bit.ly/1iXj4tp – השיחה בנושא, החל מדקה 2:42)

ואני אומרת ש…

על אף שהדגשתי שהקשר הדברים היה באם מדובר בכותרות חדשותיות או לא, ועל אף שאני, במובן מסוים, הולכת להוציא את דבריהם מהקשרם אז אני עדיין מרגישה צורך להתחיל בדברי ברכה לכבוד הלהג המתנשא והמזלזל הזה:
אשריכם, עירית וקובי, שבניכם ובנותיכם זוכים להסתובב במקומות בהם אין חיילים ש"מטילים מרות ונותנים לערס הפנימי שלהם לצאת".
אני מאד שמחה בשבילכם שהם חיים ללא החשש שחייל "וואלה, בסה"כ ידרוך לראשם את הנשק. לא ירה בהם, ראבאק, לא ירביץ להם ואפילו לא יתפרץ עליהם בעצבים" (בהתנהגות שאיננו מעודדים, כמובן).
אשריכם, עירית וקובי, שכאשר אתם, ובני ובנות משפחתכם, ישנים במיטותיכם אז ביתכם איננו כלול בסטטיסטיקה של "הטיפשות הזאת של הגרפיטי ושל ההטרדות".
אני מאד שמחה בשבילכם שאף אחד "לא מוציא צבע פנדה ומקשקש על קירות ביתכם" וש"במקרים קיצוניים בלבד גם לא פוגע לכם ברכוש".
אשריכם וטוב לכם על כי זכיתם בפריבילגיה לשבת באולפן גל"צ (הממוזג?) ולהתנתק לרגע לחלוטין מהיכולת להזדהות עם מי שמציאות חייו כה שונה משלכם, משלנו.
אינני רוצה להיכנס לדיון הפוליטי, מדיני, צבאי הקשור בסוגיות המורכבות של שני האירועים האלו, וגם לא להיכנס לסוגיה שעלתה שם בשידור, האם זה כן חדשות או לא חדשות, והאם התקשורת שמאלנית או ימנית או מאוזנת או לא ומה היא בוחרת ולא בוחרת להביא לידיעתנו.
אלו נושאים גדולים וכבדי משקל מדי עבורי. קטונתי מקטון.
אני רק רוצה לכוון פנס קטן ולהאיר התנהגות שבה מבטלים בפומבי, בקלות כה רבה, ובזלזול מופגן את הפחד והבהלה של מישהו אחר ואף נותנים אישור שזה "בסדר גמור" להיבהל כשדורכים מולך נשק.
התנהגות שבה בשמה של "בדיחות (וזחיחות) הדעת" בוחרים לא להישיר מבט לעומק המשמעות של החיים של מישהו אחר החי במציאות כה שונה משלנו.
אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לקלות הבלתי נסבלת של הציניות ושל ההתנתקות מתחושות אמפתיה, הבנה והזדהות (שוב אני עם הדרישות המוגזמות שלי).
אינני יודעת מה איתכם, אבל כשאני מאזינה לרדיו, חשוב לי מאד לשמוע שיח שיכיל (גם) את הדברים (הנאיביים) שציינתי, ועל אף ששיח כזה בהחלט מתקיים, יש לציין, אזי בכל פעם שזה מרחיק לכדי אמירות גסות, ציניות ומזלזלות שכאלו, זה מרגיז ומקומם אותי מאד.
ואולי זאת רק אני. אני באמת כבר לא יודעת.

4 מחשבות על “הו הא מי זה בא? ציניקנים! מה קרה?

  1. ראוי לפרסום, אעשה זאת.

  2. מיכל.

    אכן – נכוחים דבריך.
    אבל – לדעתי את מוציאה אותם בזול מדי…

    שמעתי אותם פעמים אחדות וגם הקשבתי לקטעים מהשידור הזה.
    הפוזה שלהם ושל כמותם מעצבנת ממש.
    הדיבור הזחוח, המסתחבק, הגס והנפוח הזה, הדאחקות המילוליות שהם מרעיפים זה על זו – האוטיזם התקשורתי הזה – שמזין את עצמו, מתעסק בעצמו וחי מכוח עצמו ועבור עצמו.
    אין להם כל עניין בחווית מציאות – זאת שלנו הממשית – המיוזעת, המאובקת, המלחיצה, המפחידה והמאיימת לעתים – שבה ישנם אני, אתה, הוא, הם ואנחנו.
    עניינם הוא בללקט איזה פיסת מציאות מזדמנת שמתאימה כחומר גלם לרקיחת אייטם תקשורתי לשיטתם, כזה שמנפח את האגו ומפגין עד כמה רחוק יכול האינטלקט המושחז שלהם (עלאק…) להגיע.
    שום דבר איננו קדוש.
    בשביל אמירה אחת שיש בה פאנץ' ליין רווי ציניות והומור פוגעני – הכל מותר.
    וכל הקודים הניו אייג'ים האלה שמוצפנים בדיבור הזה – שלפיהם בעצם אין סרגל של ערך לבחינת הדברים – "הכל הולך".
    ה"אחר" אינו קיים כלל כדבר שעומד לעצמו – הכל בשרות ה"אני" ו"אני" ו"אני".
    וממילא – אין סולידריות, אין אמפתיה, אין הזדהות, אין ערך, אין "זולת " ואין כלום.

    אז זהו –שהפוזה הזאת עובדת היטב בשרותה של ה"שיטה"-וזאת בלי כל קשר לתכנים הרעים שהם מפמפמים לנו.
    השיטה מתכוונת בדיוק לזה – לפרק מעלינו את כל אלה –לתועלתה שלה עצמה.
    במובן זה הם סוכניה המגויסים של השיטה – אולי מבלי דעת – ממש כמו תכניות הריאליטי, השעשועונים, תכניות הבישול, והחידונים המטופשים האלה שממלאים את ביצת התקשורת והבידור הטלויזיוני שכאן.
    וכך -מחווה פשוטה ומתבקשת של אמפתיה מצידם כלפי מושא הדיבור שלהם – זאת שחסרה לך – אינה אפשרית וגם לא הייתה ממש עוזרת…
    בציניות המופגנת והמחוצפת שלהם כלפי רגשות הזולת – מה לעשות – חבוי מסר בעל משמעות פוליטית במובהק – כאמור – גם אם הם עצמם אינם מכוונים לכך במפורש.
    מה טוב שעדיין לא כולם כאלה ושיש עוד מי שמפגינים אכפתיות אמיתית כלפי הדברים שהם משדרים.
    ועדיין – שמורה לנו האפשרות לזפזפ ל"קול המוסיקה" כשפושקי השפתיים האלה עולים לשידור.

    ישר כוחך.

    הלל.

    • תודה רבה לך על תגובתך המפורטת, הלל.
      ככלל, אני דווקא חובבת של תכנית "המילה האחרונה", על אף שחלק מהדברים שנאמרים שם מקוממים אותי מעת לעת (ואף העליתי אותם כאן בבלוג בעבר).
      אני מאד מתחברת לאמירתך על כך שבציניות שלהם חבוי מסר בעל משמעות פוליטית, אין לי בכך כל ספק.
      יחד ען זאת, מאחר וכפי שציינתי, הויכוח הפוליטי כאן הוא כה רחב, מורכב, טעון ולא חד משמעי, העדפתי לשים את האצבע דווקא על היעדרה של תכונה אנושית בסיסית וכה חשובה, בפרט אצל מי שיש להם הזכות להשמע על ידי אנשים כה רבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s